הבוקר הזה התחיל עם נשימה עמוקה ואמירת תודה ענקית, על כל מה שהיקום המופלא הזה מעניק לי. בין יתר הדברים שהודיתי עליהם היה: תודה על מודעות עצמית.... תודה על הגמישות.... תודה על חופש הבחירה.... תודה על החיבה וההגנה... .ותודה גם על כך שיש לכל אחד מאתנו את הפרטיות להיות מה שאנחנו ומי שאנחנו רוצים להיות.... לפעמים אנחנו מחפשים תשובות רחוק כל כך עד שאנחנו לא מבינים ושוכחים שהכל נמצא כל כך קרוב אצלנו. המסע הארוך ביותר בחיינו הוא להבין בשכל שלנו את שעלינו לעשות ולהושיב זאת על ליבנו. הרבה מאוד פעמים אנחנו מחפשים את הדברים הגדולים והרחוקים מאתנו בזמן שאנחנו יכולים ליהנות כבר עכשיו מהדברים הקטנים שעל ידנו. נעצור לרגע ונשאל עצמנו האם אנחנו מחוברים באמת, לאמת שלנו או שכל מה שאנחנו מספרים לעצמנו זה סיפורים שירגיעו אותנו ויאפשרו לנו לשרוד עוד יום בחיינו... העבודה האמיתית מתחילה דווקא כשקשה לנו.... שם נמצא השיעור האמיתי... ומה זה קשה? האם זו רק תפיסה מחשבתית? האם באמת קיים דבר שהוא בלתי מושג?ואם כן אז איך זה שלאחד יש ולשני חסר.......? דמיינו לעצמכם שאתם מחזיקים נר דלוק ביד ומסביבכם יש קבוצת אנשים המחזיקה את אותו הנר שאינו דלוק ומהנר שלכם אתם מדליקים את הנרות של הסובבים אתכם. הפועל היוצא , שעל ידי כך אנו גורמים לסביבתנו ליהנות מהאור שלנו אך עם זאת אנו לא חסרים בו... על פי מאמר חז"ל זה נהנה וזה לא חסר. זאת אומרת שבכל מה שאנו מוארים ממנו אנו יכולים להעביר לזולתנו על מנת שייהנו ביחד אתנו ועם זאת זה לא יחסר לנו. תארו לעצמכם שנעביר את אש הלפיד הזה מאחד לשני בכל פעם שמשהו בתוכנו יאיר את דרכנו איזה אור גדול נייצר בעולם... ניצור אור של נתינה והרי הנתינה היא האהבה... אז בואו נלמד יחד לתת ולחלק את המעט ואפילו מעט שיש לנו...... המשך יום נעים לכולנו... |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה