אני לא מבין על מה התמיהה והפליאה מן הצינוים הנמוכים במתמטיקה ובמדעים (גם בדברים אחרים) במבחני המיצ"ב. שוב אנחנו נוקטים בשיטת "טמון את הראש בחול". הרי כולנו יודעים שמערכת החינוך בארץ נמצאת בקריסה טוטאלית כבר מספר שנים. זאת לא חוכמה לבוא עכשיו בטענות ליולי תמיר, שסך הכל נמצאת בתפקידה שנתיים בקושי ולהפיל את כל האחריות עליה. זאת גם לא חוכמה להפיל את כל האחריות על המורים. החוכמה היא ללמוד מן המצב, ולקוות שלא יותר מידי מאוחר לתקן.

עבור הרבה ילדים ונערים זה יהיה קצת מאוחר, אבל צריך לעשות מעשה, קיצוני על מנת למנוע ולעצור את הקריסה של מערכת החינוך.

הרי כולם אשמים באותה מידה, הממשלה, או יותר נכון הממשלות הקודמות כבר מספר שנים, שרי החינוך למיניהם, מערכת החינוך כולל הסתדרת המורים וארגון המורים, המכללות, שרי האוצר למיניהם וכל מי שלא שם את החינוך בראש מעייניו, ראה את ההתדרדרות שנמשכת כבר מספר שנים ולא עשה דבר כדי לעצור אותה.

הרי קל עכשיו לבוא ולהאשים אחד את השני, אבל צריך לעשות מעשה, או יותר נכון שורה של מעשים קיצוניים כדי לשפר את המצב. אני אמנה רק כמה:

1. לעשות חוזי העסקה אישיים עם מורים ולתגמל מורים בהתאם לעבודה שהם משקיעים ובונוסים על תוצאות

2. להעלות את רף הקבלה למורים בעיקר במכללות - לא כל מי שמשלם יכול להיות מורה

3. לעשות מבחני התאמה יעודיים למורים - לא כל מי שיודע את החומר יודע ללמד

4. השתלמויות - מורה שאינו ממלא את מכסת ההשלמויות (במקצוע שהוא מלמד ובשיטות הוראה) ישלם מחיר, בהתקדמות, בבונוסים ובכל דרך אחרת ולא יוכל להתקדם במערכת עד כדי שתשלל ממנו תעודת ההוראה.

5. יום לימודים ארוך - מורה ישהה בבי"ס בין השעות 8-4 או 9-5 (לא משנה אבל 8 שעות). מתוכם גם אם ילמד חצי את השעות האחרות הוא ינצל להשתלמות, לעזרה לתלמידים מתקשים, להכנה, לבדיקת עבודות ומבחנים וכו'. הכל בשעות העבודה של בית הספר והוא יהיה שם לרשות התלמידים במידה והם צריכים לשוחח איתו. זה לא ייעשה בהפסקה של המורה אלא בשעות יעודיות.

6. שימת דגש על הוראת המתמטיקה, עברית, מדעים ועברית.

וזאת רק רשימה חלקית תאמינו לי.