עכשיו יש חברה, אותה חברה כבר למעלה מחודש. חרדת הנטישה מרימה את האף השכם והערב, איך אפשר להפטר מזה? די כבר אי אפשר לחיות עם המועקה הזו כל הזמן. האושר שלי נתון בידיה וזה רע, רע מאד. כשאין חברה אין חרדת נטישה, זה מין אבסורד כזה, האם עדיף להיות בלי חברה? הייתה תקופה שהיה לי טוב גם שלא הייתה לי חברה, אולי כך עדיף?
יחד עם זאת נראה שיש מעין כוח פנימי כזה שכל הזמן מושך אותי לכיוונן של הנשים. מדוע אני כל כך אוהב אותן? בעבר חשבתי שאני נמשך אליהן כי אני רוצה להיות כמותן. היום אני לא בדיוק יודע. עדיין מבחינתי גבר זו מילת גנאי, יחד עם זאת אני לא עושה שום צעד פעיל לכיוון להפוך להיות אישה וגם לא רוצה לעשות צעד כזה. האם אפשר להשלים עם עובדת היותי גבר? האם זה בכלל טוב להיות גבר? כיצד גברים אחרים מסוגלים לאהוב את עובדת היותם גברים? איך בכלל אפשר לאהוב להיות נחות?
|