סודות מהמיטה
חוויות מחורף הולך ומתקרר ברובע Mitte בברלין, של תושב זמני וסקרן במיוחד. אנשים, מקומות, אירועים וקצת שואה
פוסטים אחרונים
- בברלין מסוכן יותר מיבנה 2/1/09
- רוזה, רוזה, רוזה רוזה 26/12/08
- מיכאל שלי 16/12/08
- אור לגויים, ושהגרמנים יקפצו 10/12/08
- בטמן לא רצוי בשמי ברלין 2/12/08
- רשימת שינדלר - גירסת הצ'יל אאוט 28/11/08
ארכיון
אור לגויים, ושהגרמנים יקפצו
שבוע עבר מאז הפוסט האחרון. לא חסרו לי רעיונות. הפנקס מגדיש את הסאה. רציתי לכתוב לכם איך גברנו על הנאצים בהפגנה בשבת אחר הצהריים; ועל אחד המשתתפים בה, רודולף, שהתייצב עם דגל ישראל כדי למרוד גם באנשי המחנה שלו, ה"אנטי פשיסטים", שלא רואים זאת בעין יפה; ועל יעקב, השכן מהבית בליניאנשטרסה והבחור הכי יפה בשכונה, שפתח בפניי את הקומונה בה הוא גר והפך לידיד; ועל פיליפ, אתו יצאתי למסע בלשי בעקבות מכתב אבוד ממלחמת העולם השנייה, שעליו עוד תשמעו; ועל האנשים שעברו במרוצת השנים בכיכר רוזה לוקסמבורג הסמוכה, שהתוודעתי אליהם באמצעות סרט תיעודי שהתגלגל לידיי; וגם על דברים בתחתיתו של עולם – כמו בתי קפה, בריכות במבני באוהאוס וחנות בוטיק לארונות קבורה.
כל אלה לא קרמו עור ומלים, ולא הבנתי מדוע, מאין צץ הבלוגר'ס בלוק הזה. אולי זה פשוט עניין של משמעת, אמרתי לעצמי. תקום בבוקר מוקדם, וכמו שהעיתונאי, הסופר והבלוגר בני ציפר סיפר לא מזמן, תאכל מלפפון ותכריח את עצמך לכתוב. אבל ציפר גר ברעננה, ואילו בברלין כל מלפפון הוא בגודל של חמישה מלפפונים ישראליים, כך שאפשר לנגוס בו מהבוקר עד הצהריים, ולהותיר את הדף ריק.
"אתה פשוט בדיכאון חורף כמו כולנו", איבחן הערב מכר גרמני מקומי. אני לא יודע עד כמה הוא צודק. ככלל קביעה כזאת נראית לי מסוכנת, ואני מקווה שהפסיכולגים שלא בגרוש נוקטים משנה זהירות. כי מה אם הם פוטרים אדם באמירה שהוא סובל מירידה תקופתית ולא חריגה במצב הרוח, ואז מגיע האביב ומתגלה שדבר לא השתנה וזמן טיפול יקר ירד לטמיון. אבל הבשורה על מצבי הנפשי החדש גרמה לי אושר, שרק מחר אדע אם הוא רגעי, ורעיון לפוסט.
מה מקורו של דיכאון חורפי זה? לא הקור, שעדיין אינו מקפיא עצמות, אלא האור, שאיננו. השמש גם היא שקועה במרה שחורה, ומתעצלת לזרוח. מדי פעם מבליחות כמה קרניים, שנעלמות ברגע שאתה מסובב את הגב. כך, בקומך ובצאתך ובשובך – חושך, בגוונים שונים של אפור ושחור.
מה יעשה האדם הסביר, שנכנס הביתה להיחלץ מהאפלה? ידליק את האור. הדלקתי, וגיליתי שבמונחים מקומיים אני בלתי-סביר. "when I am gone you have to be more energy-conscious", נזף בי שותפי קלינט כמה ימים לפני שעזב את הדירה והותיר אותי בה לבד להמשך החודש. ניסיתי לתרגם את המשפט בראש אבל לא הצלחתי להבין בדיוק מה הוא רוצה. "אני רוצה שלא תדליק את ההלוגן בסלון, את המנורה במטבח, את הפלורוסנט שמעל הכיור, את האור בשירותים ואת האור במסדרון בו זמנית". אה, אוקיי.
טוב שקלינט לא קורא עברית, ואנא אל תגלו לו, אבל בזמן כתיבת שורות אלה כל פלוגת התאורה הזאת עומדת דום, ובנוסף מנורת הלילה בחדר שלי. כבר כשקלינט שאל אותי אם המנורה הגדולה בפינת העבודה "לא עושה לך כאב ראש", ועניתי שאולי קצת אבל שזה עדיף על כאב הרגליים בכל פעם שאני נתקל בשולחן, הייתי צריך לדעת שאחרי שש שנים כאן הצליחה מכונת התעמולה הגרמנית לשטוף גם את המוח שלו.
חשבתם שהפולניות יושבות ומחכות בחושך? קבלו את הגרמניות, וגם את הגרמנים. בשם החיסכון, והדיכאון, כמה שפחות תאורה, מה טוב. ראו הוזהרתם. מאבק במכבים עלול להשחיר את תדמיתכם במקום העבודה ולגרום לאי הבנות. למשל – עליתם עם גרמני לדירה אחרי ערב מוצלח, התיישבתם על הספה, הוא הביא כוסית ויסקי ועימם את האור. אל תיחפזו למסקנות. הוא לאו דוקא חרמן, בסך הכל קמצן.
יוצאי דופן הם עצי התרזה, ובעיקר אלה ששתולים בשדרות הקרויות על שמם - "אונטר דן לינדן" – או במיקומים יוקרתיים אחרים ברחבי העיר, לא ברובע קרויצברג למשל. לקראת חג המולד הם זכו בשמלות בזבזניות של אלפי נורות דולקות. אני מדמיין את פניו החמוצות של האחראי על חזות העיר בבוא דצמבר, עת הוא נאלץ, ככל הנראה בשם המסורת, לשפוך כל כך הרבה אור ברחובות, על חשבון משלם המסים. הוא בטח מייחל ליום שכל הנורות הללו יישרפו וגם העצים הערומים יזכו במנת הדיכאון שלה הם ראויים.
תחת עצי התרזה, ומול שער ברנדנבורג, תודלק בעוד כעשרה ימים חנוכיית ענק שמציבים שם מדי שנה אנשי חב"ד. ב-1936 עבר בין עמודי התווך של השער הלפיד האולימפי, בתום סיבוב הופעות ברחבי העולם, בהפקה שאת גלגולה המודרני הגו מארגני אולימפיאדת ברלין. מהאלים היוונים שבאולימפיה עד האלים האריים, ולתוך עדשת המצלמה של לני ריפנשטאהל (עוד סיבה אולי, בנוסף לפיאסקו הטיבטי הקופצני שליווה את מירוץ האש האולימפית האחרון, לקטוע את המסורת). והנה יותר מ-72 שנים אחרי יעמדו שם אלפי יהודים, רב של חב"ד וראש עיר הומו ידיד ישראל, וידליקו את נר הניצחון, ואחר כך עוד שבעה. באנו חושך לגרש, ונשארנו.
אני אהיה שם. הוזמנתי אישית על ידי הרב טייכטל, והחב"דניקים האלה יודעים את העבודה אז בטח גם יחלקו סופגניות. אבל לא אמתין לכ"ד בכסלו. נס החנוכה שלי השנה יהיה ארוך במיוחד. פך השמן יפיץ אור לפני החג, וגם אחריו, עד שאשוב לישראל או עד שהשמש שוב תזרח. כך יוקל לי מעט, ואוכל אולי לכתוב יותר. חפשו את הדירה הכי מוארת ברחוב טורשטרסה, אולי בכל רובע מיטה, אולי בברלין כולה. ואמרו כבר עכשיו – חג שמח.
|
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שלום עומר,
רק לתקן משהו קטן, חנוכה חל בכ"ה ולא כ"ד.
חוץ מזה כתיבה מקסימה, הלואי עליי להפוך רגשות למילים בצורה כל כך מדוייקת.
צ'וס
אינעל עומר.......
וואלה אור לגויים אתה....
וזוהר צפוני לישראלים....
כתוב חכם, שנון, עם נגיעה של הומור
ציני-סרקאסטי.... אוחז במעיים ומשובב לב.
(רציתי לכתוב אוחז במשהו אחר...
רק מחמת צינעת הפרט ויתרתי....).
עומר,
כאשר גרתי בגרמניה - אני הייתי היחידי שהדליק את האור בחדר העבודה שלו.
כל השאר עבדו בחושך מוחלט ורק במסדרון דלק האור - כי זה עניין של בטיחות.
עבורו עשר שנים ואני גר בארץ ... פתאום אני מוצא את עצמי בתור היחידי שאיננו מדליק את האור בחדר העבודה שלו....
חברים שואלים אותי למה? ואני עונה בהומור שאני מנסה לחסוך לחברה בהוצאות החשמל בשביל למנוע את הפיטורים שלי
אבל האמת היא שהחושך מאוד עוזר להתרכז בעבודה והשימוש המוגזם בתאורת ניאון מאוד פוגע ביכולת ליצור אווירה חיובית במקומות ציבוריים.
וחוץ מזה. . תנסה לדמיין עץ של קריסמס בתוך חדר שמואר באור חזק של ניאון . . זה פשוט לא מסתדר ביחד. . כי כל היופי ילך לאיבוד.
חג שמח
יורם
לייצדרקלינקה!!
יש גם רומנטיקה בדיכאון החורפי!
אוריס,יבנה.
עומר,
תודה על כתובת האתר.
בענין הפסיכולוגיות: ידיהן מלאות בעבודה בעברית בברלין...זה אומר משהו, אבל זה גם אומר שישראלים שמגיעים לברלין ומבוטחים בביטוח של קופה רגילה מקבלים יותר מ-200 שעות (ובעברית 200 שעות) טיפול על חשבון הקופה.
אני לא יכולה לפרסם את השמות שלהן, כיוון שאין לי רשות מהן ונראה לי שבשגרירות יודעים עליהן.
יש גם מטפלת באומנות לילדים בעברית אפילו כאן...ומכיוון שאני גם קצת שייכת לסצינה הזו של המטפלים, אני נשארת עלומת שם. בקהילה ההומולסבית בברלין מכירים את השמות, אבל מטפלת לא יכולה לטפל לרוב בחברים של חברים שבטיפול, ולכן עושים את זה בשיטת הספה החמה.
בענין האורות:
המסורת גוברת על החסכון. חוץ מזה: כל ענין החסכנות צריך לקחת בפרופורציה. הגרמנים הם המזהמים הגדולים מבחינת תעשיה ורכב שאסור להגביל את מהירותו באוטוסטרדה, כך שהם מכבים את האור כדי להשקיט את המצפון כשהם דוהרים ב180 קמ"ש עם האאודי שלהם. תיכף תראה בחג מולד כמה המדינה הזו מסורתית: כולם בבתים עם העצים והקישוטים. זו גם חגיגה קפיטליסטית כמובן, אבל מסורת היא מסורת. והעוגיות שאכלת בתור ילד, ועברו במתכונים כתובים במשפחה מדורי דורות, מזכירים ימים טובים יותר ופחות וקשה להתחרות בהן.
כשחיים פה מספיק זמן לומדים לגלות את הכיסוי הזה בהרבה מקומות. כמו בכל מקום, גם כאן יש מילות קוד ו"איכות הסביבה" או "אני אוכל רק ביו" אומר בסב טקסט: "אני מצביע רק לירוקים, יש לי כסף לקנות ביו, אני מאוד אוהב זרים ויהודים. במיוחד יהודים בישראל"...
אופס. ללהקה קראו O-Zone.
OK, הסבר:
א. הבחור ששר שמה זהו גארי בולצמה (או ברולצמה או משהו כזה), וזהו אחד הקליפים הויראליים של האינטרנט. מעין "דלקה בשדה קוצים" שעברה ברחבי האינטרנט לפני מספר שנים.
ב. לא התכוונתי לגארי אלא לאלה ששרים: אלה להקת OZONE שהתפרקה מאז. הנה הקליפ שלהם:
http://www.youtube.com/watch?v=Mdb0B3Ib2gE
השיר הוא ברומנית, אבל הבחורים המדליקים הם ממולדבה.
לתרגום השיר לאנגלית עם המילים ברומנית:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=778699
ג. שם השיר: Dragostea Din Tei משמעותו היא משהו כמו: עצי התירזה או תחת עצי התירזה או משהו דומה.
באנגלית: From the linden trees. ואתה התייחסת לשדרות Unter den linden אז הכל התקשר לי, שם ואז.
נתחיל מהסוף.
האתר שמצאתי הכי נוח ויעיל לחיפושי סרטים כאן הוא
http://www.kino.de/kinoprogramm/berlin
אולי תפרסמי כאן את הטלפונים של הפסיכולוגיות האלה, לבעלי הנטייה לדיכאון.. בכל אופן אני בטוח שהחורף
הוא קטליזטור משמעותי.
למה אנחנו רגילים לתאורה בעצמות גבוהות בעצם? ובכל אופן הדלקת הנרות שופכת אור רומנטי לתוך החשכה הזאת,
ואני אתחיל לנסות את זה.
בתשומת לב יתרה לעניין התאורה, הבחנתי שהרבה דירות מתקשטות בנורות חג המולד. זה לא בזבזני? המסורת גוברת
ותמשיך לגבור?
תודה עידן
את ההסבר הזה שאתה מביא שמעתי גם מכמה אנשים כאן, וכנראה שיש בו הרבה מהאמת. ועדיין, אפשר
להתכנס גם עם קצת יותר אור..
לא ממש הבנתי איך הפסקה הזאת מזכירה לך את הבחור ששר שם בקליפ הזה שקישרת אליו... מה לא קלטתי?
עומר,
בענין הדכאון: יש בברלין שלוש פסיכולוגיות שעובדות בעברית (ישראליות לשעבר). אני מצטטת לך את אחת מהן עכשיו: "מהנסיון שלי, מי שנוטה לדכאון, זה יקרה לו גם בישראל וגם בגרמניה. בברלין אומרים שמזג האויר אשם. זה ההבדל". אני מסכימה איתה כמובן.
החורפים האחרונים הם יותר חמים: זה אומר שהם יותר אפורים. אי אפשר הכל...
בענין האור:
הגרמנים הם חסכנים גדולים (וזה לא קמצנות) והם גם רגילים לתנאי תאורה אחרים. כשאתה גדל בכאלו תנאים, אתה לא מדליק את הניאון בכניסה למשרד (וגם אין ניאון). אתה רגיל לכאלו עצמות אור בתור ישראלי, שהכל נראה לך חשוך יותר. אחרי כמה שנים פה, גם אני התרגלתי. זה עוד התחיל כאן טרם הענין האקולוגי. אם אתה גר באלט-באו, בטח אין לך מנורות מהתקרה (אלא אם הן הותקני מאוחר יותר). בהרבה בתים יש מלא מנורות קטנות לכל פינה. גם הרבה יותר מקובל להשתמש בנרות.
אל תשכח גם שבגלל שגרמניה צפונית יותר מישראל, השמש כאן נמוכה יותר: כלומר - השקיעה והזריחה ממושכות יותר ויש תקופת דמדומים ממושכת. בזמן הזה הגרמנים מדליקים נרות ונכנסים לחושך בהדרגה.
בכלל: כל המעברים שלהם הרבה יותר מדורגים, בכל דבר כמעט לוקחים את הזמן אחרת.
ככה זה כנראה כשלא עובדים בשלוש משרות...
ומנסיוני: יהיה קשה למצוא את הסרט עם כתוביות באנגלית כאן, אבל אולי הוא יגיע לישראל. אבדוק ואם אמצא מקום שאפשר לראות אותו ללא דוברי גרמנית אכתוב כאן. סרט שווה ואני מצטרפת להמלצה. מוההההההה גדולה!
עומר,
מאוד מעניין לקרוא את הפוסטים שלך.
תמשיך ככה! יישר כח.
דרך אגב, באזורים בהם אין עונות כמעט כלל, שמעתי, שיש להם גם דיכאון משלהם. אבל הדיכאון הזה הוא לא שנתי, ולא בא מדי שנה. הוא תוקף לאחר מספר שנים של שהיה באותו מקום, בלי לחוות עונות. זה כנראה בטבע האנושי, שהוא צריך עונות. הוא צריך להתכנס בחורף, לשמור אנרגיות ולשרוד, ואז באביב הוא פורץ במלוא האון לחגיגה של שכרון חושים.
שמחתי להתקל בפסקה:
"יוצאי דופן הם עצי התרזה, ובעיקר אלה ששתולים בשדרות הקרויות על שמם - "אונטר דן לינדן" – או במיקומים יוקרתיים אחרים ברחבי העיר, לא ברובע קרויצברג למשל. לקראת חג המולד הם זכו בשמלות בזבזניות של אלפי נורות דולקות."
ונזכרתי בשיר המדליק על עצי התירזה:
http://www.youtube.com/watch?v=60og9gwKh1o
עומר,
מאוד
ופתאום נזכרתי בפוסט הזה שלי
אם לא איכפת לך?
http://cafe.themarker.com/view.php?t=271643
דרכי מילוט!
אהלן יעקב
קודם כל, אני מקשיב לך, ועוד אנשים שקוראים את הבלוג, אז דבר חופשי!
שנית, תודה.
שלישית, זה המקצוע שלי. לראות ולכתוב.
שבת שלום
אם עברת לדבר על ישראלים ועל דייטים, הרי מדויק יותר יהיה להשוות לדייטים עם גרמנים, לא?
האם יש לך רשמים (או למישהו/מישהי אחר כאן)?
קולנוע זה מקום מצוין לחורף, מסכים, נחמד גם שאפשר להוריד איזה שוט לפני הסרט ברוב בתי הקולנוע.
אני אנסה למצוא את הסרט עם כתוביות באנגלית, אדווח אם אצליח, לטובת הצעירים שכאן.
זה לא פייר.
אני חווה וטוען את הדברים הללו כבר 15 שנים. אף אחד לא הקשיב לי. והנה באת אתה וקוצר מיד את כל ה..כוכבים. או התגובות. או השד יודע מה.
טוב, אני לא כתבתי את זה, אלא אתה.
אבל לפרוטוקול- אני מכריז- אתה לא רק כותב טוב. אתה גם רואה טוב.
כל מילה בסלע.
שבתי
*
באתי בלי כוכבים וצר לי על כך
אבל כדור שני לשואה, תמיד ידעתי איך ליצור לי ברירות מחדל, אז אשוב, עוד שנייה כי מעניין פה
אכן חשוך ביותר ואם לך, עומר, יש בלוק קטן בכתיבה, אני יכולה לרכוש את כל מניות איטונג. אני יושבת בספרייה וכלום לא קורה. אם לדייק, קורה אבל לא מגיע למשהו שראוי לשלוח הביתה (אני בתהליכי כתיבת ספר אקדמי...זוועתון!). הבלוג שלך מהיום עורר בי אי נוחות מסויימת, למרות שאני לא מתממת ונושא החסכון הגרמני הוציא אותי מדעתי כשעברתי לברלין לפני מספר שנים (מאז הייתי כבר בבוסטון, בתל אביב ומצאתי את עצמי שבה לחיות בברלין). זה נשמע נורא חנני, אבל ההכללות הגורפות האלה ממש לא עובדות במקרה הזה. אני חיה עם בחור גרמני כבר שנים ומעולם לא נתקלתי בתופעה כל כך לא קמצנית או חסכנית. לעומת זאת, נסה לצאת לדייט בארץ עם גבר ישראלי מיינסטרימי (שוב הכללה ואני לא מאחלת לך חוויה זו)...הוא ישר יחשוב שמנסים לשדוד אותו, לא יציע בנימוס לשלם אפילו על כוס מים. שלא לדבר על התופעה שהולכת ומתרחבת (כך שמעתי מחברותיי בתל אביב)-הוא אוכל, את צמה ואז הוא מציע להתחלק בחשבון. במקרים כאלה עדיף כבר שיש חושך מסביב. חוויות דומות אני יכולה לחלוק בנוגע לאמריקאים.
הייתי גם מתייחסת בחשדנות לכל מחוות הדלקת החנוכיות המגלומניות בכיכר העיר. והרי חכמים ממני גרסו כי מה שמפחיד באומה הגרמנית יותר מהאיפוק היא הסנטימנטליות...
במזג אוויר כזה הכי כיף להיות בדכאון בקולנוע (לא לשכוח להביא שוקולד) ואני יכולה להמליץ למביני הגרמנית על הסרט החדש Novemberkind, שמשחקת בו בתפקיד כפול אנה-מריה מואה, בתו של אולריך מואה (אחד מגדולי השחקנים כאן ששיחק בתפקיד קצין השטאזי ב"חיים של אחרים". הוא נפטר לפני שנה). היא מדהימה והסרט צנוע וחזק.
הרבה סרטים, ספרים, חימום, אור מלאכותי (יש אפילו אבנים כאלה שצוברות אנרגיה וזרחניות בלילה - מומלץ) וסוכר בכל מיני מצבי צבירה וכך נשרוד את החורף הברלינאי.
תודה..
לא ממש כשאני חושב על זה, בדרך כלל המלצר/ית מתחשבן אישית עם כל אחד מיושבי השולחן
וחוסך את הסצנה שאת מתארת ואני מדמיין, לא?
אתה במקצוע הנכון.
הצחקת אותי.
יצא לך להתחלק עם גרמנים בחשבון במסעדה/בית קפה/בר ? גם זו חוויה.
נצחון חלקי כי לא בוטל המצעד לגמרי. אבל אני חשבתי שלעכב אותם עד החושך (שזה לא כזה סיפור כאן כמתואר למעלה..) וקיצור המסלול זה הישג לא רע בכלל.
איך לא ראית אותי? נו באמת. ים של אנשים בשחור מכורבלים בצעיפים וכובעים. מה יש לראות?
אני אשאל את השותפים ואת חברי ללימודים ונראה אכן מה הם חושבים. אגב, שבוע שעבר עברתי עם אחת ליד המול הנ"ל ויצא לי 'ואו' שזיכה אותי במבט מוזר. אז גם כל חגיגת האורות ההזויה וגם אסור להתפעל.
typisch
פשוט כיף לקרוא, הפיצו לכל עבר את כתיבתו הברלינאית של עומר.
אני קצת משוחד כי אני מכיר אותו, אך אל תתנו לחוסר אובייקטיביות שלי להשפיע.
איך לא ראיתי אותך, ואיך לא נרטבתי..? למה ניצחון חלקי? זקני ליכטנברג לא זוכרים התייצבות אנטי נאצית כזאת
ושיבוש כה משמעותי של הסדר ומסלול הצעידה. כך לפחות לפי מכרים שמנוסים מאוד בהפגנות האלה.
אולי תשאלי באמת את השותפים הגרמנים שלך מה הם חושבים על שמלות האור ברחובות בדצמבר?
אני גם אעשה סקר קטן, ונחליף ממצאים.
תודה, מחכה לשלך..
הי הי הי..מי בא בחורף לברלין, תגיד...
ידידי ר. טוען שהעמימות החביבה ככ על המקומיים היא ענין של אסתטיקה. אני גם משליטה בדירת השותפים שלי טרור אור. אחרי כמה פעמים שכיבו לי את האור בעודי אוכלת ('אני מבקשת לראות מה שאני אוכלת' אני מסבירה בנימוס), או קוראת ('אני קוראת!' - בעצבים ישראליים טיפוסיים) השלימו בלית ברירה עם התופעה ועם הצרכים במיוחדים של האאוסלנדרית מהלבנט..
אני חושבת שזה ענין של זמן לפני שהקמצנות והסטרית איכות הסביבה תיגבר ותחסל את מסורת התאורה של חג המולד. ליד האוניברסיטה, בשטגליץ יש מול ענק (Das Schloss) שכולו מכוסה תאורה (מכוסה! בנין שלם!). ברחוב הראשי שלו התקינו על עמודי התאורה מספרים 1 עד 24 וכל יום מהבהב מספר התאריך של אותו יום (אתה בטח כבר יודע מה זה Advent) והכל בתאורה אומנותית. משו משו..
אישית, שבעתי כבר מחג המולד וכל הקשקושים שלו. גם לא חנוכה, תודה. סתם יום של חול, עדיף עם קמצוץ שמש, יספיק..
נ.ב., את הנאצים ניצחנו הפעם נצחון חלקי. אני שבתי הביתה רטובה, אבל לפחות לא בכלא, ואתה?
אל דאגה, מתרגלים לקמצנות ולומדים לחיות איתה.
גם לגרמנים יש מה ללמוד מאיתנו ולהבין שאור הוא הבסיס לחיים. יש פה אופנה של טיפולי אור, אבל להדליק נורה פשוטה בבית? חלילה, זה יקר. :-)
הנה קצת תמונות מחנוכה בשנה שעברה
http://www.hagalil.com/01/de/Juden.php?itemid=1561&catid=4
בהחלט טקס מחמם לב שלטעמי עושה יותר מכל הפגנה אנטינאצית.
ואם אתה בעיר לתקופה ארוכה אולי תבוא לעשות פינה בתוכנית שלנו?
http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=54850&all=1
תנסה לגור שנתיים בנורווגיה.
אמרתי כמובן "לי זה לא יקרה" ו"לפחות אף פעם לא קר לי", אבל זה לא עזר. בינואר ופברואר יש אווירת דיכאון.
יוצאים מהבית וחשוך. נכנסים לכיתה מלאת פלורסנט, ויוצאים שוב לחושך. אז למדתי להעריך את אור השמש והקיץ יותר מכל הסתלבטות על החוף שהייתה לי קודם לכן.
לא פלא שבנורווגיה יש אחוז התאבדות גבוה כל כך. אני בטוחה שיש מחקר שמראה שההתאבדויות עולות דרסטית בחודשי החורף.