כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המגירה

    ארכיון

    מחאת האמ"ינים

    2 תגובות   יום רביעי, 10/12/08, 21:56

    ביום שלישי הבא בזמן שרוב הרחובות בארץ יהיו ריקים (מעניין איזה הפי-האורים מיוחדים יעשו בפאבים של תל אביב כדי למשוך את השניים וחצי אנשים שלא יצפו באח הגדול), מתעתדים אמני ישראל להתאסף ברחבת מוזיאון תל אביב כדי להפגין נגד "תרבות הרייטינג". הם מתכוונים להכריז מלחמה על הזבל שראשי הטלוויזיה המסחרית המושחתים מאכילים את העם. הם מתכוונים למחות על המקום הדל, לטעמם, אותו תופסת התרבות הגבוהה. מרגיז אותם שהכל בטלוויזיה ג'ורה. לא דואגים לחינוך העם.

    יש כמובן משהו מוצדק בתחושת האי נוחות אותה חייב לחוש כל אדם אינטיליגנטי בזמן ש"מפרץ האהבה" עולה לנגד עיניו מהמסך. אי אפשר לומר שדבריהם של חנן יובל ויהושוע סובול מופרכים, אבל הזעם שלהם מעט מנותק מהמציאות ומופנה למקום הלא נכון.

     

    הטלוויזיה בראשית ימיה נתפסה ככלי שרת בידיו של השלטון. דרך מצוינת להעביר מסרים אל העם. לפיכך היא נדרשה לשקף את ערכיו של הממסד. היא הייתה כלי לחינוך ואת מודל השידור הציבורי לא המציאו בישראל. אבל הפוליטיקה, התרבות והטכנולוגיה התפתחו מאז לכיוונים שונים לחלוטין והיום אנחנו רחוקים שנות אור משידור ממסדי ציבורי. צריך להבין דבר אחד פשוט - הטלוויזיה אינה כלי חינוכי, לטוב ולרע. הממסד אינו יכול לערוך ולשלוט על המסרים אותם היא מייצרת (וטוב שכך). טלוויזיה היא עסק. כמו חברת היי-טק וכמו חנות נעליים. לכן לבוא בטענות לאבי ניר ויוחנן צנגן על כך שהם משדרים זבל, מופרך כמו לכעוס על מרצדס כי המכוניות שלהם יקרות. 

     

    קשת ורשת הן חברות עסקיות. עם כל הכבוד לעתיד ילדינו, אבי ניר חייב דין וחשבון רק לבעלי המניות שלו. הוא מחויב לייצר כמה שיותר כסף עבורם והכסף, מה לעשות נמצא בתכניות שמביאות רייטינג וכרגע אלו הן תכניות ריאליטי. בובליל מייצר רייטינג. חנן יובל לא יכול לרטון שאף אחד לא מתעניין בשייקספיר היום. לא כי זה בסדר, כי זה לא רלוונטי.

     

    האלטרנטיבה לתכניות הריאלטי ולשידור המסחרי צריכה לבוא מערוץ טלוויזיה שאינו מסחרי שכפוף למשרד החינוך. ערוץ שבאמת אמון על חינוך ילדינו. באנגליה קוראים לערוץ הזה BBC והוא דוגמא ומופת לתמהיל תוכן מגוון ומושלם. בארץ קוראים לזה ערוץ 1 והוא דוגמא ומופת לפופוליזם זול ולביורוקרטיה מקרטעת. אם לאמ"י יש טענות על הרמה הנמוכה, שיפנו אותן לערוץ 1 על כך שאינו ממלא את תפקידו ומשמש אלטרנטיבה איכותית וחינוכית. ההפגנה הזו מרגיזה כי היא גובלת בחוצפה. כמה פופוליסטי להאשים את זכייניות הערוץ המסחרי בהדרדרות התרבותית (אגב, מי מינה אותם לקובעי הטעם לא ברור לי) תוך כדי התעלמות מוחלטת מכך שהמדינה מעמידה כעיקרון במה אלטרנטיבית. ושלא יבלבלו לי את הביציות עם הטענות שערוץ 1 לא יכול להחתים טאלנטים וליצור "אמא'לה" משלו.

     

    לא חייבים להחתים את הכוכבים, אפשר לייצר אותם. אפשר להיות מה שגלי צה"ל הם לעתונות. מקור הכשרונות הגדול ביותר שייצר את מיטב העיתונאים בארץ הוא בכלל תחנת רדיו מהממסדיות שאפשר להעלות על הדעת. אז במקום להשתעשע באשכים ובכספי ציבור, יובל וסובול צריכים לנער את ראשי הערוץ הראשון. להעביר אליהם את כל האמנים המסכנים שהשטן כוכב נולד הורסת. להעביר את כל התסריטים שמולי שגב גונז. אם יש אמנות איכותית בארץ שרק מחפשת במה - הערוץ הראשון הוא המקום. בסך הכל צריך להפנות את האנרגיות האלו למקום הנכון. אני הייתי עוזבת את רחבת המוזיאון ומעלה את כולם על המיניבוס הראשון לרוממה.    



    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/08 10:53:

      יעל היקרה,

      האמיני לי שאני חולקת אותו תסכול תסריטאי וזעקת היוצרים בהחלט לא משאירה אותי אדישה... אבל בזמן שבובליל הופך לדמות מובילה צריך לזכור שהתיאטראות מלאים ובתי הקולנוע מציגים יותר ויותר סרטים ישראלים כי יש ביקוש. אני מסכימה שמנהלי הערוצים נדרשים לאיזון מסוים, אבל לדעתי התערבבו פה מספר בעיות כי זה נכון שלא חסרה יצירה וזה נכון שמנהלי תוכן נוהגים לתת לתסריטים איכותיים להיעלות אבק במגירותיהם בעוד כל פורמט ריאליטי מייד יוצא להפקה, אבל הבעיה אינה נובעת לדעתי האישית מכך שאין מקום ליצירה מקורית אלא מכך שיש למעטים בתעשיה מונופול על יצירה. רוצה לומר, הם צריכים להפגין נגד כך שרק ליאור אשכנזי מקבל תפקידים, רק תסריטים של עירית לינור או דנה מודן (אותן אני מעריצה בטירוף, הן אינן העניין) מופקים וישנה חבורה מאוד מצומצמת של אנשים שנחשבים לגיטימיים בתעשייה. הצורה בה אני רואה את הדברים היא שישנו קונפליקט פנימי בתוך התעשייה ומשתמשים בצופים ככלי.   


      שרון שרון...

      אהבתי במיוחד את ה"אל תבלבלו לי את הביציות"...יפה ומצחיק. ואף פמינסטי אם תרצי. ולהתייחסות עניינית לדברייך, התחברתי אף אליהם, בדיוק כשם שהתחברתי אל רעיון ההפגנה. אז אין לי אופי, תגידי. יופי. אבל אני מאמינה שאני לוקחת קצת משניהם.זה לא סותר. נכון שזה עסק, ועסק נמדד על פי הכנסותיו ולא עפ"י אושיותיו התרבותיים. אך עדיין ההשוואה בין טלוויזיה, שהיתה ועודנה כלי תרבותי- זול או איכותי ככל שתהא, היא כלי לשדר את שגיונותינו ומייצגת באופי שידוריה משהו מהתרבות שלנו. יש בעייה כשאין איזשהוא חוק או איזהשהן תקנות שצריך לחייב את אותם עסקנים, (ולדעתי יש ולא בטוח שהוא נאכף) על כמויות תכני זבל וכמויות תוכן איכותי. זו חלוקה גסה אמנם, אך איזשהוא סדר צריך שייעשה.

      וכן, נכון הדבר שהערוץ הראשון או הטלוויזיה החינוכית נרדמו מזמן בשמירה, התפגרו, התאדו, עליהם השלום, בעוד הם אמורים להיות מודל תרבותי חינוכי וגם שם יש להפגין. ובהקדם.

      כיוצרת מתחילה, תסריטאית, במאית, אני וחבריי חיים בתקווה שיום אחד מישהו יצא מהריקבון של הרייטינג של הריאליטי, ריקבון העם, ויראה אותנו ואם לא ממטר אז משניים. יש לנו יופי של רעיונות להפיק, לצלם, לקדם. ובנתיים אנו נדרשים למלצר, לתזכר, ולנקות שולחנות כי אין אין כסף ליוצרים, הכל בידי כוכבי הבלון המנופח של הריאליטי. הכאב שלנו גדול, והצעקה צריכה להשמע. אם בפני זכייני עסקני רשת,קשת ואם בפני הפיל הלבן ברוממה.

      אמן ואמן

      יעל מני

      פרופיל

      pockit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות