כאדם המאמין שהצלחה מהולה בתרומה למען הקהילה, אני נוהג לתרום הרצאות לציבור הסובל ממוגבלויות כאלה ואחרות, פיסיות ונפשיות. . אתמול זה היה בבית לווינשטיין מול אנשים מדהימים שעברו אירוע מוחי עקב סטרס, תאונה ושאר סיבות רפואיות. . רק כאשר אתה מגיע למקום שכזה אתה לומד להעריך את קדושת החיים. החיים לא עשו לי הנחות ואני מודה ומתוודה שראיתי בתי חולים בחיי, אבל בחלומות הכי גרועים שלי לא דמיינתי שאראה מראות כאלה. . אנשים קטועי גפיים, כוויות בדרגות קשות, אלקטרודות המחוברות לראש באופן קבע, ועוד דברים שלא ארחיב עליהם בפורום הזה. . בסיום ההרצאה ניגשה אליי משוקמת עם עיניים טובות, "רק חיבוק אני רוצה, לא יותר". . החיבוק שלה הזכיר לי את הנהג שעבר באור אדום וכמעט גזל את חיי בצומת כפ"ס בשבוע שעבר. הוא אפילו לא עצר לראות אם אני בסדר לאחר שסטיתי מנתיב הנסיעה ובלמתי סנטימטר מגדר ההפרדה. . האנשים שם הזכירו לי עוד אלפי נהגים שעולים כל יום על מגרש הפלייסטיישן שלהם ועושים בו כרצונם. . המראות שראיתי גרמו לי להעריך את קדושת החיים, להודות לאל על מה שיש לי ולראות יום יום את החיים כמתנה נפלאה שממש לא ברורה מאליה. . יום קודם לכן, בעודי ממתין לתורי בקופת החולים (שיעול טורדני, לא יותר), נכנסו שני אנשים שאיחרו את תורם בשעה וחצי "היו לי סידורים" אמרה אחת מהם, והשני ציין בלי בושה "הייתי כאן קודם, היה מלא אז אמרתי נבוא מאוחר יותר" . למה ? למה אני יכול להפסיד שעות עבודה, לחכות בתור כמו ילד טוב בעוד שאתם תבואו אחרי שעה וחצי ותיכנסו ? מאין החוצפה הזו ? . אולי אחדש לכם (ואולי לא) אבל ככה החיים שלכם נראים...בדיוק ככה. החליפות המעונבות שלכם רק מחביאים את החרא שבו אתם טובעים, את המירמור, הכעס, הרוגז, ושאר הזפת שבה אתם שוקעים. . אנשים חותכים זה את זה בכביש, עוברים באור אדום, חוצים צומת בלי לתת כבוד לתמרור עצור, נוסעים כמו מטורפים חסרי שפיות, גוזלים חיים של אחרים ומקבלים עבודות שירות שבסופם גם מוחזר להם רישיון הנהיגה. . נראה אותך, מר שופט, איזה עונש היית מעניק לנהג שהיה גוזל את חיי בתך ?! אז מה הפלא שהפרצוף של המדינה נראה כמו שהוא נראה ?! . מודעות עצמית מתחילה בראש ובראשונה בכבוד לזולת, לסביבה, להתנהגות אנושית. צריכים להזדעזע ? התנדבו בבית לווינשטיין...יום אחד, לא יותר. . ----------------------------------------------------------------------------------------------------------- . בלי קשר לסיפור, ומאחר ואת היום הלא פשוט הזה סגרתי עם האחת שמפליאה בי בכישוריה, ברצוני להודות לאורית גפני, בעיקר על מי שהיא. . תודה גם לקסם על תמונת הפוסט. |
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ראיתי תמר, אכן לא קל אבל אולי זה
מה שיכול להחדיר מודעות ומשמעת עצמית,
בעיקר בכבישים.
...
תודה. שבת נעימה.
אחחחחח כמה שאני אוהב שאת באה לבקר :)
תודה דארלינג.
...
שבת טובה.
שבת שלום גם לך חברה יקרה שלי.
ואחלה סופ"ש.
פוסט חשוב!
והנה האתר ממנו העברתי היום שיעור לתלמידיי.
אזהרה: זה לא קל לצפייה!!! (ויש גם ביוטיוב).
http://www.bordergatewayprotocol.net/jon/media/because/
היי איילי..
:-((
:-))
שבת של שלום
תודה לך נשמה :-)
אני ?
משהו ?
את בטוחה שאת בבלוג הנכון דארלינג ?
.
:-)
.
שבת טובה ותודהההההההההה
בילי אהובה,
.
כמה חבל שהחוצפה הזו גובה מחיר יקר יום יום,
שבוע שבוע, שנה אחר שנה, וכאילו כלום....
עיסקאות טיעון, הקלה מחרידה עם העבריינים,
ועוד דברים מקוממים שמקורן במערכת המשפט
הבזויה שלנו.
.
שרק נהיה טובים.
תודה על דברייך. שבת נעימה.
אמן !!!
.
תודה מיכלי.
נוכחותך בין מילותיי מסבה לי עונג.
.
שבת טובה.
המון תודה אסף יקר.
יש לי תחושת בטן חזקה שאתה משתייך לקבוצת האנשים המעריכה,
המודעת, האדיבה, המתורבתת, המנומסת והמכבדת.
...
שמח שאתה חבר שלי. שבת לוטפת.
אתה
משהו
כמה נכון המשפט הזה יוני....
הוא היה חודר יותר אם היו יותר פרסומות "אדומות", אם
היו עונשים כבדים יותר, אכיפה טובה יותר, מודעות
מוטמעת יותר...אבל כלום....עולם כמנהגו נוהג ו-
30,000 אנשים כבר קיפחו את חייהם בכבישים מאז
קום המדינה.
.
עצוב.
.
תודה ויופי של שבת.
אימצתי בחום את המשפט הנבון הזה.
המון תודה וקסם של סופ"ש.
היי אייל !
כתיבתך מרגשת וכל כך אמיתית.
החוצפה מתחילה מהחינוך בבית
דרך החברים ונמשך בדרך החיים.
לנהגים בכלל יש חוצפה ,כל אחד חושב
שהכביש שלו פרטי אין סבלנות ואין סובלנות.
וממשיך במחשבה שלי זה לא יקרא.
תודה אייל על שיתוףבקריאת פוסט חשוב
בשורות טובות
בילי
בדיוק אותו דבר ו"אמן" לכל מילה שלך !!
"רק כאשר אתה מגיע למקום שכזה אתה לומד להעריך את קדושת החיים"
הזכרת לי שיעור חיים שעברתי לפני עשר שנים..
נלקחנו כמה חברים לבית לוינשטיין ולא יצאתי משם אותו בן אדם ..
צריך לפעמים לראות את המקרים הקשים ביותר, כדי לדעת להעריך את מה שיש לנו..
תודה על רגישותך אייל, על הנתינה שלך ללא תמורה,
תודה על מי שאתה..
אוסקר ווילד כתב, "לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים". מקום כבית לווינשטיין הוא מקום שחובה לבקר בו כמו כל אתר אחר בארץ. מקום שילמד אותנו שאם היית חושב רגע קודם לא היית רק קיים אלא היית גם חי. צריך תמיד לזכור שהחיים מסתיימים דקה אחרי דקה שעוברת לנו ביום. ישנו פתגם שאומר, "החיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנשמת, אלא לפי מספר הרגעים בהם עצרת את נשימתך". אם כל אלו היו עוצרים את נשמתם רגע לפני חייהם היה נראה אחרת.