אברום ידיד,

 

מאחר שאני קצת מכירה את פועלך מספיק זמן

והיו לנו כמה שעות עבודה משותפות בארגון נפלא.

 

ומאחר ובשבועות האחרונים אני נפגשת עם חברים

רבים מ"הפורום הישראלי" שנורא רוצים לחדש

את הפעילות, הסברתי לכולם:

 

שעד שלא תהייה לנו אג'נדה תואמת לעבר

אבל חדשנית ויצירתית לא נוכל לצאת לדרך.

 

עד שלא יהיו לנו תקציבים בטוחים לפחות ל - 3 שנים קדימה

גם כאן - לא נוכל להתחיל לפעול.

 

ביום שישי האחרון נפגשנו חברי פורום רבים

באירוע הגדול של גדעון פישר בקמארי לכבוד הולדת ילדו השלישי.

 

קוקטייל, הצגת "הכתובה" ואפטר קוקטייל.

 לא זה המקום להכביר במילים על האירוע

ועל כמה נעים היה לנו להיפגש שוב.

כמובן ששמך עלה בכל השיחות.

לא לרעה.

היו כאלה שלא הבינו והתפלאו, אחרים אמרו

שבטח יש משהו מאחורי זה ועוד כהנה וכהנה.

 

הייתה לי הזדמנות לבדוק איתם בנינוחות

מה דעתם?

כולם ענו פה אחד, רוצים לחזור ולפעול כמו פעם.

 

אני מדברת על מאיר דיין, דני צימט, מיכה אבני מלך

ועוד כמה שברגע זה פרחו מזיכרוני ועימם הסליחה.

 

מאחר וקראתי כאן תגובות מעניינות

והתחברתי במיוחד לברק (תמיד אני מתחברת אליו)

 

אני רוצה לזרוק כפפה לאוויר - אולי תרים אותה?

 

בא נחדש ימינו כקדם ונפתח את "הפורום הישראלי" מחדש.

 

ואם לומר זאת נכון אולי נרים אותה יחד?

 

אין לי ספק שיהיו לנו קצת מהותיקים והרבה מהחדשים

שאכפת להם ונוכל לתת להם במה לפעילות ענפה.

בנוסף אין לי ספק שהחו"לניקים ישמחו להצטרף לתהליך.

 

 

אשמח לשמוע ממך או כאן בפוסט

או למייל הישיר שלי דרך הקפה או

k1986@zahav.net.il

 

חג שמח ושנה טובה

ושהשנה הבאה

תהייה מלאה בעשייה ברוכה

ואולי אולי אפילו בקטנה

שינוי פני האומה.

 

כתבתי שני מאמרים עליך ב-NFC. הראשון, שנכתב לאחר פסק הדין, היה שלילי ביותר. השני, שיצא לאחר צאת הספר, היה חיובי.

 

את הקטע עם המכונית והנהג לא הצלחתי להבין. מדוע אדם עם הרבה חומר אפור בין האזניים זקוק לשטויות מטריאליסטיות שכאלו - אני ממש לא תופס. במדינה עניה שחיה על חסדי אחרים אין צורך לנקר עיניים. ובשביל מה? הרצאה אחת בארה"ב תכסה את עלות המכונית - עם הנהג - לשנה שלמה.

 

אבל את זה שהעזת לשחוט פרות קדושות בספרך, על זה מגיעה לך מכונית בגן העדן עם 72 נהגות בתולות זכות עיניים. ישר כח! 

עזריאל,

אני קצת פחות סקרן לגבי מי חבר של מי ומה המשמעות שחבר אומר X על Y שאולי מתכוון לZ.

 אבל יש משהו בשאלה שלך שאני מקווה שיהיה לך מעניין להתבונן בו. 

מה היא "השקפה חרדית מקורית" ? את חושב שמשהו יודע?

 אני מניח שאפשר  אולי לזהות השקפה אנושית מקורית. היא באה לביטוי בתפיסת עולם יהודית אבל גם בנוצרית, בודהיסטית ומוסלמית. אם אנחנו מתבוננים על כל הקהל הקדוש שמזהה עצמו כ"יהודי" נמצא זרמים שונים וחלוקים כמו בכל זרם דתי הקיים בעולמנו.

 שאלה בסיגנון כזה גם מסתירה ממך משהו שבעיני ברור מהדברים שפורסמו כי מדובר ברעיון של שינוי בזהות היהודית. לא בגלל שהרעיונות אותם מעלה בורג לא עלו מעולם אלה הפירוש העכשווי שלהם מקבל דגש אוניברסלי. אני חושב שתוכל  למצוא הקבלה רבה בטקסטים של הרב קוק הרא"ה אבל תמצא  הבדלים תהומיים בפרשנות.

ראה מתוך: למלחמת הדעות והאמונות (אורות, עמוד קכ"ט)

ביחוד, טועים הם המבקשים להגדיר את היהדות בהגדרות ידועות, מצד נשמתה ותכנה הרוחני, אף על פי שאפשר להגדירה מצד תוכן הגלוי והמוחש ההיסטורי שלה. היא כוללת כל בנשמתה, וכל הנטיות הרוחניות, הגלויות והנסתרות, צפונות הן בה בהכללה עליונה, כמו שכלול הכל באלהות המוחלטת. כל הגדרה כזו לגבה היא קיצוץ בנטיעותיה ודוגמא להקמת פסל ומסכה לשם הצביון האלהי. דומה הוא בזה ערך ישראל, הנושא היהדות בין העמים, לערך האדם בין כל הבריות. לבריות רבות יש יתרונות שאינם באדם, אבל הצירוף הכללי של הסגולות ועלית הרוחניות על ידם, להשכיל בשכל את השמוש של הכחות הכלולים בו בכח ובפועל, זה עושה את האדם לחטיבה עליונה בעולם. כן ישנם עמים רבים שלהם כשרון מיוחד יותר גדול ממה שנמצא הכשרון ההוא בישראל, אבל ישראל, בתור התמצית של האנושיות כולה, מקבצים בקרבם את סגולות כל העמים כולם והן מתאחדות בתוכם בצורה אידיאלית קדושה, באחדות נשאה.

 

 כאשר פורצים את "תפיסת העולם" אל האוניברסלי והאנושי כמו שברור שנמצא בכוונתו של בורג הרי הפרפקטיבות ה"יהודו-סנטריות" מאבדות מעוצמתן אך לא נעלמות. אנשים עם זהות יהודית לא צריכים להסתלק מיהדותם, אבל הם יכולים לעלות לרמה גבוהה יותר של הכרה בסטרקטורה של המציאות.

 

 בתמצית: בשאלתך אתה מתרכז בפרספקטיבה אחת של "אחדות/ייחוד ישראל" ונמנע מהפרספקטיבה הרחבה יותר "אנושיות ישראל" שמציבה את היהודים כחלק משלם גדול ומורכב מדתם העתיקה. חלק משמעותי מהיהדות החדשה הנובטת היום בעולם ואינה מבטלת את המסורת החשובה שבבסיסה.

 

 

מתוך: אורות התחיה – פסקה  י"ח (אורות עמוד ע', קובץ ג' א'-ב')

שלשת הסיעות היותר רשמיות באומה הן, האחת, האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראת, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה, המצוה, האמונה וכל קודש בישראל. השניה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטיה הלאומית שואפת אליה, שכוללת בקרבה הרבה מהטבעיות הטהורה של נטית אומה החפצה לחדש את החיים הלאומיים שלה, אחרי שהיו זמן רב עלומים בקרבה מתגרת ידה של הגלות המרה, והרבה ממה שהיא חפצה להכיר לטובה את מה שקלטה מרוחם של עמים אחרים, באותה המדה שהיא מכרת שהם טובים ונאותים גם לפניה. השלישית היא הליברלית, שהיתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר לא רחוק, ועדיין ידה תקיפה בחוגים רחבים. היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית, ודורשת את התוכן האנושי של ההשכלה, התרבות, המוסר, ועוד. הדבר מובן, שבמצב בריא יש צורך בשלשת הכחות יחד. ותמיד צריכים אנו לשאוף לבוא לידי המצב הבריא הזה, באופן ששלשת הכחות הללו יחד יהיו שולטים בנו בכל מילואם וטובם, במצב הרמוני מתוקן, שאין בו לא חסר ולא יתר, ואז יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית, הקודש, האומה והאדם, ויחד יתועדו היחידים וגם הסיעות, שכל אחד מהם מצא את כשרונותיו יותר מסוגלים לחלק אחד משלשת החלקים הללו, בידידות הראויה, להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חבירו.

 

 

 

 

 

 

צטט: עזריאל שטיינר 2007-07-17 22:38:53

וכאן הבן שואל: עד לכאן? האם ידידך זילברשלג כיוון לדעתך ואכן הגעת למסקנה שההשקפה החרדית המקורית, היא היא הדרך הנכונה לגאולה, או לפחות להשכנת שלום בין העמים? או שמא זילברשלג לא ירד לסוף עומק דעתך והתפתלותו על דוכן הרדיו היתה לשווא?

אברום, שלום!

 

ראשית אני מודה: לא יצא לי לקרוא את הספר שלך בעיון, ראיתי אותו בסטימצקי, עילעלתי בו קלות אבל לא רכשתי אותו. בעיתונות הכללית והחרדית נעשתה סקירה מקיפה על הספר שלך - לטוב ולרע - וממנה למדתי על ההגיגים שבו. 

 

- ידידך דודי זילברשלג נאלץ ביום שישי האחרון להתמודד בראיון שנערך עימו ברדיו קול-חי בתוכניתו של מרדכי לביא, ולהסביר על פשר הידידות רבת השנים שביניכם. במהלך השידור הוא התעמת קשות עם אשר צוקרמן, עורך השבועון החרדי 'שעה טובה' שהתקיף במאמרים קשים וחריפים בעיתונו אותך ואת ההשקפה הפסולה (לשיטתו) הנובעת מהשורות המקוממות שבספרך.

 

בשידור התקיף צוקרמן, הלאומני בדעותיו, את זילברשלג, בשורה ארוכה של האשמות והגדולה שבהם היא הידידות עם אברום בורג ה'עוכר ישראל' שמשמיץ ומוציא דיבת הארץ רעה בספרו 'לנצח את היטלר'.

 

זילברשלג הביע את תמיהתו כלפי האשמות הללו וטען כי ההגיגים המובאים בספר, מבטאים למעשה את ההשקפה החרדית הטהורה והאוטנטית הבזה לכל סממני המדינה ומתנגדת לכוחנות צה"ל, לכיבוש ועוד כהנה וכהנה, ומה לצוקרמן כי ילין?!

 

וכאן הבן שואל: עד לכאן? האם ידידך זילברשלג כיוון לדעתך ואכן הגעת למסקנה שההשקפה החרדית המקורית, היא היא הדרך הנכונה לגאולה, או לפחות להשכנת שלום בין העמים? או שמא זילברשלג לא ירד לסוף עומק דעתך והתפתלותו על דוכן הרדיו היתה לשווא?

 

צטט: אברום בורג 2007-07-12 18:54:03

ברק,

אתה צודק בניתוח שלך את שיווי המשקל של האקולוגיה התקשורתית.

ובכל זאת מילה מפיו של סוס קרבות ותיק. אנשים לא ממש יודעים ולא ממש מודעים לכך שבעולם הפוליטי כמעט 80% מההסכמות מכובדות ומקויימות. זהו אחוז גדול מאד שכמעט לא נמצא בעולמות אחרים. בהם ההפרה קלה הרבה יותר.

נכון שהלאקונות של האמינות הפוליטית בולטות מאד אבל בתוך המעגלים פנימה מתקיימת אתיקה די נוקשה שכל מפיריה לוקים ומוקעים.

מכאן חלק מהפתעתי. אני עדיין נותן אימון באנשים ורוצה לקבל מהם אימון בחזרה. וממש לא מוכן לוותר על איכות החיים של האימון. השיר הכי חשוב בעיני שנכתב בעברית הוא שירו של שאול טשרניחובסקי שאלה מילותיו המדהימות. וזכור: הוא כתב אותן כשהיה בן 17 פחות או יותר:

"אני מאמין",  מאת שאול טשרניחובסקי 

שחקי שחקי על החלומותזו אני החולם שחשחקי כי באדם אאמיןכי עודני מאמין בך כי עוד נפשי דרור שואפתלא מכרתיה לעגל פזכי עוד אאמין גם באדםגם ברוחו רוח עז רוחו ישליך כבלי הבלירוממנו במתי עללא ברעב ימות עובדדרור – לנפש, פת – לדל. שחקי כי גם ברעות אאמיןאאמין כי עוד אמצא לבלב תקוותי גם תקוותיויחוש אושר, יבין כאב אאמינה גם בעתידאף אם ירחק זה היוםאך בוא יבוא ישיאו שלוםאז וברכה לאום מלאום ישוב יפרח אז גם עמיובארץ יקום דורברזל כבליו יוסר מנועין בעין יראה אור יחיה, יאהב, יפעל, יעשדור בארץ אמנם חילא בעתיד – בשמיםחיי רוח לו אין די אז שיר חדש ישיר משוררליופי ונשגב ליבו ערלו לצעיר מעל קבריפרחים ילקטו לזר

אודסה 1892

אברום,

 

תרשה לי להשיב לך ברוח קצת מבודחת

 

עיתונאי הוא לא חבר

עיתונאי הוא לא חבר מפלגה

עיתונאי הוא לא חבר מפלגה יריבה

עם יש לך חבר שהוא עיתונאי הוא חבר

עיתונאי שהוא עיתונאי לא צריך להיות חבר

לחבר נותנים אמון

לעיתונאי לא נותנים אמון, נותנים סיפור

 

כן, כן, אני מכיר מקרוב את היחסים שנרקמים במהלך שנים בין עיתונאים לבין מרואיינים סידרתיים. אני גם מכיר את "התן וקח"...(זה לא רק קודים ואתיקה) שמעניק למרואיין שליטה מסוימת באופי הכתבה. ולכן אני גם מבין את גודל ההפתעה.

 

והכי חשוב, יש כאלה שעם העיתונים של אתמול עוטפים דגים...

 

מצפה לפוסטים שיציגו את משנתך... זו "שהחברים" שנתת בהם אמון תקפו בחמת זעם.

 

תודה,

ברק

 

 

"ותום שגב המוזכר בספר יותר מפעם אחת האם הוא יכול להיות מבקר ספרותי אובייקטיבי ונטול פניות או שמא גם את הפרק הזה הוא לא קרא?"

קנאת סופרים תרבה חוכמה?

מסתבר שלא תמיד.

 

אבל קינאה כן!

וכמובן מגיע לך כוכב ענק שיאיר על פועלך!!!

אז בנתיים תסתפק בכוכבון ירקרק קטן.

 

צטט: נרי בר-און 2007-07-12 12:13:36

"קבוצה קטנה של אזרחים חושבים ומעורבים חברתית יכולה לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחידי ששינה אותו אי פעם." -- מרגרט מיד

אברום היקר,

 

העתקתי קטע מתגובתו של נרי שקל לי להזדהות איתה ולפתוח בה את תגובתי.

 

אשמח להגיב לתוכן התפיסה המרעננת שלך, כשתציג את עיקריה כאן בפוסט.

 

אז מה שנותר לי כעת זה רק להתייחס ליחס העוין לו זכית משני העיתונאים מהארץ.

 

בדיוק כמו שאיכות הראיונות שנתת לא אחידה כך גם איכות הכתיבה והעריכה שלהן

בדיוק כמו שהאתיקה והאמינות של המרואיינים לא אחידה כך גם של העיתונאים.

בדיוק כמו שיש כתבות שמהללות את פועלך תמיד יהיו כאלו שיכסחו לך את הצורה

בצדק או שלא בצדק (בשני המקרים).

זה נכון שיש מעין קודים לא כתובים בין מראיין למרואיין.... אבל אתה כבר סוס קרבות ותיק, שיודע מה קורה לעיתים עם הקודים האילו... אז מי שמשחק באש (עיתונות) מבחירה, עשוי לקבל כוויה לעיתים

 

ובקיצור אברום, אני מופתע שאתה הופתעת

 

אני איתך

 

לא קראתי את הספר שלך אבל מה שבטוח זה שהיח"צ הם מהמעולים שהיו לספר כלשהו.

 

אגב,

אתה מוזמן לקרוא את הבלוג שלי . בזוית אישית:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=77664&DPSLogout=true

קודם כל אני רוצה לומר שאני חושב שאתה עושה את אחד המעשים הראויים והחשובים עבור ישראל.

לי אין ספק שיש צורך בתמונת עולם חדשה לישראל, הומניסטית ומכילה את כל האנשים הקשורים לגוף המדיני שהוא חלק מגוף רחב יותר במזרח התיכון שהוא חלק מהגוף האנושי הכללי. 

כואב לי לראות את ההתנפלות האישית, לצערי אני מסכים כי זה יכול היה להיות צפוי. איני חושב שיש ערך רב לאנשים שיודעים לצפות תגובה אבל לא יודעים להביא שינוי. אם אני קורא אותך נכון אתה מעוניין בשינוי - דבר קשה הכרחי ואפשרי.

תום שגב הוא אכזבה מרה, פניו התגלו כעוד מומחה לדקונסטרוקציה וביקורת הוא חסר את מה שצריך כדי להיות מעורב בשינוי. כישרונו הפכו כלי הרס וערס כשהו סיים את תפקידו כחושף פרספקטיבות חדשות לגבי ההסטוריה שלנו. בעתיד שלנו כנראה שאין לגישתו מקום. פניו הם פני התקשורת הישראלית הנוכחית.

והנה הביקורת:

 1 - תקשורת

התקשורת היא מערכת מורכבת שמססנת מסרים ומעצימה אותם. בקונסטלציה אחרת אתה יכול לזכות לכינויים משיחיים שלא יועילו לשינוי. כל מה שאתה מקבל צריך להחשב "לא אישי" יש התקפות שאפשר להפוך לנכסים יש התקפות שאפשר לגמד אבל אתה הוא זה האחראי להפעלת התקשורת. אנשים רבים בתקשורת רחוקים כלכך מהרמה הגבוהה של הבנה שאתה מביא שהם פשוט קוראים אותך מתוך תמונת העולם הנוכחית שלהם. בתמונת העולם הזו "פוליטיקאים" הם אנשים המחפשים כח. כל פעולה שלהם מפורשת ככזו ואנשים שלא פועלים לפי זה לא יכולים להיות מוכרים.

כאשר מדברים עם התקשורת מדברים אל מספר רבדים באוכלוסיה. הארץ הוא באמת פילטר טוב לאוכלוסיה משפיע כך שאני חושב שהארץ הוא ערוץ טוב שיש סיכוי שיגיע לאנשים שפיתחו "תפיסה מערכתית" של המציאות.

הרוב הרחב של האוכלוסיה לא טורח לקרוא יותר מידי, ומעדיף מסרים פשוטים וישירים שנוגעים לו בבטן בנושאים הנוגעים לתקווה וחרדה. הפעלת הרגש חשובה. לכן ראוי לעשות הערכה לגבי "מצב הרוח" של הציבור. בזמננו אנחנו יכולים לראות את הדברים הבאים:

1.1) הציבור בישראלי מאבד אמון במערכת. התמונה של פוליטיקאים הנכשלים בהתנהגותם, בהנהגתם מצטרפת למאגן המחדלים/כשלונות של המערכת שנוצרו במשך שנים ארוכות. הציבור נמצא במשבר עכשיו מה שגורם לו לחזור למערכות ההתגוננות הישנות. כך שה"לאומיות הציונית" נחשבת למקום מוגן ולכן הדברים שלך מתורגמים לאיום שהתגובה אליו הוא התקפה אישית. בחירת הזמן של העלאת דברים משמעותית וכנראה מסיבות של השקת הספר הדיון הזה עולה בזמן לא נוח. (זה אמור לפגוע במכירות של הספר לצערי)

1.2) הציבור בישראל חש מאויים מבחוץ. אירן, חמאס, חיזבוללה זוכים לכותרות והעצמת האיום שלהם עד כי אנשים רבים מאמינים שיש איום קיומי על ישראל מבחוץ. ווודאי שיש במידה מסויימת, אך יש גם יכולות ושינויים המחזקים את ישראל והם לא מוכרים כי אין בהם דם. האיום החיצוני מצייר עתיד מאוד שחור, כאשר אתה מוסיף את הסכנות הנובעות מחוסר איזון ישראלי אתה בעצם מצטרף בעיניהם של החברים לגורמים החיצוניים. שינוי אישי הוא תהליך כואב שינוי חברתי הוא תהליך כואב יותר כי בו אנשים רבים יותר עוברים את התהליך.

1.3) התעוררות הציבור הערבי בארץ בעיצומה. לאחר שלמדו להתארגן ולבטא את דעתם הם קוראים לציבור בישראל להיפתח אליהם. מן הסתם הקולות האלה לא מזוהים על ידי הישראלים כקריאה לדיון אלה כאיום על החלק ה"יהודי" של ישראל.

2. איך עושים שינוי כה עמוק בתודעה חברתית?

שינוי של תודעה לא דורש תנועת המונים. הפיקציה של דמוקרטיה משמשת את הפוליטיקה הנוכחית אבל לא משרתת את העם. תהליך השינוי של ישראל החל כי זה טבעו של שינוי הוא נדחף אל חייך כשאתה מגלה שמה שעבד עבורך בעבר לא עובד עוד. לכן כדאי

2.1) להתחיל וליצור גרעין קטן של אנשים המעוניינים ורתומים להניע את השינוי. לא צריך ללכת לעם, לא צריך לקבל רשות צריך לחבר קבוצה חכמה של אנשים עם יכולת התבוננות מערכתית. צריך לאפשר להם לעבוד בכתיבה וסדנאות בשיווק רעיונות שנגזרים מהתפיסה החדשה. כדרי מאוד שלא יהיו פוליטיקאים אלה אנשים מערכת עם ידע עמוק בתחומם ויכולת לקשור את תחומם לתחומים אחרים.

2.2) מימון לא מהמדינה ולא מאנשי אינטרס. יש מספיק אנשים עם הון שמסוגלים להבין את הנחיצות של מהלך כזה ואת היכולת שלהם לתמוך בתהליך הזה.

2.3) יש תנועה גלובלית של מחשבה מערכתית, בהולנד הם מעורבים בהקמת הממשלה האחרונה לבקשת המלכה. במקסיקו הם מובילים רה-ארגון של כל מערכת החינוך. בדרום אפריקה הם הובילו את היציאה מהאפרטהייד. בהודו הם בוחנים דרכים לשנות את מערכת הקאסטות, יש חברים באוסטרליה צרפת בלגיה ובעולם היהודי (לא הרבה בישראל לצערי). וזאת רשימה חלקית של אלה שאני יודע עליהם. הם יודעים שהם אזרחי העולם. שהם מבינים את אותם מסרים אוניברסלים ומעוניינים שהם יהיו נגישים לכל בן אנוש. השינוי הזה הוא לא מעשה ישראלי הרואי אלה מעשה אנושי. ישראל היא מקרה פרטי של התעוררות התודעה שמעבר ל"לאומי" כזו המבינה שיש להתמודד עם המערכת כולה, מרכיביה האנושיים כמו גם העקרונות המארגנים את היחסים בין אנשים ובין אנשים לפלנטה שלהם.

אני מקווה שתעמוד במתקפה האישית הנוכחית. אני חושב שהזרעים שמופצים עכשיו הם אלו שיזינו את ילדנו ויאפשרו להם לקיים מציאות יציבה לטווח ארוך, עמידה ומתפתחת יותר מזו שיש לנו היום.

"קבוצה קטנה של אזרחים חושבים ומעורבים חברתית יכולה לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחידי ששינה אותו אי פעם." -- מרגרט מיד

כבר מזמן מזמן נאמר שזה עולם הפוך - גדולים כקטנים וקטנים כגדולים.

זה עדיין מדהים אותי בכל פעם מחדש..

 

 

אני מופתע מן העובדה שאתה חש פגוע ושלא צפית את המתקפה הזו

היכרותך רבת השנים עם עולם העיתונות הייתה אמורה להכין אותך לדברים.

נכון זה לא תמיד פשוט להפוך מיקיר העיתונאים למושמץ

אבל בחרת בדרך זו באומץ ומתוך בחירה חופשית.

לגבי מר שגב, המרגיז בביקורותו שאין בה שמץ של ביקורת על הספר. הוא מעדיף להלך סביב סביב, לתקוף אותך ואת אביך, לעסוק בשאלות של יחסי אב בן ותסביכי נחיתות, לעסוק בהשמצות אישיות אך למעשה שוכח לחלוטין את תפקידו לבקר את הספר.

לגבי עיתון הארץ אני מניח שיותר מאשר מדובר במתקפה מדובר ביצירת דרמה סביב ה"איש שמכר את נשמתו"

 

אתה לא חדש בשכונה, אתה מכיר את דרך ההתנהלות.
(גם של התקשורת, וגם את איך לנהל את התקשורת) 

בעבר ידעת איך לנהל אותם ולהספין אותם, מה לך כי תלין (בשמם של "המתייעצים איתך...")?

מה, שנרחם עליך?