0

ערב שכזה

11 תגובות   יום חמישי, 11/12/08, 10:54

אני יושבת עם התלמידים שלי במפגש של מורים, הורים ותלמידים. עוד בתחילתו הם גוררים אותי לשבת באמצע,

להרגיש מוגנים. מה שהם לא יודעים, זה שגם אני מרגישה טוב שם באמצע. ואולי הם כן יודעים, כי את הדברים

האלה, שאין להם שם, מבינים בחושים אחרים.

הערב מתחיל, נואמת מתחלפת באחרת, ואני לוחשת לתלמיד שלידי - "האם אתה צריך פינצטה?" הוא שואל אותי

למה ואני עונה – "כדי להוציא את הקוצים  מהתחת" ושנינו מצחקקים כמו דבילים. זה מספיק בשביל שכל שאר

הערב יעבור ב"דאחקות" בינינו, כשהתלמידה שלידי מחבקת, מלטפת נדבקת.

איכשהו, במקום להיות המבוגר האחראי, אני מזדהה איתם בגדול והערב שעבר עלי, היה נפלא.

 

דרג את התוכן: