"ניצחון מוחלט של המורדים ברשימת הליכוד". זוהי הכותרת המרוחה הבוקר בעמוד השער של הארץ. מועצת העיתונאים כינסה ככל הנראה ישיבה לקראת פרסום תוצאות הפריימריז בליכוד, וגיבשה קו הסברתי: הליכוד לא יצליח להפוך למפלגת המרכז שהוא שואף להיות. הרשימה ימנית מדי.

אבל המציאות, אפעס, לא מסתדרת עם הקו הזה. פייגלין רק במקום ה-20. בשיחות סגורות דיברו בליכוד על חשש ממצב שבו פייגלין גומר בעשירייה הפותחת אם שיעור ההצבע יקטן מ-60%. יוסי ורטר, החתום על הכותרת האווילית מהארץ, בוודאי שמע על החששות האלה. 

אז מה הסיפור עם המורדים ש"השתלטו" על הרשימה, כפי שמבשרים העיתונים? לפני פרסום התוצאות, מיכי רצון, אהוד יתום ואיוב קרא היו סתם מועמדים מהשורה והיום הם בכותרות, באור שלילי. אבל המורדים של הליכוד מרדו לא בליכוד, אלא באריק שרון - ובעקבות ההתנתקות.

הליכוד התנתק בינתיים מרעיון העוועים של התנתקות חד צדדית. אחת הסיבות לכך שהליכוד זוכה בסקרים לתמיכה שלה הוא זוכה, היא הכישלון המוכח של המהלך.

המורדים, אפוא, הם הליכוד. נכון, הם הופכים את הליכוד למפלגת ימין. אבל היא אף פעם לא התכוונה להיות משהו אחר. זו מפלגה ימנית, שחוששת - בצדק - מהרכב שיהיה ימני עד כדי ערעור הפוטנציאל שלה להיות מפלגת שלטון, שאמורה לייצג את כל חלקי העם. כזו שגם שמאלנים יוכלו לחיות איתה.

 למה בדיוק ציפו ורטר וחבריו? במציאות, החששות של הליכוד התבדו, אבל איתה גם התאמתו החששות של אנשי תקשורת מסוימים. הרשימה היא לא באמת כל כך ימנית. בגלל זה נדרשה התקשורת להוציא מהנפתלין את עלילת "המורדים" ולהכניס אותה להקשר שאין לו שחר במציאות. כן, יוסי ורטר משקר היום בשער של הארץ. מניפולציה זולה ומטונפת ממניעים פוליטיים. לראשונה, עיתון הארץ חושב שהקוראים שלו מטומטמים. גם במעריב נכתב על "שובם של המורדים", ואת השער של ידיעות לא ראיתי.

העיתונאים אוהבים להאשים פוליטיקאים בכך שהם בונים על הזיכרון הקצר של הציבור. במציאות, ההאשמה הזו מכוונת לשאלה האם התקשורת תבחר להעלות מן האוב איזה שרץ מאיזו קופה של פוליטיקאי זה או אחר. אבל הפעם זו התקשורת שבונה על הזיכרון הקצר של הציבור.

הנה התזכורת: המורדים הם הליכוד. הם אלה שמרדו בסיבוב הפרסה האידיאלוגי של אריאל שרון וב"מפץ הגדול", שניקז את המוגלה הפוליטית משתי המפלגות הגדולות, והמציא את קדימה.

לדעתי, הרשימה הנוכחית בליכוד היא לא רק "לא ימנית". יש בה לא מעט הוכחות לכך שהליכוד השתנה ושהעברת הכוח מהמרכז למתפקדים באמת עשתה שינוי. המפלגתה התנתקה, בזכות ולא בחסד, מהדימוי הנורא של מפלגת קומבינטורים תאבי כוח. קחו לדוגמה את אחת ההפתעות של הרשימה: ציפי חוטובלי. כשעה לפני פרסום תוצאות היא התראיינה בגלי צה"ל ואמרה שהיא מכוונת לאחד המקומות המשוריינים לנשים שלא כיהנו בכנסת - 30 או 35. בפועל היא במקום ה-18.

התחרות העיקרית מולה ניצבה חוטובלי באה מכיוונה של קרן ברק: ליכודניקית ותיקה, מספר 24 ברשימת הליכוד לכנסת ה-17 שעובדת כיום כמנהלת משרד לובינג ולפיכך נמצאת בקשר יומיומי עם הח"כים של התנועה. היא גם היתה דירקטורית בנמל חיפה, ואביה גם הוא ליכודניק ותיק. בקיצור - כל מה שמועמד צריך כדי לזכות במקום גבוה בפריימריז, לו היו מתקיימים במרכז הליכוד.

מנגד, חוטובלי היא פנים חדשות בליכוד - נקודה רעה לאחר שנפוצה השמועה שהמתפקדים צפויים להעדיף "ליכודניקים ותיקים", בהקשר הכוכבים של נתניהו. היתרון היחסי היחיד שלה הוא הזדמנות שניתנה לה להציג את דעותיה הפוליטיות בתקשורת על בסיס קבוע - בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 ובטור שלה ב-nrg. במלים אחרות, מנקודת מבטו של הליכודניק הממוצע, חוטובלי לא הביאה איתה לפריימריז שום דבר, חוץ מתוכן.

וזו בדיוק התפנית שעשה הליכוד, שניכרת בתוצאות הפריימריז מאתמול בבוקר: הליכוד של היום מעדיף תוכן, לא קומבינות.

גילוי נאות: כותב שורות אלה תומך בליכוד, וגם עושה משהו בנידון