כותרות TheMarker >
    ';

    תיאוריית הקשר

    אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".

    0

    שלושה הומאז'ים

    14 תגובות   יום חמישי, 11/12/08, 02:47

     

    1. את הפוסט הזה, על השיר Hey של הפיקסיז, כתבתי כאן לפני יותר משנה וחצי.

    Hey הוא מהשירים האהובים עלי ביותר, מאלו שמצליחים להיכנס לי הכי עמוק אל תוך הורידים. העומק של ההגשה שלו דגדג אותי כדי להיכנס לו קצת בבפנוכו.

    ממש בקטנה, בסוף הפוסט, נתתי לינק לקליפ הביתי הידוע שעשו שתיים, ליטל מייזל ועדי פרימרמן, ל-Hey.

    משעשוע ביתי-פרטי, צמח הקליפ החינני הזה למימדים לא פחות מגרנדיוזיים, במונחי אינטרנט ושיווק ויראלי. כשכתבתי את הפוסט ההוא, היו לקליפ יותר מ-13,000,000 צפיות ב-YouTube. היום הוא כבר כמעט ב-25,000,000.

    מלבד כמות הצפיות הבלתי נתפסת, ההומאז' של  מייזל ופרימרמן (או "טאשה" ו"דישקה", כפי שהן מכנות את עצמן) לפיקסיז הוביל להומאז'ים יו-טיוביים להן. ללא ספק המפתיע והמרשים מכולם היה זה שיצר לא אחר מהבמאי קווין סמית'.

    סמית' התיישב לו מול המצלמה, ועשה ממש חיקוי/העתק לקליפ של שתי הרמלאיות הצעירות.

    Now - that's respect.

     

    אבל חכו, זה לא נגמר פה.

    הערב ראיתי את סרטו החדש של קווין סמית'  Zack and Miri Make a Porno. הסרט לא ממש טוב. הוא אולי מתחיל לא רע (קליל, משעשע, לא מחייב) אבל בסופו נופל לשבלונות ולקלישאות ההוליוודיות הכי שחוקות ובנאליות...

     

     SPOILER! SPOILER! SPOILER!

     

     

     

    ...כולל לשעתק את כל קונספט הסיום של "כשהארי פגש את סאלי" (ידידים אפלטוניים עושים סקס, הסקס מסבך את הכל ביניהם, יוצר נתק ובסוף שניהם מכירים באהבתם ההדדית ונופלים זו לזרועות זה).

    אבל קטע אחד תפס במיוחד את תשומת ליבי. מדובר באחד מהקטעים החשובים והמכוננים של הסרט. לא אפרט מחמת ספוילר (הרי עד עכשיו ממש לא גיליתי לכם שום פרט עלילתי חשוב, הא?). רק אומר שבמהלך כל הקטע הזה ניתן מקום של כבוד ל-Hey. השיר מתנגן בדומיננטיות ברקע, וסמית' מנסה להעביר דרכו משהו על הרגשתן של הדמויות.

    לא פעם אני מתעסק במחשבה המטרידה הזו, על איך פעולה אחת משפיעה על התגלגלות עניינים שלמה, ויוצרת התרחשות או סדרת התרחשויות שלא היתה קורית אחרת (מה שידוע יותר כ"פרפר שמזיז את כנפיו בקצה אחד של העולם יכול לחולל סופה שלמה בקצהו האחר"). עסקתי בזה בפוסט על "מה שצריך לקרות - קורה", וגם בקטנה בזה על "כנסיית השכל".

    ועכשיו אני לא יכול שלא לחשוב שאם קווין סמית' לא היה רואה ב-YouTube איזה קטע וידיאו ביתי של שתי בחורות ישראליות - כנראה שהסצינה הנ"ל בסרטו זה היתה נראית (או יותר נכון: נשמעת) אחרת.

    נכון, סופה שלמה זה לא. אבל זו עדיין אנקדוטה חביבה, לטעמי.

     

     

    2. גם "The Family Man" בכיכובו של ניקולס קייג' (AKA: "האיש שעושה סרטים יותר מאשר הוא הולך לשירותים") הוא לא סרט מוצלח במיוחד. כמו "זאק ומירי", גם כאן מדובר בסרט אמריקאי בכל רמ"ח איבריו (במובנים הרעים, כמובן). מעין מחווה ל/השראה מ"אלה חיים נפלאים" של קפרא. קייג' הוא איש עסקים ממולח ו-וורקהוליק המקבל הזדמנות לראות איך היו מתנהלים חייו אם בזמנו, לפני 13 שנה, היה בוחר לוותר על הקריירה שבפתח ולהתחתן עם אהובתו דאז. הוא מתעורר במציאות מקבילה, בה במקום מנכ"ל מצליח הוא מוכר צמיגים, נשוי+2, שקוע בהוויה הפרברית האמריקאית.כמובן שזה פתח ללא מעט בדיחות ניגודים/חוסר הסתגלות (איזה קטע! הוא לא מצליח להחליף חיתול לתינוק, תראו, תראו איך הוא כמעט משתין עליו! והוא גם לא יודע לשחק באולינג!). בקיצור, איך לומר בעדינות - חרא סרט.

    מה בכל זאת אהבתי בו?

    קריצה אחת שהצליחה לתפוס אותי, ולהעלות לי חיוך קל על הפנים:
    קייג' ואשתו (בחיים המקבילים, כאמור) נכנסים לחדר השינה, בדרך לקצת "פעילות גופנית"... ברקע יש מוסיקה. שיר מאוד מסוים. Wicked Game של כריס אייזיק (שגם עליו כתבתי כאן, בלי קשר. אחחח... איך הכל מתחבר). זוכרים באיזה עוד סרט השיר הזה היה חלק מהפסקול?
    "לב פראי" של דייויד לינץ'.

    ומי שיחק שם בתפקיד הראשי? אחד, ניקולאס קייג' שמו...

     

     

    3. יהלי סובול הוא אחד מכותבי השירים שאני הכי מעריך בארץ. שוב ושוב הוא מצליח להפליא בתימצות מצבים, כמעט תמיד בצורת ביטוי חסכונית. לאקונית אפילו.

    אבל מה שעובד בשירי רוק לא ממש עובד בספרות. את ספרו הראשון, "בין דירות", לא ממש אהבתי. הוא היה אנאמי מדי לטעמי, דל מדי בהתרחשות של ממש ובעניין. גם השפה הסובולית הרזה לא עשתה עמו חסד.

    ספרו השני, "דמי מפתח" לא הצליח להתעלות על קודמו. אין צורך להוסיף כאן ביקורת פרטנית, שכן זו כבר נכתבה על ידי אחרים, ואני מסכים עם דעתם (בגדול: עלילה שנפתרת בקלות רבה מדי, עם דמויות שכל אחת "במקרה" יכולה למלא פונקציה שתעזור לגיבור).

     

    אבל גם כאן, קטע אחד קצר של הומאז' (עצמי, במקרה הזה) תפס אותי:

    גיבור הספר וחברתו מגיעים לניו-יורק, שם הם פוגשים מכר אמריקאי שלה. "היתה לו פעם להקה", מעדכנת החברה את הגיבור. היא ממשיכה לספר שזה לא ממש הצליח להם, והם התפרקו מתישהו. בדיעבד, אם היו מחכים עוד קצת, יכול להיות שדווקא היה להם סיכוי לתפוס. לא בגלל המוסיקה שלהם, אלא דווקא בגלל שמם: Ground Zero. אם רק היו שורדים עד אותו אסון בספטמבר - אולי מישהו היה מתעניין בהם אז, והיה להם סיכוי לתפוס.

     

    נו, אז מה?

    ב-1996 טסה להקתו של יהלי סובול לניו-יורק, כדי לנסות לפתח שם קריירה אמריקאית. הצלחה רבה לא היתה להם שם, והם התקפלו וחזרו לארץ די מהר.

    שנתיים לאחר אותה גיחה אמריקאית, פרצה שערוריית המין של ביל קלינטון ומוניקה לווינסקי.

    ללהקה של סובול קוראים "מוניקה סקס".

    בראיונות שקיימו לאחר מכן, אמרו חברי הלהקה שמי יודע מה היה קורה אם היו מחזיקים בניו-יורק עד 1998. אולי אז היה להם סיכוי לתפוס...

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/12/08 15:20:

      צטט: הדר א 2008-12-15 14:58:16


      גיגלתי ואיכשהו התגלגלתי לבלוג שלך.

      היה תענוג לקרוא.

       

       צוחק

      טוב, את הרי מכירה אותו (ואותי) גם בלי גוגל..

        15/12/08 14:58:


      גיגלתי ואיכשהו התגלגלתי לבלוג שלך.

      היה תענוג לקרוא.

        15/12/08 10:41:

       

      (אגב, התשלום החודשי עבור הטוקבקים יתעכב החודש, עקב קשיי נזילות. אז אם לא איכפת לך להמשיך תמורת צ'ק דחוי - יהיה טוב).

      מה?

       

      צעקה

      זהו! תשכח ממני!

      להווי ידוע לכוללללם!

      כל מה שכתבתי עד כה נכתב מתוך אי שפיות זמנית, שכרות טוטאלית ותחת איומי רצח!

       

      ועד כאן פינתנו השבועית "יחסינו לאן?"

       

      המשך בשבוע הבא, בלי קשיי נזילות, בע"ה.

       

        13/12/08 14:19:

      אללי, רק עכשיו שמתי לב כמה אותיות מיותרות השארתי שם. תעשה ניפוי והשלם את החסר מתוצאות הדיסגרפיה שלי. סורי.
        13/12/08 13:50:

      צטט: חדר 101 2008-12-13 09:03:59

      צטט: jero-nimo 2008-12-13 00:54:32

      צטט: חדר 101 2008-12-12 23:24:05


      צפיתי פעם בהרצאה שהוא נתן לסטודנטים לקולנוע. יחסית לדמות שלו "סיילנט בוב" הוא לא מסוגל לסתום את הפה.

       

       אם את מדברת על ההרצאה/חצי מופע סטנד-אפ שהוא נתן באנגליה (ושודר ב-YES) לא מזמן - לא רק שהוא לא מסוגל לסתום את הפה, הוא גם עושה את זה לא רע בכלל. בכלל.

      זה היה באיזה קולג' מפונפאן בארה"ב. שודר בהוט לפני משהו כמו שלוש שנים. הוא לעג במשך עשרים דקות לבחור שאיחר ושאר מחוץ לדלקתות האודיטוריום. קומיקאי נבחן לדעתי ביכולת למצות סיטואציה יומיומית ולהפוך אותה למצחיקה. לאיש יש יכולת אילתור משובחת והוא בהחלט עשה להם שם בצפר.

       

       

      אז מדובר באחד אחר. גם בלונדון הוא שיחק אותה ואילתר יופי.

       

        13/12/08 09:03:

      צטט: jero-nimo 2008-12-13 00:54:32

      צטט: חדר 101 2008-12-12 23:24:05


      צפיתי פעם בהרצאה שהוא נתן לסטודנטים לקולנוע. יחסית לדמות שלו "סיילנט בוב" הוא לא מסוגל לסתום את הפה.

       

       אם את מדברת על ההרצאה/חצי מופע סטנד-אפ שהוא נתן באנגליה (ושודר ב-YES) לא מזמן - לא רק שהוא לא מסוגל לסתום את הפה, הוא גם עושה את זה לא רע בכלל. בכלל.

      זה היה באיזה קולג' מפונפאן בארה"ב. שודר בהוט לפני משהו כמו שלוש שנים. הוא לעג במשך עשרים דקות לבחור שאיחר ושאר מחוץ לדלקתות האודיטוריום. קומיקאי נבחן לדעתי ביכולת למצות סיטואציה יומיומית ולהפוך אותה למצחיקה. לאיש יש יכולת אילתור משובחת והוא בהחלט עשה להם שם בצפר.

       

        13/12/08 00:54:

      צטט: חדר 101 2008-12-12 23:24:05


      צפיתי פעם בהרצאה שהוא נתן לסטודנטים לקולנוע. יחסית לדמות שלו "סיילנט בוב" הוא לא מסוגל לסתום את הפה.

       

       אם את מדברת על ההרצאה/חצי מופע סטנד-אפ שהוא נתן באנגליה (ושודר ב-YES) לא מזמן - לא רק שהוא לא מסוגל לסתום את הפה, הוא גם עושה את זה לא רע בכלל. בכלל.

        13/12/08 00:50:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-12 23:20:54

      תעריך את העובדה שאדם שלא רואה סרטים, לא שומע מוזיקה ולא סובל רוק כבד, נתן לך כוכב.

      סתם. כוכבים זה לא מה שהיה פעם.

      האמת היא שגם כשאני רואה פוסט שלך על נושאים שאני לא מבין בהם ולא אוהב אותם, אני נמנע מאנחת "שוב הוא עם השטויות שלו", כי כמו הפוסטים שלך על לאונרד כהן, אני קורא בכ"ז. כי זה אתה. כי האסוציאציות והקישורים שאתה עושה הם יצירת אמנות.

      ככה זה. תבלע את המחמאה.

      ואת הפוסטים על הכהן הגדול העברתי לאחים שלי. אחד מהם אפילו אמר שהוא לא יקרא, כי זה כואב מדי. כי הוא לא היה שם.

       

      אהוד, אהוד... בוא נאמר שכשאפתח את "מועדון מעריצי ג'רונימו" - יש לי מנהל/יו"ר/ועדה מסדרת של איש אחד.

      עם כל המחמאות האלה אני עלול להבליג על כך שאתה לא בעניין של מוסיקה (רוק כבד? מי שומע רוק כבד?) וסרטים (קבל עדכון חם מהשטח: "אירינה פאלם" עם יקירתי מריאן פייט'פול הוא יופי של סרט).

      אין מה לעשות, תצטרך להסתפק בכתיבה על השטויות. על הדברים הבאמת חשובים אני לא כותב כאן. אישי מדי, ואני לא דנה ספקטור... קריצה

       

      (אגב, התשלום החודשי עבור הטוקבקים יתעכב החודש, עקב קשיי נזילות. אז אם לא איכפת לך להמשיך תמורת צ'ק דחוי - יהיה טוב).

        12/12/08 23:24:

      צפיתי פעם בהרצאה שהוא נתן לסטודנטים לקולנוע. יחסית לדמות שלו "סיילנט בוב" הוא לא מסוגל לסתום את הפה.
        12/12/08 23:20:

      תעריך את העובדה שאדם שלא רואה סרטים, לא שומע מוזיקה ולא סובל רוק כבד, נתן לך כוכב.

      סתם. כוכבים זה לא מה שהיה פעם.

      האמת היא שגם כשאני רואה פוסט שלך על נושאים שאני לא מבין בהם ולא אוהב אותם, אני נמנע מאנחת "שוב הוא עם השטויות שלו", כי כמו הפוסטים שלך על לאונרד כהן, אני קורא בכ"ז. כי זה אתה. כי האסוציאציות והקישורים שאתה עושה הם יצירת אמנות.

      ככה זה. תבלע את המחמאה.

      ואת הפוסטים על הכהן הגדול העברתי לאחים שלי. אחד מהם אפילו אמר שהוא לא יקרא, כי זה כואב מדי. כי הוא לא היה שם.

        12/12/08 02:39:

      צטט: shoegazer 2008-12-11 21:14:01


      נהנתי מאד מהפוסט

       

      לצערי לא שותפה להתלבהות מקווין סמית. גם לא מסרטין המוקדמים יותר. אני מכירה כמה אנשים ממש טובים שאוהבים אותו...

       

      לגבי כשהארי פגש את סאלי, אולי קווין מעתיק קצת אבל בתכלס- רוב ריינר לא המציא את הגלגל. רובנו היינו שם- זו כנראה הגדולה של הסרט (אגב בעיניי בין עשרת הקומדיות הטובות של כל הזמנים-אם אפשר לקרוא לו קומדיה.אולי דרמה קומית...)

       

       1. את הראשונים של סמית (קלרקס, Chasing Amy) מאוד אהבתי. אחריהם הוא נע בין בסדר, בינוני לרע. הסרט המטופש שלו עם ליב טיילור יזכר לדיראון עולם. כאמור, גם החדש לא שוס.

       

      2. נכון, רוב ריינר לא המציא את הגלגל, אבל עיסוק בידידות עם דגש על האפלטוניות שבה ומה קורה כשהיא נשברת - די רשום על שמו בטאבו.

       

      3. את צודקת לגבי "הארי וסאלי". לטעמי, זו הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר אי פעם (לא שזה קריטריון גדול במיוחד...). פשוט סרט שעשוי מצוין מכל בחינה - תסריט (נורה אפרון), בימוי (רוב ריינר בתקופת הזהב שלו, כשידע לעשות סרטים) ומשחק (זה בערך הסרט היחיד שלא בא לי להוריד למג ראיין כאפה. טוב, אוקיי, כן בא לי. אבל יותר קטנה מאשר בסרטים האחרים).

       

        11/12/08 21:14:


      נהנתי מאד מהפוסט

       

      לצערי לא שותפה להתלבהות מקווין סמית. גם לא מסרטין המוקדמים יותר. אני מכירה כמה אנשים ממש טובים שאוהבים אותו...

       

      לגבי כשהארי פגש את סאלי, אולי קווין מעתיק קצת אבל בתכלס- רוב ריינר לא המציא את הגלגל. רובנו היינו שם- זו כנראה הגדולה של הסרט (אגב בעיניי בין עשרת הקומדיות הטובות של כל הזמנים-אם אפשר לקרוא לו קומדיה.אולי דרמה קומית...)

       

       

        11/12/08 17:05:

      תשמע איזה קטע עם ההומאז' של קווין סמית'. פששש. הבנאדם מחובר.

      זה מרתק בעיניי ששתי ילדות ישראליות עם מצלמה יכולות להגיע עד להוליווד ולהשפיע (אפילו אם ההשפעה היא לא מרכזית).  

      הכרתי את ההיי הויראלי, אפילו כתבתי עליו בקטנה. זה קטע מדליק ועשה אותן לסלבריטאיות אינטרנט,

      אגב הם הצטלמו עם מט מ where is Matt בכיכר דיזינגוף,

      הסלבריטאות אינטרנט הזאתי היא מעבדה מוצלחת לבחון נקודות רתיחה של קוליות.

       

       

        11/12/08 10:06:


      אחלה פוסט

      שיר גדול של הפיקסיז, להקה גדולה, ביצוע ביתי ידוע ומלבב ביותר

      וגם הזכרת שני סרטים מצויינים שמזמן לא ראיתי, של קפרא ושל לינץ'

      פרופיל

      jero-nimo
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון