אני יושבת עם התלמידים שלי במפגש של מורים, הורים ותלמידים. עוד בתחילתו הם גוררים אותי לשבת באמצע, להרגיש מוגנים. מה שהם לא יודעים, זה שגם אני מרגישה טוב שם באמצע. ואולי הם כן יודעים, כי את הדברים האלה, שאין להם שם, מבינים בחושים אחרים. הערב מתחיל, נואמת מתחלפת באחרת, ואני לוחשת לתלמיד שלידי - "האם אתה צריך פינצטה?" הוא שואל אותי למה ואני עונה – "כדי להוציא את הקוצים מהתחת" ושנינו מצחקקים כמו דבילים. זה מספיק בשביל שכל שאר הערב יעבור ב"דאחקות" בינינו, כשהתלמידה שלידי מחבקת, מלטפת נדבקת. איכשהו, במקום להיות המבוגר האחראי, אני מזדהה איתם בגדול והערב שעבר עלי, היה נפלא.
|
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את? הלכת לחפש את המבוגר האחראי??? חחחח.... דרלינג, אני רק מדמיינת מה היה קורה אילו בערב מהסוג הזה היינו שתינו יושבות יחד......
טוב לקח לי קצת זמן כי הלכתי לחפש את המבוגרת האחראית להתלונן.... נחשי מה
אפחד לא ידע על מה אני מדברת.
אז אמרתי כמוני רק קצת שונה, אז אמרו לי נו מה את רוצה- לכי חפשי מבוגר אחראי להתלונן
אז אני רק שאלה- פורים כבר כאן ואפחד לא סיפר לי?
כי אני נורא רוצה להתחפש שוב לצארלי צפלין:)
נו שוין,
אצל כולנו יש את המבוגר הילדותי.
הזדהות מלאה !
יו!
ואני הייתי בטוחה שמישהו כבר ישתעשע על חשבוני כשהזכרתי את המבוגר האחראי...
חכו חכו, כש- ord תגיע לפה היא תעשה סדר בעניינים... תודה
!
את נהדרת. שלא יגמר לעולם.
לו היית קצת יותר המורה שלי....
את נהדרת. נותנת לתלמידיך תחושת בטחון והרגשה שאת מבינה אותם.
הלוואי וכולם היו כמוך**
זוכרת, פעם היה מן קמפיין שכזה, מורה לחיים.
תמשיכי כך, אותך לעולם לא ישכחו ולא משנה איפה יהיו.