היינו ביוון בקיץ האחרון. אתונה שבתודעה של רבים מעוררת זכרון של ענן פיח מעל עיר מטונפת - הפכה לעיר נקייה ובעלת שמיים צלולים בעקבות האולימפיאדה. היה באמת יפה, נעים ו...יקר.

 מאוד יקר.

כמה יקר? הרבה יותר יקר מישראל ויותר יקר מלונדון בה טיילנו מעט אחר כך. ויותר יקר מכל עיר אחרת בה ביקרתי (אולי למעט טוקיו).

וזאת אותה מדינה שלפני חמש עשרה שנים הייתה זולה משמעותית מאירופה. שהמעבר אליה בטיול היה גם המעבר מארוחות ערב של בגט וגבינה בסופרמרקט לארוחות ערב במסעדות. זה בסדר - התקציב כמעט ולא נפגע.

 אז ברור שהרושם הכללי שלי הוא לא מדוייק אבל גם ברור שהוא לא לגמרי מוטעה.

 כשחזרתי, רצתי אל החבר'הבמשרד וניסיתי להבין מה ההצדקה להשתוללות המחירים. "המעבר ליורו" הייתה התשובה הכללית. המעבר למטבע אחיד גרם לאובדן כלי חשוב מאין כמוהו - שער החליפין. אם בעבר פיחות של 10% בשער הדרכמה גרם להוזלת מחירים זהה לתיירים ללא כל חיכוך פנימי, הרי שהיום אבדה האפשרות הזאת.

האם בעל מסעדה יכול באמת להוריד 10% ממחירי המנות? האם יוכל להוריד שכר דירה שכר לעובדים וכן הלאה? ברור שלא.

בארץ שמתבססת על תיירות, אובדן מנגנון כזה הוא אסון. נזכרתי בזה השבוע - כשקראתי על מהומות ביוון ועל דרישה להעלות הקצבות לשכבות החלשות.

 הערה על ה"אח הגדול":

שעות הצפייה המצטברות שלי בתוכנית הזאת עומדות על פחות מרבע שעה(אלרגיה לארז טל, אני חושב), אבל יש לי מושג כללי על מה מדברים. אתמול הייתי עדלשיחה בין שני חברים שלנו, והנה מה שנאמר בה:

חבר א': אתה צריך להודות שהעם תומך באופן גורף בבובלילים.

חבר ב': לא, לא כל העם. רק אלה שיש להם כסף ומוכנים לשלם על הסמסים.