המשך מחלק ב' - http://cafe.themarker.com/view.php?t=771710 

יום: 13

תאריך: 20.10.08

מרחק: 37 ק"מ

מרחק מצטבר: 487.5 ק"מ

 העליה להרי ירושלים היא אחד הימים הקשים ביותר על השביל, לא סתם בגלל הטיפוס לגובה, אלא משום שבכל פעם שצוברים גובה עלינו לרדת את רובו כדי לחצות את העמק הבא, ושוב לטפס כדי לרדת ולחצות את העמק הבא. וכך השביל חוצה בהרים עמקים, ועם אופניים זה אומר חצייה של שלושה רכסים ביום אחד. העליה ממסילת ציון עד לצובא תלולה אבל מוכרת. אנחנו מטפסים עוד קצת לסטף ומכאן מתחילה הירידה הראשונה ו"הלא תמיד רכיבה" לעמק נחל שורק. אנחנו בוחרים לטפס עד בית החולים הדסה עין כרם ומשם גולשים שוב מטה לעבר עמק רפאים. רובה של הדרך במורד העמק היא דרך לבנה טובה עד שהשביל נוטש אותה ויורד בתלילות במורד, מה שאומר שהאופניים חוזרים לשבת על הכתף, כשאנחנו מדדים עקב בצד אגודל בשביל התלול. באפיק נחל רפאים כל מה שמחכה לנו הוא עליה תלולה נוספת לכיוון עין קובי ומבוא ביתר. בסופו של היום, ברכס השלישי, כל מה שרצינו זה לקנח בטעם טוב ב"בר בהר", אבל שם נעלו את המקום עם הגיענו, כשאנחנו נותרים בחשיכה עד שיגיע רכב האיסוף מתל אביב.    

יום: 14

תאריך: 21.10.08

מרחק: 55 ק"מ

מרחק מצטבר: 542.5 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 456 ק"מ

אנחנו מצפים ליום של ירידות מהירות מהרי ירושלים לשפלה ואני מצטייד במגינים וב-Full Face. חוזרים לצומת של צור הדסה וגולשים לעבר עין מטע ליד מושב מטע. איזור מקסים ופסטורלי, דרך זורמת ומהירה, כשמדי פעם השביל נוטש את הדרך וחוצה טרסות וסוללות אבן. מעין מטע טיפוס תלול לחרבת חנות, שמזכיר לנו שאנו עדיין בהרי ירושלים. בחרבת חנות השביל יורד לעבר נתיב הל"ה במדרגות רומיות. אנחנו בוחרים "לטוס" למטה בנחל צרצר שבו עבר שביל ישראל בעבר, ועדיין ניתן למצוא בו שרידי סימון פה ושם. אנחנו דוהרים בדרך עד לעמק וממשיכים עם השביל, בשולי עמק האלה, היכן שהוא "תופר" ביסודיות את כל העמקים הנכנסים אל העמק. אנחנו עולים ויורדים ב"תפירות" עוד מספר קילומטרים עד לתל עזקה. מאחר והשביל הרגלי עולה אל התל בתלילות אבל אינו רכיב אנחנו מטפסים עם הכביש ולבסוף בדרך עפר תלולה עד לראש התל הגבוה. מתל עזקה אנחנו רוכבים לעבר לי-און, מטפסים שוב אל מצפה משואה, ועם הנוף ההולך ונפתח אנחנו עולים ויורדים בגבעות לעבר בית ג'וברין. השביל באיזור חוצה גבעות קירטון ומלווה מעט את הכביש, ומבית גוברין השביל חולף על פני דרכים חקלאיות כבושות היטב ואנחנו דוהרים עליהן עד תל לכיש. 

יום: 15

תאריך: 25.10.08

מרחק: 61.5 ק"מ

מרחק מצטבר: 604 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 513 ק"מ בוקר חדש.

מגיעים מתל אביב לתל לכיש ופותחים בדהרה לעבר מרחבי הנגב הצפוני. השביל חוצה את כביש תל-אביב-באר-שבע וחוצה את שדות החיטה השוממים בעונה זו עד לאיזור פורה, שם הוא חוצה את הכביש בחזרה מזרחה ונמשך קילומטרים רבים לצד מסילת הרכבת על פני דרך מוזרה, שהבסיס לה הוא פסולת בניין גרוסה. המצע הוא פירורי בטון ובהם שזורים חוטי חשמל, חלקי ריצוף וחרסינות של פעם. חוויה מוזרה כשמסביב מרחבי לס חקלאיים. אט אט השביל עולה ומטפס לעבר יער להב, עם עליות שחלקן על שבילים לבנים וחלקן סינגלים תלולים ביער. העליות לא תלולות אבל ממושכות, כאופיים של ההרים באיזור. עם הירידה מהרכס המיוער של הר להבים מגיח ממול הר סנסנה, שתחילת העליה אליו בדרך עפר תלולה וישרה, שרכבי שטח טוחנים אותה. אחריה היעד כבר נראה קליל, כאשר רוב הדרך היא שוב של עליות מתונות החוצות את הרכס לאורך גדרות אינסופיות של בסיס צבאי, ולאחריו ירידות מתונות עד לכביש 60, הנמשך צפונה מבאר שבע, בסמוך למיתר.  

יום: 16

תאריך: 31.10.08

מרחק: 46 ק"מ

מרחק מצטבר: 650 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 555 ק"מ

ממיתר השביל שוב מטפס ביער, כששיא הטיפוס בעליה קשה להר חירן. מראש הר חירן הדרך הופכת זורמת ומהנה יותר כשהשביל מתפתל בתוך יער יתיר עד ליישוב עמשא. מכאן עולה סינגל חביב לראש הר עמשא, ובשיאו תצפית מדהימה, מהיפות שיש על השביל, לעבר בקעת ערד. אבל התענוג רק מתחיל עם דרך מטורפת שיורדת את כל הדרך מהר עמשא לכפר דוריג'את שבבקעת ערד. הסינגל יורד על גבי מה שהיה פעם דרך רומית בנויה, וכל שנותר אלה שרידי מדרגות אבן בלויות. הירידה מראש ההר בגובה 859 מ' לבקעה שנמוכה ממנו ב-300-400 מ', נמשכת בסה"כ כ-4 ק"מ ולאורכה האופניים והגוף זזים בתזזית כאילו אנו רוכבים על פסי רכבת. הרכיבה טכנית ודורשת ריכוז רב אבל היא מהנה וזורמת. בתחתית המורד, ליד המחצבה הפעורה בהר והמכסה את כל האיזור באבק דק, אנחנו נכנסים לעולם אחר של משטחי לס אינסופיים שחוצים יישובי פחונים בדואיים. חששנו מכלבים בדואים "משוגעים" והצטיידנו מראש במספר אבנים כדי להבריחם, אלא שהופתענו מכך שכלל לא נאלצנו להשתמש בהן. השביל עובר ליד תל ערד, נכנס לשטחים חקלאיים ומטפס לעבר העיר ערד, כשהוא חולף בפארק ערד ומגיע למרכז העיר. ניתן לישון בערד באחד המלונות הרבים, וישנו אחד ממש במרכז העיר ליד שביל ישראל, אבל אנחנו בחרנו לחזור שוב לתל אביב. 

יום: 17

תאריך: 1.11.08

מרחק: 47 ק"מ

מרחק מצטבר: 697 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 590 ק"מ

מה שנראה כיום רכיבה סטנדרטי הפך ליום רכיבה קשה ומתיש לאורך צינור גז שחוצה את המדבר בקו ישר, ושביל ישראל הולך איתו, חוצה מצוקים ועמקים שלא לפי חוקי הטבע. השביל יוצא מערד לאורך הכביש היורד מזרחה לעבר ים המלח ולאחר מס' קילומטרים מטפס בעליה תלולה ובלתי רכיבה לראש זהר. במקום זאת המשכנו לגלוש על הכביש עוד כ-2 ק"מ ועלינו על דרך כחולה ותלולה הנמשכת ועולה אל מעלה זהר. משם עולים וחוצים רכסים עד למפגש עם קידוח הגז, שאז עוד לא הבנו שמכאן  נגזר דיננו ללוות בקן ישר את הצינור המעביר את הגז למפעלים במישור רותם. אמנם ישנן ירידות מהנות וארוכות בהר, המפצות על העליות עד הנה, אבל בהמשך השביל פשוט חותך הרים וגאיות בשיפועים מטורפים. הדרך ממשיכה עד למצד תמר שלצד כביש דימונה סדום.  

יום: 18

תאריך: 14.11.08

מרחק: 68 ק"מ

מרחק מצטבר: 765 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 652 ק"מ

לפנינו לג של יומיים במדבר ממצד תמר  לשדה בוקר ביום הראשון, ומשדה בוקר לאורך ציר הנפט עד למצפה רמון ביום השני.ביום הראשון רובו של השביל אינו רכיב. שביל ישראל המעודכן נמשך ממצד תמר לקטעים בלתי רכיבים כשהוא חוצה את המכתש הקטן, עולה במעלה פלמ"ח ובעין ירקעם עד למכתש הגדול וכך הלאה. אנחנו החלטנו לעבור בנקודה זו לנתיב הישן יותר של שביל ישראל שחצה את כביש דימונה-סדום בממשית, ליד צומת רותם, והמשיך למכתש הגדול.רכבנו ממצד תמר לצמת רותם ואט אט גלשנו לנחל ממשית (ניתן לראות סימנים ישנים של שביל ישראל בשטח, שכוסו בצבע מדברי כדי להסוותם). רכבנו לאורך האפיק עד לכניסה למכתש הגדול. משם מטפס שביל ישראל בשוליים המערביים והתלולים של המכתש (הר כרבולת) ואילו אנו נכנסו לתוך המכתש ופנינו שמאלה בדרך האדומה החוצה את המכתש דרומה ועולה במעלה אברהם התלול. מאחר והיה עלינו להגיע עד שקיעה לשדה בוקר המשכנו בשביל האדום עוד מספר קילומטרים עד לכביש שדה-בוקר-ירוחם ועלינו עליו לרכיבה מהירה עד שדה בוקר, שם ישנו בבית ספר שדה.

יום: 19

תאריך: 15.11.08

מרחק: 45.5 ק"מ

מרחק מצטבר: 810 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 704 ק"מ

לאחר ארוחת בוקר בבית ספר שדה יצאנו ליום רכיבה ארוך אל מצפה רמון, שכמעט כולו לאורך צינור הנפט אילת-אשקלון. ירדנו משדה בוקר בירידה הארוכה של מעלה צין הישר אל בקעת צין ומשם הישר אל המעלה המאיים – 'מעלה זיק', שנראה כמו קיר בלתי עביר גם כשמתקרבים אליו. תחילתו של המעלה בעליה תלולה בפודרה לבנה שהג'יפים טוחנים עד דק. העלייה בפודרה מפרכת, וזה המקום לתרגל את כל צורות הנשיאה של האופניים שתוכלו לדמיין. הנעליים, אגב, ישקעו בפודרה וייצאו מפודרות לגמרי. המעלה נמשך ונמשך, ובכל פעם מתגלה בו שלב נוסף, אלא שבשלב מסויים המצע קשה יותר ואפשר אפילו לנסות לרכב בו. בהמשך הדרך חוצה בתלילות הרים וגאיות, חולפת ליד 'גבי חוה' ומגיעה עד לשפת מכתש רמון.   

לפני שמגיעים עם השביל עד למצפה רמון כדאי כבר לקבל החלטה איך יורדים אל מכתש רמון לעבר עין סהרונים. אופציה אחת היא לפנות מציר הנפט, היורד למכתש ב"דוך" במעלה מחמל שמאלה, למעלה נוח. אמנם העלייה לראש מעלה נוח והירידה לתוך המכתש נטחנות על ידי רכבי 4X4, אבל זוהי דרך יפהפיה עם ירידה אתגרית והיא רכיבה לכל אורכה, כאשר היא חוצה את כל הנופים המגוונים של המכתש. החיסרון בבחירה זו הוא שיש לוותר על קטע רכיבה מהיפים ביותר שיש בארץ, כ-15 ק"מ לאורך שפת מכתש רמון, מול נופי המכתש המדהימים, עם קטעי רכיבה על שכבות הסלע הנטויות של דופן המכתש ועם תצפיות מרהיבות.אופציה אחרת היא להמשיך לאורך שפת המכתש עד למצפה רמון ולהמשיך דרומה לבי"ס שדה ולמצפה הכוכבים עד למעלה רמון. גם זה מעלה ג'יפים טחון עד דק והירידה בו מאתגרת יותר מאשר מעלה נוח, וסופה באפיק נחל רמון לאורך קטעים חוליים ארוכים. דרך זו מאריכה את המסלול במספר קילומטרים לכל כיוון, אבל מאפשרת להגיע למצפה רמון "מלמעלה" לאורך המכתש.דרך שלישית היא פשוט לרדת בכביש הראשי, במעלה העצמאות. זוהי גם הדרך הצמודה ביותר לשביל ישראל, שיורד למכתש ממרכז המבקרים שמול תחנת הדלק, ממש מראש מעלה העצמאות.

 אנחנו, שכבר ירדנו בטיולים קודמים למכתש הן ממעלה נוח והן ממעלה רמון, החלטנו לדלג על מעלה נוח ולהמשיך למצפה רמון על שביל ישראל שעל שפת המכתש. ממילא רכב האיסוף שלנו המתין לנו במצפה רמון. מאחר וידענו שהאתגר העיקרי בימים הבאים הוא הדרך מעין סהרונים שבמכתש לכיוון הערבה, החלטנו שבקטע הרכיבה הבא נתרכז במאמץ הזה ולא נשקיע בירידה חוזרת של מעלה רמון, שתאריך את הדרך בכ-12-15 ק"מ ותוסיף לנו לפחות חצי יום רכיבה בקטע שכבר רכבנו בעבר.  

יום: 20

תאריך: 27.11.08  

מרחק: 45 ק"מ

מרחק מצטבר: 855 ק"מ

שביל ישראל ממשיך ממצפה רמון לערבה בשני תוואים, שנפגשים ליד צומת ציחור. האחד יורד לדרום מזרח לאורך כביש 40 ונראה כמשעמם יותר, אבל מקצר את הדרך ביום רכיבה. אנחנו בחרנו באופציה השניה והראשית של השביל, שפונה מערבה לכיוון ספיר שבערבה, מהלך של שני ימי רכיבה. גלשנו לעבר מכתש רמון ודהרנו לעבר עין סהרונים. אלה איזורים מוכרים בהם רכבנו בעבר בכיוון ההפוך. חלק זה של שביל ישראל, מעין סהרונים לספיר, נחשב לקטע הפראי והנידח ביותר של השביל לכל אורכו. התוואי שלו חוצה מס' נחלים עמוקים ומעלות רגליים תלולים. זוהי "קריעת תחת" אמיתית, עם שעות של הליכה ללא רכיבה, תוך נשיאת האופניים על הכתפיים בין סלעים ותהומות. לא כדאי להגיע לכאן עם אופניים חדשים, כי המכות והשפשופים שהאופניים יחטפו בדרך יצלקו אותן לבלי שוב. למי שבוחר בדרך הזו, שכאמור אינה מיועדת לאופניים, יש תיאור דרך ב- http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/nahal_geled/geled.htm 

למי שמחפשים אופציה נוחה יותר ורכיבה לכל אורכה, אפשר לרכב פשוט על נחל נקרות לכל אורכו, מעין סהרונים ועד למוצאו לערבה.בסיומו של היום הארוך הזה היינו אי שם באפיק נחל נקרות, מס' ק"מ לפני המפגש עם נחל צבירה. משם אספו אותנו ברכב 4X4 לשנת הלילה במושב פארן. 

יום: 21 

תאריך: 28.11.08 

מרחק: 53 ק"מ (+7 ק"מ לפארן מנחל ברק) 

מרחק מצטבר: 908 ק"מ

חוזרים לשטח עם בוקר מנחל פארן וממשיכים לדהור מערבה בנחל נקרות. הרכיבה באפיקים הרחבים במדבר מתישה, בעיקר על הדרך המסומנת, כשהאופניים שוקעים בחצץ האפור או מתקדמים לאט ומתישים את הרוכב. הסוד ברכיבה כאן הוא לחפש מישורי ההצפה שהשיטפון האחרון עיצב, ושרכבי השטח עוד לא טחנו. המישורים האלה הם בדרך כלל הם מצע קשה ומדופן, ומי ש"קורא" את השטח ויודע לחבר את המשטחים האלה לקו רכיבה אחיד יתקדם במהירות. מפעם לפעם יש לחצות את האפיק ו/או דרך הג'יפים לצד השני.שביל ישראל עולה מנחל נקרות להר יהב בעליה תלולה ואולי מיותרת, שכן היא אינה רכיבה כלל. אנחנו עלינו לרמת המדבר דרך נחל צבירה, ובראשה סדקים רחבים ועמוקים מהם תצפית מרהיבה לנחל נקרות.מנחל אשבורן השביל מתחיל להיות זורם ומהיר ואנחנו "טסים" עליו עד לאוכף שמעל ספיר, תצפית מרשימה של יישוב ראשון לאחר יומיים של ניתוק במדבר.אנחנו גולשים בשביל לעבר ספיר (הירידה על האופניים בראש השביל מסוכנת), ועולים על ציר המעיינות שנמתח מכאן דרומה לאורך הערבה, חוצה נחלים ורכסים, נמשך לאורך נחל עשוש ונחל צופר, חוצה את נחל זעף ומגיע עד לנחל ברק. מכאן רכיבה קצרה ואנחנו שוב בבית מארחינו במושב פארן.

יום: 22

תאריך: 29.11.08

מרחק: 50-55 ק"מ (ממוצע - 53 ק"מ. הספידומטר שבק חיים בדרך)

מרחק מצטבר: 961 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 839 ק"מ

הקטע היום כולל עליה מנחל ברק לצומת ציחור והמשך דרומה מצומת ציחור לצומת שיזפון לאורך הכביש, בין שטחי אש המגיעים ממש עד הכביש. נחל ברק עולה לרמת ברק דרך קניון צר ודרך סולמות ברזל על מפלי סלע גבוהים - לא מקום ידידותי לאופניים. ישנו גם שביל העולה מפתח הקניון שמאלה (דרומה), אבל מדובר בקיר סלע תלול שהטיפוס בו הוא עם האופניים על הגב תוך מאמץ גדול וסיכון אישי. שתי דרכים רכיבות יותר נפרדות משביל ישראל, אבל מאפשרות רכיבה רצופה - האחת מס' ק"מ מצפון לנחל ברק, הדרך המגיעה מנחל עשוש ופונה ימינה לרמת ברק, מקיפה את הנחל מלמעלה וממשיכה לצומת ציחור. הדרך השניה היא דרך נחל פארן, נחל רחב ידיים ומלא בולדרים וחלוקי נחל, שאינם חוויה גדולה לרוכב אבל אין בהם קושי מלבד המונוטוניות שבדיווש המייגע באפיק, ששיטפונות מסדרים אותו מחדש בכל שנה ואין בו דרך נוחה או ברורה.אנחנו יצאנו בבוקר ממושב פארן לנקודת הסיום של היום הקודם – נקודת המפגש של שביל ישראל היורד מצפון לנחל ברק, מס' קילומטרים מזרחית לכביש הערבה, ומשם עלינו לרמת ברק. משם, הדרך האדומה חוצה מס' ערוצים, עולה ויורדת שוב ושוב עד למפגש עם נחל ציחור. הרכיבה במעלה הנחל מגיעה עד לכביש מס' 40 שיורד ממצפה רמון לערבה. שביל ישראל חוצה את הכביש וממשיך בדרך עפר רחבה שנמשכת בקו ישר לאורך מס' קילומטרים, וממש כמו רכבת הרים אנחנו טסים בירידות התלולות ועפים מעלה בעליות, עד שהדרך פוגשת בכביש שבין צומת ציחור לצומת שיזפון. מכאן שביל ישראל צמוד לכביש לאורך כ-20 וכמה קילומטרים, כשמימין ומשמאל משטחים של מטווחי טנקים, מאהלי אימונים ובסיס צבאי. ואנחנו בתווך, פשוט טוחנים את האספלט בהתמדה. זה לא סיפור לרכב 20 ק"מ על כביש ישר ורחב ידיים, אבל ביום הרכיבה השלישי, כשהישבן צועק 'הצילו' זה לא תענוג גדול. אבל בסוף הכביש יש פרס: באמצע המדבר השטוח, 70 ק"מ מאילת לפי שלטי הדרכים, ניצב פונדק הדרכים של נאות סמדר, "המקום" לסיים בו רכיבה מדברית מתישה.

יום: 23

תאריך: 11.12.08

מרחק: 23 ק"מ 

מרחק מצטבר: 984 ק"מ

לג אחרון על השביל. שלושה ימי רכיבה עד אילת.

אנחנו יוצאים מתל אביב ואוספים במושב פארן את אח שלי, הנהג המלווה שלנו, עמו אנחנו יורדים בצהרי היום לצומת שיזפון. יש לנו רק כמה שעות לרכיבה עד השקיעה ואנחנו מתכוונים להשלים בהן את המרחק עד חאן שחרות כדי שלמחרת נוכל להיכנס מייד לעומק השטח.

 אנחנו עולים על השביל, שנמתח במקביל לכביש השומם ופונה דרומה, במקביל לכביש היורד לבקעת עובדה. לאחר מספר קילומטרים השביל מתרחק מהכביש ומטפס אל הרכס בו מסתתרת דיונת כסוי. הרכס משמש מחסום לגרגרים הדקים הנאספים עליו ויוצר דיונת סהרה של חול דקיק, עם גלונים זהובים, שמטפסת עשרות מטרים על הרכס. עמדנו שם בשעת אחר צהריים, חולות זהובים מתחת, שמים תכלת ממעל ונוף מדברי מכל עבר. שני מסוקים שתרגלו נחיתות והמראות לידינו הוסיפו למראה הדרמטי. הם חגו מעלינו שוב ושוב וליוו אותנו בירידה מהדיונה בחזרה אל בקעת עובדה. מעט לפני השקיעה טיפסנו אל חאן שחרות, לתצפית שקיעה מדהימה על הערבה שנדלקה באורות של לילה, מיוטבתה שלמרגלותינו ועד לאורות עקבה הרחוקים. אפשר כבר להריח את אילת.

יום: 24

תאריך: 12.12.08

מרחק: 38 ק"מ 

מרחק מצטבר: 1,022 ק"מ

השכמה מוקדמת, התארגנות ארוכה, והנה אנחנו מטפסים עם שביל ישראל בקטע שמתחיל למרגלות חאן שחרות - 16 ק"מ של שביל הררי, סינגל טכני קשה, שחוצה תהומות ושיפועים תלולים, עם קטעי הליכה עם האופניים על הגב כמו שאנחנו "אוהבים". לפירוט הקטע הזה אפשר להיכנס ל-http://www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/sharoot/sharoot_ridge.pdf

  בין מכתש תמנע לאילת שביל ישראל הוא שביל הולכי רגל בלבד בשמורת טבע ולכן תיכננו מסלול חלופי מהר ברך לטאבה. בהר ברך עלינו על "דרך המלך" של דרכים לבנות וירדנו מההר ב"טיסה" בירידות המהירות, כששינינו נוקשות מהגלונים שמרעידים את הגוף והאופניים. בעליות המונוטוניות שבהמשך פיזמנו שירים לקראת המפגש עם כביש הגבול. לאחר כ-12 ק"מ הגענו לפנייה שעל הכביש להר ברך, כאן המתנו לאחי שהופיע פתאום בכביש השומם לאסוף אותנו.   

יום: 25

תאריך: 13.12.08

 מרחק: 43 ק"מ 

 מרחק מצטבר: 1,065 ק"מ

מרחק מצטבר של שביל ישראל: 940 ק"מ

יום אחרון על השביל!!  התרגשות. יש באוויר תחושת חופש גדול מחד, ואווירת סיום מאידך.

עם בוקר אנחנו יוצאים על הדרך המסומנת אדום ונמשכת לעבר הקניון האדום. 12 ק"מ של עליות וירידות, שבהן שוב אנו חוצים רכסים וגולשים לעמקים. מהקניון האדום אנחנו עולים לרגע על הכביש ויורדים שוב לדרכי עפר מקבילות, שמציעות נופים מדהימים של הר שלמה ומפרץ אילת. אנחנו עוברים בירידה לעין נטפים, מציצים לתוך נחל גשרון בו יורד שביל ישראל, כשאנו רוכבים מעט מהכביש במורד הנחל עד לנקודה בה השביל גולש לקניון. בהמשך אנחנו עולים על נחל שלמה וטסים במורדו. חצי שעה ואנחנו כבר בחוף הים האדום.

עוד קילומטר שניים על שפת הים והנה הילדים של אחי ממתינים לנו בקו הסיום בטאבה, מותחים ביניהם סרט צבעוני ומנפנפים בבלונים. שעת צהריים באילת. סיימנו את המסע על שביל ישראל.

לתמונות מהמסע - http://cafe.themarker.com/view.php?u=228014