א' כל, זה הפוסט הראשון שלי אי-פעם ב-"Cafe-The marker" אז מזל טוב לי ובהצלחה.

רציתי לכתוב על משהו רציני, להסב את תשומת הלב של הקורא לעניין חשוב לא פחות משום דבר אחר בנושא התדרדות הנוער הישראלי, עניין חינוכי קטן שאני בוודאי לא היחיד וכמובן שלא הראשון ששם לב אליו, ואין בכוונתי ללכת ו"לתקן את העולם" בגללו, אך אני מרגיש צורך לדבר עליו.

אני מאזין מידי פעם תוך כדי עבודה או תוך כדי עיסוקים אחרים של מעט לרדיו, מוזיקה פופולרית וכדומה, וכמובן שאני נתקל ברחובות בנוער שמאזין לסגנונות מוזיקה שונים, וההוא שהכי צורם לי ואפילו דוחה אותי הוא סגנון ההיפ-הופ המלוכלך והמחוספס.

על תתנו לביט (=קצב) הנחמד והקליט להטעות אתכם, זו אולי מוזיקה שנחמד לנענע בעזרתה את הגוף, לשרוף קלוריות ולהתרועע תחתה במסיבות מועדונים עד אור הבוקר, או לפחות עד אשר תיפלו מרגליכם מרוב ריקודים, אך אם האזנתם מספיק טוב לדקלום המילים של ה"ראפר" (זמר מוסיקת היפ הופ//מוזיקה שחורה) אז כנראה שהבנתם בדיוק על מה אני מדבר, אין כמובן לעשות הכללה אך ברוב המוחץ של שירי הז'אנר הנ"ל מדברת הליריקה (מילות השיר) לרוב על פשע, עידוד למרידה כנגד החוק ונגד המשטרה, על מיניות וסקסואליות ברוטאלית ואגרסיבית (מה שניתן להבין ממנו שזו מוזיקה שלרוב הינה שובניסטית שבאה למחות על זכויות האישה), לפעמים על גזענות והומופוביה (מקור מוזיקת ההיפ-הופ הוא בקהילות השחורות של ארה"ב שנגדן כמובן אין לי שום דבר, להיפך אני בעד שוויון זכויות לכל אזרחי כל מדינה ומדינה בעולם, אך כשמוזיקה כזו קוראת לדיכוי גופים של קהילות שהן אינן זהות ל"משורר" זה בהחלט דבר שאיננו מקובל עליי).

כיום נחשב ז'אנר ההיפ הופ והראפ כסגנון המוזיקה הנפוץ ביותר בקרב הנוער בישראל, שבחובו הוא אוצר כמות גדולה של שירים פופולאריים מאוד המכילים ברובם תוכן ככזה אשר הזכרתי, ובין השאר אך הפחות נפוץ מכיל גם שירי מחאה למען זכויות אדם, ונגד שחיתות, ודברים אחרים (אין אני אומר שכל סגנון ההיפ הופ הוא רע וזדוני משורשו, כמובן שהוא מכיל דברים נפלאים וטובים ויוצאי דופן אך הם פחות נפוצים).

מילים של מוזיקה בכל הזמנים ובעיקר במאה העשרים והעשרים ואחת שבהן המוזיקה היא הינה כלי נפוץ הנמצא בכמעט כל אוזן של בן נוער בעולם, הם דבר משפיע ומכריע על התפתחות הנפש של בני הנוער, ועל התבססות של דעה מסויימת, ואני אומר שכלי בעל השפעה כמוזיקה צריך להוות מקור חינוכי של האמן עבור הנוער...

בני נוער לא זקוקים לשמוע זמר שר על כמה שהוא מעוניין לשכב עם בחורה:

(I wanna fuck you, you already know girl (Akon

ולשאוב מכך השראה, או לפתח מכך דעה מסויימת.

(Akon)

סיכום:

ואני הגעתי למסקנה, שאת כל בני הנוער בארץ אני לעולם לא יוכל לשנות וכמה שאני ארצה יותר זה רק עשוי להחמיר יותר, בתור אדם ששואף בעתיד הקרוב להפוך לאיש חינוך, אני יכול לומר רק דבר אחד, מוזיקה היא אמנם כלי משפיע, משפיע בהחלט, אך מוזיקה זה גם עניין גדול מאוד של טעם ואופנה, ולנסות לשנות טעם ואופנה, ולשאוף להשפיע על החברה מבחינה זו זה עניין מטופש וחסר טעם. הפתרון שלי לנושא החינוכי הנ"ל הוא אחר - אני יודע שאת ילדיי אני אגדל על מוזיקת הרוק הישנה שטיפחה מסרים של שלום, ולימדה דורות שלמים כיצד להעניק אהבה לזולת, כיצד לתת אהבה לאישה, וכמובן העביר מסרים שונים שכנראה עבור הנוער היום (לצערי הרב) נראים נאיביים וחסרי כל משמעות, ולא מעוררים בו עניין רב וסקרנות.

הילדים העתידיים שלי ישמעו רק דברים "נאיביים", שיטפחו בנפשם מסרים של אהבה ושלום ולא יעודדו אותם אל מחוץ לחוק ולאגרסיביות:

(But i don't care too much for money, money can't buy me love... (The beatles

(John lennon & Yoko ono)

טוליק.