כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    על דעת עצמה - נורית גרץ על עמוס קינן

    28 תגובות   יום רביעי, 10/12/08, 10:48

    האדם הוא שלל זיכרונותיו, אוסף של רגעים שנקבצו יחדיו במשך שנים ארוכות. האדם הוא זיכרונות  הנאגרים לאיטם, פיסה אל פיסה, בכי אל חיוך, שיא אל שפל, הישג אל תבוסה. האדם הוא שלל זיכרונותיו. אך בזיכרונות אין די, הרי איננו זוכרים את הכול, ואת מה שאנו כן זוכרים אנו מטילים אל תוך מסגרות כבדות, מציירים את דמותנו בתנועות חדות, מניחים אותה בסד ושופטים אותה לשבת או לחסד.

     

    קיצו של הזיכרון הוא קיצם של החיים, או לפחות קיצם של החיים בעלי המשמעות. קיצו של הזיכרון הוא הפרידה ממה שהיית וממי שהיית. קיצו של הזיכרון משמעותו התפוררותו של האני, התפוררותו של היסוד הפנימי הנסתר הנותן משמעות ואחידות מסוימת לקיום הזה.

     

    בנקודה זו של אובדן הזיכרון מתחיל ספרה של נורית גרץ "על דעת עצמו - ארבעה פרקי חיים של עמוס קינן". גרץ כותבת את הביוגרפיה החלקית כרונולוגית, אך מרתקת ומלאה אונטולוגית, בעקבות אפיזודות בחייו של בן זוגה ובעלה הסופר והעיתונאי עמוס קינן.

     

    בפתיחה אנו פוגשים את עמוס קינן, זקן, תשוש, אבוד ומבולבל בעיר מולדתו. מחפש את דרכו הביתה, אך מתקשה לזכור לאן פניו ואיה הוא ביתו. במסע הנואש שלו בעקבות פינת רחוב מוכרת שתוביל אותו חזרה למשכנו. הוא מגיע לבית העומד ברחוב אחד העם 134. הזקן הנואש איננו יודע האם זהו ביתו, לאן הוא הגיע, אך הוא בכל זאת מחליט להקיש על הדלת. מאוחר יותר מסתבר שהבית שאליו פנה עמוס קינן מבלי שהתכוון לכך ובלי לדעת מדוע , הוא בית ילדותו הרחוקה.

     

    לאורך ספרה של נורית גרץ הנקרא כמעט בנשימה אחת, מתגלה אדם קשה וזועף, קצר רוח ומתוסכל ויחד עם זאת אדם שופע רעיונות, יצירתי ומבריק. נורית גרץ עוטפת את האיש הקשה המצטייר מספרה, בהמון אהבה ומגנה על האיש הנרגן שלה, גם אם היא לא חוסכת מאיתנו את חולשותיו.

     

    גדולתו של הספר של נורית גרץ נובע מכך שהיא יוצרת ז'אנר משלה בתחום הספרות האוטוביוגרפית, לא מחקר אקדמי מרוחק ולא שיר הלל של אדם לעצמו, אלא ניסיון מרתק של מי שהיא מחד חוקרת ואשת ספרות ומאידך גם בת זוגו של מושא כתיבתה.

     

    גרץ מצליחה לשלב בין האישי והאינטימי לכללי. היא מצליחה לשלב את תובנותיה שלה ואת כתביו של קינן לכדי אמירה אחת, לכדי יחידה קוהרנטית. גרץ משכילה בספרה להפוך את קינן שכל חייו היה נון קונפורמיסט והתקשה להשתלב בקבוצה לסמל לדמות שמייצגת כמעט דור שלם.

     

    עמוס קינן הוא בן דמותה של הארץ הזו הוא חלק מאותו מגש כסף שהושלך לאחר שימוש. הוא  סמל לדור שהאמין שהוא משחרר את הארץ ומקריב את עצמו למענה על מנת ליצור ארץ חדשה. הוא סמל לאותו דור שראה איך האמיתות שלו והאמונות שלו נרמסות ואיך המדינה שנולדה לא הייתה בדיוק הארץ המיוחלת.

     

    נורית גרץ לא מוותרת לעמוס קינן לא בשאלת מעורבותו בהטמנת פצצה בביתו של השר פנקס, לא בחלקו בטבח בכפר יאסין ולא בבחינת ימיו כחבר במחתרת הלח"י. בעזרת התבוננות אמיצה אך מעודנת בארבעת פרקי חיים המרתקים של עמוס קינן, היא משרטטת לנו, על דעת עצמה, את תמונת החברה שלנו, את דיוקנו של האמן כאיש מעשה ואת דיוקנה של החברה שנולדה, כמובן, מתוך כוונות טובות אך גבתה קורבנות רבים בדרך.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (27)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/10/09 12:04:

      צטט: anyuval 2009-10-23 21:29:59


      לילה אחד ועוד 45 שנים נורית גרץ - אוספת אבני דרך אותם ליקטה במשך 7 שנים, יומנים, שיחות, פתקים נשכחים, ספרים, - ומקימה גלעד לאיש איתו חילקה את חייה, החל מ"תרגיל האמבטיה והתנור", ברח' דה ל'ארמיטאז' 34, ומאז במשך 45 שנה.נורית גרץ חקרה ואספה את פרודות הDNA  של קינן. ברגישות ובכבוד. היא אינה משלימה את הרכבת הדמות. היא משאירה לקורא את המלאכה.דמות, שנחשפת בפנינו לרגע עצוב כשנתיים לפני מותו, חוזרת לשנות הילדות והנערות, הבגרות הסוערת הנודדת במשולש תל אביב-ירושלים-פאריז, ועד האפילוג הענק לדעתי, וסיומו החונק בגרון.כאילו אומרת - זה האיש, כך גדל, לחם, שתה, כתב, צייר, פיסל, פלירטט, - רוצים עוד - לכו לספריות והתחילו לקרוא....- וגם אז לא תדעו הכל. אולי לא תדעו כלום.גרץ אינה אילמת. דעתה על השתיה ההרסנית והתעקשותה להסיר אבק מפרקים אפלים של האיש, מנכיחה אותה בעצמה רבה מאד. היא חוזרת למלחמת המחתרות ומלחמת השיחרור, מתעקשת להוריד חלודה מדיר יאסין, כמו גם מנסה להבין את יחסו לידידותיו.מבעד סיפור 7 השנים המשותפות של קינן וכריסטיאן רושפור, גרץ מספרת את סיפורה היא עצמה. דרך משולבת של קסמים וייסורים. החל מקסם האמבטיה, ועד הגבר העומד ובוכה בערב  פאריסאי גשום, או מתחת לשמיכה ברח' בר  כוכבא, כעבור 45 שנה.  בעיני - נורית אהבה את עמוס. כמו האיש - אהבה שונה, משלימה ומבקרת  בעת ובעונה אחת, לא בקלות, ועם הרבה ספק וכאב.  נורית גרץ מפעילה גם עלי, הקורא, את טיפול האמבטיה. אמבטית קרח ללא תנור.הספר מעורר היסוס, מסקרן, שואב פנימה, מכאיב, ולא נותן מנוח – הרבה אחרי סיום הקריאה. יאיר גרבוז כתב על הספר: "כל מה שייאמר על הספר החשוב הזה יהיה חלקי..."ואכן, כל נסיון להקיף את הספר, יהיה לבטח ארוך מהספר עצמו.

       נשמע כמו המפה של בורחס

       

        23/10/09 21:29:

      לילה אחד ועוד 45 שנים נורית גרץ - אוספת אבני דרך אותם ליקטה במשך 7 שנים, יומנים, שיחות, פתקים נשכחים, ספרים, - ומקימה גלעד לאיש איתו חילקה את חייה, החל מ"תרגיל האמבטיה והתנור", ברח' דה ל'ארמיטאז' 34, ומאז במשך 45 שנה.נורית גרץ חקרה ואספה את פרודות הDNA  של קינן. ברגישות ובכבוד. היא אינה משלימה את הרכבת הדמות. היא משאירה לקורא את המלאכה.דמות, שנחשפת בפנינו לרגע עצוב כשנתיים לפני מותו, חוזרת לשנות הילדות והנערות, הבגרות הסוערת הנודדת במשולש תל אביב-ירושלים-פאריז, ועד האפילוג הענק לדעתי, וסיומו החונק בגרון.כאילו אומרת - זה האיש, כך גדל, לחם, שתה, כתב, צייר, פיסל, פלירטט, - רוצים עוד - לכו לספריות והתחילו לקרוא....- וגם אז לא תדעו הכל. אולי לא תדעו כלום.גרץ אינה אילמת. דעתה על השתיה ההרסנית והתעקשותה להסיר אבק מפרקים אפלים של האיש, מנכיחה אותה בעצמה רבה מאד. היא חוזרת למלחמת המחתרות ומלחמת השיחרור, מתעקשת להוריד חלודה מדיר יאסין, כמו גם מנסה להבין את יחסו לידידותיו.מבעד סיפור 7 השנים המשותפות של קינן וכריסטיאן רושפור, גרץ מספרת את סיפורה היא עצמה. דרך משולבת של קסמים וייסורים. החל מקסם האמבטיה, ועד הגבר העומד ובוכה בערב  פאריסאי גשום, או מתחת לשמיכה ברח' בר  כוכבא, כעבור 45 שנה.  בעיני - נורית אהבה את עמוס. כמו האיש - אהבה שונה, משלימה ומבקרת  בעת ובעונה אחת, לא בקלות, ועם הרבה ספק וכאב.  נורית גרץ מפעילה גם עלי, הקורא, את טיפול האמבטיה. אמבטית קרח ללא תנור.הספר מעורר היסוס, מסקרן, שואב פנימה, מכאיב, ולא נותן מנוח – הרבה אחרי סיום הקריאה. יאיר גרבוז כתב על הספר: "כל מה שייאמר על הספר החשוב הזה יהיה חלקי..."ואכן, כל נסיון להקיף את הספר, יהיה לבטח ארוך מהספר עצמו.
        15/12/08 10:08:

      צטט: דניאל זיסקינד 2008-12-13 18:06:37

      עמוס קינן ירה תמיד אש וגפרית לכל הכיוונים. לכתוב אוטוביוגראפיה על אדם קרוב לך צריכה להיות מלאכת מחשבת. תודה על הביקורת הספרותית.

       

      הכרתי את עמוס קינן הסופר ואיש הלח"י אך לא יותר מכך ועוצמתו של הספר הוא בכך שהוא מצליח לשלב את האדם ותקופתו בצורה מרתקת בנוסף הספר נוגע באישי מבלי להפוך למציצני

        15/12/08 10:06:

      צטט: עוד פעם 2008-12-12 21:46:05

      אם אבא שלי לא ישכח להביא לי את הספר הזה מהבית השני שלו,

      אני אוכל להתחיל לקרוא כבר מחר!

      (טוב שיש לי את מי להאשים:)

       

      שווה אפילו את המאמץ של נסיעה מיוחדת עד לביתו השני על מנת לקרוא את הספר הזה

        15/12/08 10:04:

      צטט: אוסינג 2008-12-12 21:11:36


      נורית גרץ היא אחת הכותבות המעולות ביותר שיש. את הקורס שהיא כתבה במסגרת האוניברסיטה הפתוחה "ספרות ואידאולוגיה בארץ ישראל בשנות השלושים" ניתן לקרוא בכיף כספר עיון לכל דבר.

       

      אשמח לקרוא את הספר משלוש סיבות. עמוס קינן הוא דמות מרתקת. נורית גרץ כותבת מצוינת והכי מעניין כיצד אישה מצליחה לתאר את בן זוגה לחיים.  שמחתי להתקל בפוסט שלך.

       

      זו הפעם הראשונה שאני קורא משהו מכתביה של נורית גרץ וזה בהחלט מעורר רצון לקרוא דברים נוספים שלה 

        13/12/08 18:06:
      עמוס קינן ירה תמיד אש וגפרית לכל הכיוונים. לכתוב אוטוביוגראפיה על אדם קרוב לך צריכה להיות מלאכת מחשבת. תודה על הביקורת הספרותית.
        12/12/08 21:46:

      אם אבא שלי לא ישכח להביא לי את הספר הזה מהבית השני שלו,

      אני אוכל להתחיל לקרוא כבר מחר!

      (טוב שיש לי את מי להאשים:)

        12/12/08 21:11:


      נורית גרץ היא אחת הכותבות המעולות ביותר שיש. את הקורס שהיא כתבה במסגרת האוניברסיטה הפתוחה "ספרות ואידאולוגיה בארץ ישראל בשנות השלושים" ניתן לקרוא בכיף כספר עיון לכל דבר.

       

      אשמח לקרוא את הספר משלוש סיבות. עמוס קינן הוא דמות מרתקת. נורית גרץ כותבת מצוינת והכי מעניין כיצד אישה מצליחה לתאר את בן זוגה לחיים.  שמחתי להתקל בפוסט שלך.

        12/12/08 16:26:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-12 03:20:21


      קראתי את ספרה  - אל מה שנמוג - הכביכול אוטוביוגרפי על אימה - דבורה גרץ. גם שם היא ניהלה שיח ספרותי מרשים עם זכרונותיה של האם לבינה.

      היכולת לעסוק באופן תיעודי באנשים ובמקומות היא תורה שנורית גרץ המציאה אותה באופן אישי ומעורר הערצה. אמרו עליה שהצליחה לקלף את הקליפות של האיש שלה בחייו ועכשיו הטיבה לתאר את שלמדה אודותיו בחייהם המשותפים.

      כמו בכתיבת הספר גם בראיונות שנערכו עמה עם צאת הספר הצניעה את עצמה ואת נוכחותה.

      אני קוראת עכשיו את ברנר של אניטה שפירא.

      ביוגרפיות של אנשים הן עולם מרתק בעיניי. וכה עצוב לדעת שהאיש החכם והחד כתער הזה, מסתובב בבית ביפו כשמוחו אינו נוטה לו חסד עוד.

       

      תודה לך

       

      אכן זו יכולת נדירה ומיוחדת היכולת הזו לפרום את מכלול חייו של אדם ולרקום אותם מחדש קצת אחרת

        12/12/08 16:24:

      צטט: moshe sidon 2008-12-11 21:21:31


      מולי, לצערי כמו לצערך, מחלת המאה לא פוסחת ולא מרחמת.

      הכתיבה שלה עושה חשבון אבל הוגנת. למען ההיסטוריה של הזיכרון המשותף להם, היא עושה חסד רב.

       

      משה

      היא הבלשית המאוהבת וזה יוצר שילוב נדיר

       

       


      קראתי את ספרה  - אל מה שנמוג - הכביכול אוטוביוגרפי על אימה - דבורה גרץ. גם שם היא ניהלה שיח ספרותי מרשים עם זכרונותיה של האם לבינה.

      היכולת לעסוק באופן תיעודי באנשים ובמקומות היא תורה שנורית גרץ המציאה אותה באופן אישי ומעורר הערצה. אמרו עליה שהצליחה לקלף את הקליפות של האיש שלה בחייו ועכשיו הטיבה לתאר את שלמדה אודותיו בחייהם המשותפים.

      כמו בכתיבת הספר גם בראיונות שנערכו עמה עם צאת הספר הצניעה את עצמה ואת נוכחותה.

      אני קוראת עכשיו את ברנר של אניטה שפירא.

      ביוגרפיות של אנשים הן עולם מרתק בעיניי. וכה עצוב לדעת שהאיש החכם והחד כתער הזה, מסתובב בבית ביפו כשמוחו אינו נוטה לו חסד עוד.

       

      תודה לך

        11/12/08 21:21:


      מולי, לצערי כמו לצערך, מחלת המאה לא פוסחת ולא מרחמת.

      הכתיבה שלה עושה חשבון אבל הוגנת. למען ההיסטוריה של הזיכרון המשותף להם, היא עושה חסד רב.

       

      משה

        11/12/08 12:48:

      צטט: כנרת רוזנבלום 2008-12-11 11:49:04

      תודה, מולי, על ההמלצה היפה.

       

      התהליך הזה של בניית הזיכרון מזכיר לי במידה רבה את מה שעומד מאחורי הסרט ואלס עם באשיר: ניסיון עיקש להתחקות אחרי המציאות אבל מתוך הודאה ברורה שזה רק ניסיון, שזאת רק גרסה אחת של המציאות, מתוך הדגשת מקומו של המחבר ונקודת מבטו. 

       

      נשמע מרתק. 

       

       

       

      כל התמודדות עם העבר היא סוג של ארכיאולוגיה, חשיפה של העבר ושל הזיכרון. ואלס עם בשיר באמת עוסק באופן מעניין ומיוחד בשאלת הזיכרון בייחוד לאור העובדה שמדובר בזיכרון אישי של היוצר שמצלם סרט תיעודי בדיוני.

        11/12/08 11:49:

      תודה, מולי, על ההמלצה היפה.

       

      התהליך הזה של בניית הזיכרון מזכיר לי במידה רבה את מה שעומד מאחורי הסרט ואלס עם באשיר: ניסיון עיקש להתחקות אחרי המציאות אבל מתוך הודאה ברורה שזה רק ניסיון, שזאת רק גרסה אחת של המציאות, מתוך הדגשת מקומו של המחבר ונקודת מבטו. 

       

      נשמע מרתק. 

       

       

        10/12/08 23:05:

      צטט: שירה יגיל 2008-12-10 20:59:44


      הביקורות על הספר בהחלט יוצרות עניין רב. אני אישית ארוץ לקרוא אחרי שאסיים את חובותיי...(יש לי רשימת חובה שרק הולכת ומתארכת..אבל ספרה של גרץ בהחלט מעורר סקרנות רבה).

       

      אני רק יכול לשוב ולהמליץ וגם מותר לקדם אותו כי הוא נקרא בקלות ובעניין

        10/12/08 23:04:

      צטט: ליאי 2008-12-10 20:59:17

      צטט: מולי בנטמן 2008-12-10 20:06:36

      צטט: gil kerbs 2008-12-10 16:20:43

      צטט: ליאי 2008-12-10 10:59:31


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

       

       מסכים. 2 הפסקאות הראשונות אכן גורמות לך לחשוב.

       

      דרך אגב, בספרו של אומברטו אקו: "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה" עושה אמברטו אקו מהלך מעניין, הדן בשאלת ההיסטוריה והזיכרון. גיבור ספרו מאבד את הזיכרון האישי שלו, אך לא את הזיכרון ההיסטורי.זאת אומרת הוא יודע  הכול על מלחמת העולם השנייה אך לא על מה הוא עשה בזמן המלחמה, למש,. ודרך בית ילדותו והחפצים שבו הוא בונה מחדש את הזיכרון האישי שלו. ספר מרתק

      "השלהבת" הוא ספר מצוין... אם תמשיך כך אצטרך לבטל את כל תכניותי ולהנעל בבית בסופ"ש כדי לקרוא מחדש. כל כך הרבה רבדים קיימים בספר הזה - לא רק של הזכרון, גם של התודעה הלאומית והשזירה ביניהם. מרתק.

       

      :)

       

       

      הרעיון של הסיפור של אקו, שכמו תמיד בוחן את גבולותיהן של תאוריות אקדמיות בתוך קיום הנע בין הממשי לבדיוני,

      הזכיר לי מעין גרסה של מסך הבורות של ג'ון רולס מתוך ספרו על תאוריה של צדק. בספרו של רולס, כל אדם לצורך יצירתה של אמנה חברתית חדשה וצודקת יותר מוותר על זהותו הפרטית ושקול רק את שיקוליו של האדם הרציונלי היודע הכל על העולם אך לא יודע דבר על מצבו הפרטי.

        10/12/08 22:59:

      צטט: דנית ניצן 2008-12-10 20:17:10

      הסיפור הוא אמנם זה של קינן, אבל אי אפשר להתעלם מהמספרת - פרופ' נורית גרץ - שבעצמה, כחוקרת תרבות, קולנוע וספרות, העזה לגעת בנושאים שאף פעם לא היו מקובלים על הזרם המרכזי ובדרך כלל הקדימה את זמנה בחשיבתה.

       

       

      אני מסכים עמך לחלוטין, לא במקרה הכותרת של הפוסט היא על דעת עצמה.

        10/12/08 20:59:

      הביקורות על הספר בהחלט יוצרות עניין רב. אני אישית ארוץ לקרוא אחרי שאסיים את חובותיי...(יש לי רשימת חובה שרק הולכת ומתארכת..אבל ספרה של גרץ בהחלט מעורר סקרנות רבה).
        10/12/08 20:59:

      צטט: מולי בנטמן 2008-12-10 20:06:36

      צטט: gil kerbs 2008-12-10 16:20:43

      צטט: ליאי 2008-12-10 10:59:31


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

       

       מסכים. 2 הפסקאות הראשונות אכן גורמות לך לחשוב.

       

      דרך אגב, בספרו של אומברטו אקו: "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה" עושה אמברטו אקו מהלך מעניין, הדן בשאלת ההיסטוריה והזיכרון. גיבור ספרו מאבד את הזיכרון האישי שלו, אך לא את הזיכרון ההיסטורי.זאת אומרת הוא יודע  הכול על מלחמת העולם השנייה אך לא על מה הוא עשה בזמן המלחמה, למש,. ודרך בית ילדותו והחפצים שבו הוא בונה מחדש את הזיכרון האישי שלו. ספר מרתק

      "השלהבת" הוא ספר מצוין... אם תמשיך כך אצטרך לבטל את כל תכניותי ולהנעל בבית בסופ"ש כדי לקרוא מחדש. כל כך הרבה רבדים קיימים בספר הזה - לא רק של הזכרון, גם של התודעה הלאומית והשזירה ביניהם. מרתק.

       

      :)

       

        10/12/08 20:17:

      הסיפור הוא אמנם זה של קינן, אבל אי אפשר להתעלם מהמספרת - פרופ' נורית גרץ - שבעצמה, כחוקרת תרבות, קולנוע וספרות, העזה לגעת בנושאים שאף פעם לא היו מקובלים על הזרם המרכזי ובדרך כלל הקדימה את זמנה בחשיבתה.

       

        10/12/08 20:07:

      צטט: נעמה ארז 2008-12-10 19:47:39


      נקרא מעניין. תודה שהבאת, אחפש את הספר.

      נעמה

       

      כדי, לא תצטערי

        10/12/08 20:06:

      צטט: gil kerbs 2008-12-10 16:20:43

      צטט: ליאי 2008-12-10 10:59:31


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

       

       מסכים. 2 הפסקאות הראשונות אכן גורמות לך לחשוב.

       

      דרך אגב, בספרו של אומברטו אקו: "השלהבת המסתורית של המלכה לואנה" עושה אמברטו אקו מהלך מעניין, הדן בשאלת ההיסטוריה והזיכרון. גיבור ספרו מאבד את הזיכרון האישי שלו, אך לא את הזיכרון ההיסטורי.זאת אומרת הוא יודע  הכול על מלחמת העולם השנייה אך לא על מה הוא עשה בזמן המלחמה, למש,. ודרך בית ילדותו והחפצים שבו הוא בונה מחדש את הזיכרון האישי שלו. ספר מרתק

        10/12/08 19:47:


      נקרא מעניין. תודה שהבאת, אחפש את הספר.

      נעמה

        10/12/08 16:20:

      צטט: ליאי 2008-12-10 10:59:31


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

       

       מסכים. 2 הפסקאות הראשונות אכן גורמות לך לחשוב.

        10/12/08 13:01:

      צטט: מולי בנטמן 2008-12-10 12:18:58

      צטט: ליאי 2008-12-10 10:59:31


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

       

      בהחלט לקרוא, לטעמי אחד הספרים המעניינים שקראתי לאחרונה

      כתוב היטב, קולח סיפור של איש מרתק בנקודות חיים חשובות שלו ושל מדינת ישראל

       

      את סיפור חייו אני מכירה. אכן מרתק.

      מה שתפס אותי בביקורת שלך, היה נקודת המבט האישית של מי שחיה איתו.

       

       

        10/12/08 12:18:

      צטט: ליאי 2008-12-10 10:59:31


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

       

      בהחלט לקרוא, לטעמי אחד הספרים המעניינים שקראתי לאחרונה

      כתוב היטב, קולח סיפור של איש מרתק בנקודות חיים חשובות שלו ושל מדינת ישראל

       

        10/12/08 10:59:


      נשמע מעניין, מולי. תודה שהעלית את הביקורת. לא חושבת שהייתי קוראת את ספר, אחרת.

       

       

      שתי הפסקאות הראשונות, אגב, מעולות במיוחד.

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין