לקבל את המציאות כמו שהיא. בלי טענות, בלי הרצאות על איך אני חושבת שדברים צריכים להראות, בלי לצפות שהדברים יקרו לפי ההגיון שלי, פשוט לקבל את זה שכך המצב. ולעשות ככל שביכלתי כדי להפיק מזה את המירב, כדי להיטיב, לחמול, להשיג, לשמח ולשמוח.
לפני אלפיים שנה כבר שאל דוד המלך על "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" והשאלה עדיין תלויה ועומדת. ומי אני שאשפוט צדיק או רשע? ומי אני שאקבע מה טוב ומה רע? רק לקבל את המצב כמו שהוא, כי השאלות לא מקדמות אותי לשום מקום, ולעשות את מה שאני צריכה בתוך כל זה. כי אלה החיים. וזה קשה. קשה. קשה. לי.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא מדחיקה, דורון. ממש לא.
זה הקושי.
תודה על הדיוק שבדבריך.
לא לקבל מתוך פסיביות מול המתרחש.
אלא להכיל.
להוריד אגו, להפתח לשינויים.
כמה קל להגיד...
להדחיק לא יעזור,לקושי יש סיבות,גם אם לא ברורות כרגע,
הכל נראה מקרי, לנו אין שליטה,אנחנו קטנים בבריאה אבל....
הכל כלולו בתוכנו חוץ מזה אין כלום , אנחנו זה הכל
בידנו לעשות את השינוי ולעבור מסבל לאושר לתחושה של מטרה
אם הזכרת את דוד המלך-יש חוכמה עתיקה והיא קרובה משנדמה
חוכמת הקבלה .
שאלי אותי אם תרצי.
לקבל את מה שקורה זו חרב פיפיות: לקבל מתוך השלמה, ולקבל מתוך הכלה. אלו סגנונות "לקבל" שבאורח מפתיע או לא, דרות על אותו סרגל, רק במקומות שונים.
עיקר הקושי לדעתי, ולכך כיוונת אני מהמר, היא היכולת להכיל. הפשרה שרבים חיים בה היא הקבלה מתוך השלמה. המפתח ליכולת להכיל לא ברור הוא ומורכב כנראה מהיכולת לחיות את הרגע כאן ועכשיו, על מטעניו ואוצרותיו, ומהיכולת להבין שכל שנעשה, יש לו תכלית ופשא, גם אם אינו נהיר לנו. מעל לכל, כמצפן ביום סערה, ניבטת ומכוונת תחושת ההגשמה והמימוש. אם היא טוענת ולא פורקת, את שטה לכיוון הנכון. אם פורקת היא ומכלה אנרגיות בך, את משלימה.
באהבה, מוטי.