לפני שבוע יצאתי לטיול עם הבן שלי לחירייה. כן... מי היה מאמין שיגיע היום שבו ילדים יבקרו מרצונם החופשי בחירייה.המדריכה שלנו היתה נפלאה, הסבירה על משמעות השם ("חייר" = משהו טוב ולא "חרה" כמו שכולם חושבים), דיברה על המודעות לאיכות הסביבה וליכולת של כל אחד מאיתנו להשפיע ולשנות. חירייה מלאה בזבל שכולנו מייצרים בכמויות אדירות – 2.5 ק"ג לנפש ביום! למה אנחנו מייצרים כל כך הרבה זבל? ומי לעזאזל גם מעודד אותנו לכך? כאן נכנסת לתמונה חברה שלא אזכיר את שמה, אבל כל החברות שמפעילות את אותה אסטרטגיית מכירה "תורמות" באותה מידה לשימור הכדור הירוק שלנו. ובכן הסיפור שהיה כך היה: קניתי אופה לחם לפני כמה שנים ורציתי לתקן את התבנית שהתבלתה עם הזמן. נסעתי לחנות המכירה והתיקונים, כדי לתקן את החלק החסר. המוכרת הסבירה שיעלה לי זול יותר לקנות חדש מאשר לתקן את התבנית ולכן עדיף לזרוק את כל האופה ה"ישן" לחירייה ולקנות חדש. כמובן שאותה תופעה נכונה גם למדפסות, מכונות כביסה, מייבשים ועוד ועוד איך זה ייתכן שכולנו שותקים ומשתפים פעולה עם השיטה? אני קוראת לכל מי שיכול לעזור ומבין בעסקי צרכנות ירוקה, להציע הצעות שיביאו לשינוי. השינוי מאד פשוט – לאפשר לקונים לתקן מכשירים בעלות סבירה והגיונית (כמו פעם) במקום לקנות חדש. האם אני נאיבית? או שמא אפשר לחולל שינוי? מה דעתכם? |