חברותי הנחמדות בקפה הדליקו אותי. לא היה צריך לעבוד קשה כדי שאדלק, וזה קרה! חיש קל בדקתי ביומן וקבענו תאריך. ביום שבת, נלך לטפס! בעברי, טיפסתי לא מעט, גם בטבע וגם בקירות טיפוס מלאכותיים. היום, קצת פחות. האופניים תפסו את מקום התחביב המועדף. מדי פעם טיפוס, מדי פעם סנפלינג - לשמור על הכשירות... מה שכן, הרגשת הסיפוק כשמגיעים למעלה, אחרי טיפוס ארוך וכואב בו השתמשת בכל שריר אפשרי בגוף, היא הרגשת סיפוק ענקית. אז זהו. נקבע סידור לילדים. נקבע מקום הטיפוס. נותר לקבוע את שעת המפגש, להכין ציוד טיפוס הכולל נעלי טיפוס, רתמות, חבלים ואביזרים (ארוזים היטב בתיק יעודי), פק"ל קפה, תופינים ודיברי מתיקה ומצלמה כמובן ולצאת לדרך. עד אז, בטני רוגשת, אני מזיע באצבעות הקטנות של הרגליים, יוצא לי קצף של אמסטל מהפה... לאחר שנטפס, נצטלם, נאכל ונשתה, תמונות מהאירוע, בוא יבואו...... |