כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    נחמה

    57 תגובות   יום חמישי, 11/12/08, 11:34

     

     

    יש עץ אחד, כאן לידי, שאני עוקבת אחריו כבר זמן. קיץ וחורף.

    הוא בא בימים וכבד תנועה וכפוף קמעה

    הדברים שראה בחייו

    הטביעו בו טבעת נוספת.

    נשען על גדר שחודרת אליו, מחבק את הכאב.

    שורשיו מתארכים באיטיות כאצבעות, לכל עבר,

    המחטטות מתחת ליסודות הבניין, פוצעות ונפצעות.

    מחפשות יציבות.

     

    ביום עטוף בבוגונביליה ורודה כמתהדר בשלמה לא לו

    ובלילה סבך עליו מרשרש ונשמע כרוח רפאים בענפיו.

    אולי לילית היא הרוכבת עליו ונושפת סודות אל אוזנו.

     

    וחתולה אפורה אימצה אותו כבית. עולה ויורדת בו

    בדרכה המחושבת והמדוייקת, הגמישה.

    נוחתת על ערימת העלים שהשיר זה מכבר

    ערימה מרובצת טחב ויבשושית וזרעים ותחילת גדילה

    ודברים שלא ארצה לנבור בהם

     

    ואתמול, כשחלפתי לידו, נדמה היה לי שהוא נאנח

    ולא ידעתי איך לנחם אותו

     



    ואני? אני חורזת צבעים על חוט גמיש ומישירה מבט אל עינו של הנץ הדואה מולי

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/10/09 20:52:

      אתה מקסים :))

      לו הייתי עץ...

        17/10/09 18:07:

       דבר אל העצים

      נגן לרוח

      *********

       

       

      פגשתי עץ אחד כזה,

      לא מזמן סבל מסס-הנמר * וחללים פנימיים,

      במסגרת עבודתי מהעיריה

      שלחו אותי לנגן לעצים,

      התיישבתי מול אחד בכלוב מתכת,

      עץ עובד עיריה עם גיזום תספורת פנסיה משכורת מים וקביעות, 

       ובריזה במקום רוח

      אצבעותי התודו לגיטרה ,

      הגיטרה שאני מנגן אף היא,

      היתה עץ וענף ותפוח .

       

      ******************************

        17/10/09 12:07:


      ואצלי, נעבעך

      הגוף מתקשה

      אבל הבפנוכו מתרכך שזה מביך... :)

        17/10/09 09:16:

      צטט: מ*כל 2009-10-17 08:05:43


      "משהו בתוכי מתקשה כמו מכין עצמו לנפילה"

       

      זה יפה

      תרגיל עץ

       

       

      כיון שאני מתקשה עם השנים

      עושה תרגילי רכות.

      מדמה רוח,

      מתכופף.

        17/10/09 08:05:


      "משהו בתוכי מתקשה כמו מכין עצמו לנפילה"

       

      זה יפה

        17/10/09 07:42:

      כן לפעמים באותה גדר נפגשים שוב

      לווחים שבאו מאותו עץ

      ולפעמים כאלה שבאו מעצים שונים.

       

       

      גמני עקבתי שנים אחרי עץ שזיף דאגתי עימו
      שאמתק תולעים אורבות כלענה, יש לי הרגלים של שזיף גם לזה אני מתרגל , אני מתעגל,  משהו בתוכי מתקשה כמו מכין עצמו לנפילה   

        29/8/09 17:15:

      צטט: שרוניני 2009-08-29 14:42:16

      איזו הכרות נעימה ערכת עם הפיקוס, את תיאור יומו ולילו אהבתי מאוד

      ביום עטוף בבוגונביליה ורודה כמתהדר בשלמה לא לו

      ובלילה סבך עליו מרשרש ונשמע כרוח רפאים בענפיו. 

      אני ממש מרגישה מיודדת עיתו קצת (-:
      וגם הצילום מקסים, תודה, שרון

       

       שמחתי שרון.

      הצילום מעץ אחד (מלפני 20 שנים) והתיאור מעץ אחר.

      אבל החיבוק גדר בא מאותה השלמה :)

        29/8/09 17:13:

      צטט: גולדמונד 2009-08-29 14:35:35


      אולי צריך להעביר את העץ לשדרות רוטשילד. החתולים שם שמנים ויפים, ועוברי-האורח מעדיפים אסלות על פני גזעי עצים.

       

       

       שד' רוטשילד בחיפה או תל אביב? תהיה ברור.

      כי בתל אביב הוא יצטרך למכור את אמא שלו בשביל השכ"ד.

        29/8/09 17:10:

      צטט: אחר40 2009-08-29 13:44:56


      לעצים זקנים כמו למכונות זקנות יש אישיות

       

       אני בונה על זה שגם לנשים זקנות יש אישיות. זה עוד יגיע...

        29/8/09 14:42:

      איזו הכרות נעימה ערכת עם הפיקוס, את תיאור יומו ולילו אהבתי מאוד

      ביום עטוף בבוגונביליה ורודה כמתהדר בשלמה לא לו

      ובלילה סבך עליו מרשרש ונשמע כרוח רפאים בענפיו. 

      אני ממש מרגישה מיודדת עיתו קצת (-:
      וגם הצילום מקסים, תודה, שרון

        29/8/09 14:35:


      אולי צריך להעביר את העץ לשדרות רוטשילד. החתולים שם שמנים ויפים, ועוברי-האורח מעדיפים אסלות על פני גזעי עצים.

       

        29/8/09 13:44:

      לעצים זקנים כמו למכונות זקנות יש אישיות
        15/12/08 22:13:

      העצים המייטיבים :)

      תודה צונאמי

       

      (אחכה ליום שמש, יש חשש שהיום הוא גם יזליג עלי טיפת גשם...)

        15/12/08 22:08:

      שבי תחתיו - השעני על הגזע

      תני לו לתמוך בך לשעה קלה

      ותראי איך תוך שניה הוא שוכח על מה ולמה נאנח

      ויתמסר כל כולו לך

      ככה זה עץ

        14/12/08 11:10:

      שרון חביבי

      בוקר טוב!

      הנוף שלי, הפנימי או החיצוני ?

        14/12/08 11:02:


      זה מה שנקרא רגישות גבוהה ויכולת ביטוי בנוסף

      לא מפליא, איתך ועם הנוף שלך

        13/12/08 15:42:

      לא, לא מכירה :))

      ועכשיו קראתי ביטוי יפה (בספר) ש"שהעבר הוא ארץ רחוקה, מדברים שם בשפה אחרת".

      וגם נכתב שם משהו נוסף (בנושא אחר) ש"אנחנו נולדים עירומים ומתים עירומים ובין שני התאריכים המופשטים האלה אנחנו כל הזמן מתלבשים".

        13/12/08 15:34:

      צטט: מיכל* 2008-12-13 15:10:15

      יעלי, תודה על מחמאה

      (אהבתי את הסיפור אצלך על הדייר הקטן ברצפה)

       

       


      :) תודה

      אפרופו דייר ברצפה, את מכירה את הדייר שמתחת לכיור של "עמק החיות המוזרות"? רק שההוא מדבר שפה זרה בלתי מובנת, ומיזנתרופ לחלוטין

        13/12/08 15:10:

      יעלי, תודה על מחמאה

      (אהבתי את הסיפור אצלך על הדייר הקטן ברצפה)

        13/12/08 14:37:

      צטט: מיכל* 2008-12-11 21:54:45

      צטט: דניאלה לונ 2008-12-11 21:12:53

      "נשען על גדר שחודרת אליו, מחבק את הכאב"

      זה ממש ממש יפה, וישר נזכרתי שהרבה עצים שיודעים לעשות את זה ראיתי, ומעט מאוד אנשים.

       

       

      כי מאלפים אותנו שאם כואב, סימן שעשינו משהו לא טוב, שמגיע לנו

      וצריך ללמוד מזה או להאשים מישהו אחר.

       

       

      לקחתי את זה ללב :)

       

      והפוסט יפה כמו שירה

        13/12/08 12:53:

      צטט: נוריות 2008-12-13 09:28:38


      נהדר הפוסט הזה בעיני. נוגע במשהו שהוא מעבר למילים.


      נורית    

       

       


      נורית, שימחת אותי מאוד עם האמירה הזו

      יותר ממה שנדמה  

       

      כשאת אומרת "עץ ילדותי" מיד אני חושבת אקליפטוס.

      במקום שגדלתי בו, היו הרבה פרדסים, אז כמובן הדרים (יובשו, נחרשו והפכו רבי קומות אימתניים)

      ופאתי הפרדסים היו תחומים בברושים ועליהם מתלבש שיח ה"גמל", עליו אהבנו לרכוב

      ועץ תות, עליו טיפסתי לקטוף עלים לתולעי המשי

      וחורשות אורנים שהפכו לבתי קומות כעורים

      ושיטה צהובה, ועצי פרי בחצרות

      וניחוח גשם בירוק הזה

       

      אבל האקליפטוסים הבודדים שהיו שם הם הם הזכרון הכי מתוק

      בגלל הגודל (אפשר לשבת קבוצה מתחת)

      בגלל הקליפות המעניינות

      בגלל העלים הדקים הנינוחים

      בגלל קריצה לאוסטרליה

      בגלל רמז למים

        13/12/08 09:28:


      נהדר הפוסט הזה בעיני. נוגע במשהו שהוא מעבר למילים.

       

      זה הזכיר לי ראיון שראיתי בטלוויזיה עם המחזאי האנגלי דניס פוטר לפני מותו ( 1994 נדמה לי) שבו הוא מספר שמרגע שחלה הדבר שהוא הכי אוהב לעשות זה להתבונן בעץ הגדל סמוך לחלון חדר העבודה שלו. הוא דיבר על זה שהעץ נמצא שם שנים רבות ורק לאחרונה הוא התחיל להתבונן בו וחשבתי כמה זה יפה שאת עוצרת בתוך האינטנסיביות של החיים כדי להתבונן בעץ הזה ולא מחכה עם זה.

       

      לפני הרבה שנים עשיתי איזו עבודה בצילום על עצים ובין השאר נסעתי עם חברים לחפש את עץ הילדות שלהם. אותו עץ שיש לרבים מאיתנו שעליו וסביבו שיחקנו או אהבנו. אלה היו מפגשים מאד מרגשים וכל אחד שאיתו נסעתי זיהה די בקלות את העץ ההוא גם במרחק של זמן.

       

       אני גדלתי בערים וגם כיום חיה בתל אביב כך שהטבע לא ממש נגיש לי ובכל זאת אני מבקרת מידי פעם את עץ השקמה בגן יעקוב ליד היכל התרבות כי זה העץ שאליו נהגנו ללכת כילדים וגם הורי שיחקו סביבו. הוא הזדקן מאד, אבל עדיין כאן.  

       

      נורית    

        12/12/08 18:44:
      הים, הרוח, השמש, הואדי הירוק, חיות היער וחיות האדם
        12/12/08 18:32:

      צטט: מיכל* 2008-12-12 17:39:01

      לאה שימחת אותי מאוד במילים החמות שלך !

      הטבע מאוד נוכח ביום יום שלי

      אם היו יודעים עד כמה...עם מבט פנורמי לעמק..אייי

       

        12/12/08 17:39:

      לאה שימחת אותי מאוד במילים החמות שלך !

      הטבע מאוד נוכח ביום יום שלי

        12/12/08 17:30:

      מיכל יקירתי, באיזו רגישות מקסימה את מתארת את העץ האהוב, ההאנשה שלו

      מרגשת וקסומה כל כך! תודה ו* ליופי המילים שלך, חברה יקרה.

      לאה HALINKA

        12/12/08 09:45:

      צטט: limisan 2008-12-12 09:34:09


      מזמן כבר לא חיבקתי עץ ותודה על ההזדמנות שנתת לי עם היפיוף הזה שלך שיכל להיברא רק מעיניים טובות ולב רגיש עם אהבה גדולה ונשמה, הו איזו נשמה.

      לכל אחד יש את העץ שלו שהוא בכלל לא ידע שהוא כזה. בגלל זה את שם כדי ליחצן אותו.

      ונדמה לי שרק לשבת בצלו יהיה עבורו החסד הכי גדול, כי זה הכי- לדעת עץ (מה שאלף ספרי בוטניקה לא ייטיבו לתאר)

       

      אני מתחילה לחשוב שאתם צודקים.

      אלך לשבת אצלו.

      תודה לימיצ'קה (את נושמת לי)

        12/12/08 09:43:

      צטט: אלת האש 2008-12-12 08:58:55


      אני בעד לחבק אותו.

      אני הייתי מחבקת עצים כשהייתי ילדה, הייתי בטוחה שהם שומעים את כל מה שהייתי מספרת להם. כן כן.

      לימדתי את הבן שלי לחבק עצים.

       

      לפני כמה שנים ליד הבית, אנשים שברו עץ צעיר וכרתו את כל ענפיו.

      הבן שלי ראה את זה בבוקר בדרך אל הגן.

      שאל: אמא העץ הזה, ימות עכשיו?

      עניתי לו: שאם נטפל בו יפה כל יום בדרך לגן וחזרה אנחנו יכולים להציל אותו.

      וככה היה..טיפלנו בו ממש יפה, עצרנו כל יום לחבק אותו, לדבר אליו, לחזק אותו ולתת לו כמות מים כפולה.

      את צריכה לראות את העץ הזה היום....הוא הכפיל את עצמו - גדול יותר  מכל העצים האחרים שיש שם. {והם כולם בני אותו גיל}כשתבואי אלי בפעם הבאה תזכירי לי לקחת אותך לראות אותו.

       

      כתבת מקסים.ממש.

       

       את !

      אני אוהבת אותך עם כל החום והמגע האוהב שלך (תפסיקי לעשות רושם של בת זונה ! מכירה אותך...)

       

      כשהייתי ילדה, חיפשתי עצים מבוגרים שבגזע כבר יש פתח, וחשבתי להכנס פנימה ולסגור את הדלת ולצלול

        12/12/08 09:34:


      מזמן כבר לא חיבקתי עץ ותודה על ההזדמנות שנתת לי עם היפיוף הזה שלך שיכל להיברא רק מעיניים טובות ולב רגיש עם אהבה גדולה ונשמה, הו איזו נשמה.

      לכל אחד יש את העץ שלו שהוא בכלל לא ידע שהוא כזה. בגלל זה את שם כדי ליחצן אותו.

      ונדמה לי שרק לשבת בצלו יהיה עבורו החסד הכי גדול, כי זה הכי- לדעת עץ (מה שאלף ספרי בוטניקה לא ייטיבו לתאר)

        12/12/08 08:58:


      אני בעד לחבק אותו.

      אני הייתי מחבקת עצים כשהייתי ילדה, הייתי בטוחה שהם שומעים את כל מה שהייתי מספרת להם. כן כן.

      לימדתי את הבן שלי לחבק עצים.

       

      לפני כמה שנים ליד הבית, אנשים שברו עץ צעיר וכרתו את כל ענפיו.

      הבן שלי ראה את זה בבוקר בדרך אל הגן.

      שאל: אמא העץ הזה, ימות עכשיו?

      עניתי לו: שאם נטפל בו יפה כל יום בדרך לגן וחזרה אנחנו יכולים להציל אותו.

      וככה היה..טיפלנו בו ממש יפה, עצרנו כל יום לחבק אותו, לדבר אליו, לחזק אותו ולתת לו כמות מים כפולה.

      את צריכה לראות את העץ הזה היום....הוא הכפיל את עצמו - גדול יותר  מכל העצים האחרים שיש שם. {והם כולם בני אותו גיל}כשתבואי אלי בפעם הבאה תזכירי לי לקחת אותך לראות אותו.

       

      כתבת מקסים.ממש.

        11/12/08 21:54:

      צטט: דניאלה לונ 2008-12-11 21:12:53

      "נשען על גדר שחודרת אליו, מחבק את הכאב"

      זה ממש ממש יפה, וישר נזכרתי שהרבה עצים שיודעים לעשות את זה ראיתי, ומעט מאוד אנשים.

       

       

      כי מאלפים אותנו שאם כואב, סימן שעשינו משהו לא טוב, שמגיע לנו

      וצריך ללמוד מזה או להאשים מישהו אחר.

       

        11/12/08 21:13:
      אוי ואבוי! זה בטעות הפונט הגדול! נשבעת בחיי הפיקוס שלי!
        11/12/08 21:12:

      "נשען על גדר שחודרת אליו, מחבק את הכאב"

      זה ממש ממש יפה, וישר נזכרתי שהרבה עצים שיודעים לעשות את זה ראיתי, ומעט מאוד אנשים.


       

        11/12/08 20:44:

      ליאור, אהבתי את העץ החולף בדרכך.

      באמת הם זזים, אבל לאט כל כך. אנחנו כמו עננים בשבילם, או זבובים. היינו, נעלמנו.

      ראיתי בילדות סרט שהראה במהירות צמיחה של פרחים ועצים - זה היה מרהיב.

        11/12/08 20:06:


      לחבק עצים זה מוגזם בעיני, אבל הרבה פעמים מצאתי את עצמי מניחה לרגע יד על איזה גזע שחלף בדרכי

      (קצת מצחיק להגיד על עץ חלף, לא?)

      לראות עצים זה לא מובן מאליו, זה יפה. מאוד.

        11/12/08 19:03:

      צטט: פוקסי 2008-12-11 18:02:47


       

      היי רונן

      אני לא בדיוק הבנאדם שמחבק עצים

      יותר חתולים.

      התידדתי עם האפורה, ואני מאכילה אותה.

      תודה

       

       לא התכוונתי לחבק ממש

      זאת אומרת אם מרגישים צורך נוראי לחבק אז מילא

      התכוונתי לחיבוק  וירטואלי, במחשבה, ברגש

      :)

       

      חמוד שאתה

      כמובן שמחבקת אותם בעיני ובלבי (ולפעמים מלטפת בחשאי, בעיקר את הקטלאב שהוא כל כך יפה)

        11/12/08 18:09:


      :) אחמדוּדה :)

       

       

        11/12/08 18:03:
      והיי ג'ו - היי !!!!!
        11/12/08 18:02:

       

      היי רונן

      אני לא בדיוק הבנאדם שמחבק עצים

      יותר חתולים.

      התידדתי עם האפורה, ואני מאכילה אותה.

      תודה

       

       לא התכוונתי לחבק ממש

      זאת אומרת אם מרגישים צורך נוראי לחבק אז מילא

      התכוונתי לחיבוק  וירטואלי, במחשבה, ברגש

      :)

        11/12/08 17:48:

      צטט: פוקסי 2008-12-11 17:43:14

      איך לנחם אותו ?

      זה פשוט

      לחבק אותו

       

       

      חיוך

       

       

      (לחבק עצים תמיד מצחיק ומזכיר לי את סוף שנות השמונים עם המסיבות בטבע באנגליה)

       

      היי רונן

      אני לא בדיוק הבנאדם שמחבק עצים

      יותר חתולים.

      התידדתי עם האפורה, ואני מאכילה אותה.

      תודה

        11/12/08 17:44:

      צטט: ניסה 2008-12-11 15:09:29

      מכירה עצים.

      זה מזכיר לי פיקוס אחד שהיה שכן שלי בת"א.

      ברוח חזקה חריקות הענפים העבותים שלו

      פשוט דיברו שפת עצים ברורה שאמרה -

      לא מוצלח כל הקיום הזה בעיר,

      ובכלל האנשים...

       

      נעים להכיר, אגב,

      סליחה על ההתפרצות. 

       

       

       :))))

      נהניתי מהתיאור.

      פיקוסים אהובים עלי במיוחד. היה אחד ענק שהצל על מרפסתי בת"א.

      יש אחד פה בחיפה, כל כך מבוגר ועבה, שקד ב-90 מעלות ונשען על גדר ומשם מתרומם שוב למעלה ומתרחב ופורח.

      והתפרצי לך כשמתחשק

        11/12/08 17:43:

      איך לנחם אותו ?

      זה פשוט

      לחבק אותו

       

       

      חיוך

       

       

       

       

       

       

      (לחבק עצים תמיד מצחיק ומזכיר לי את סוף שנות השמונים עם המסיבות בטבע באנגליה)

        11/12/08 17:40:

      צטט: אני פה לרגע שלם 2008-12-11 15:06:27


      כמה יפה.

      כמה רגיש ומתבונן ומרגיש.

       

      לפני שני סיבובי חיים גרתי במקום שהיה קשור לגינה פרטית וגדולה אליה יכולתי להסתנן והייתי מטיילת בה כבשלי ולעיתים נדירות היו נוכחים בטיול שלי בני אדם. אני והכלב.

      פעם הלכתי עם אדם בנתיבים הידועים לי בגן והוא אמר לי "סליחה??" אמרתי מה? הוא אמר לי ממי ביקשת סליחה עכשיו ואני פעם ראשונה שמתי לב שאני מבקשת סליחה מעצים. היה שם עץ שבאופן קבוע נאלצתי לדרוך על שורשיו בכדי להגיע לחלקת אלוהים חבויה וזה הפך אוטומט.

      אח"כ שמתי לב שאני עושה את זה גם כשהכלב שלי מושך אותי פתאום ואני פוגעת בעץ, בדרך.

       

      ועצים מסויימים אני מחבקת.

       

      ועצים מסויימים במסלולים שלי היום הם משענת הגב והנשמה שלי. אני עוצרת לידם, משכנעת את הכלבים להמתין ונשענת, גבי נשמתי וכולי ואוספת אליי את כוחם עב השנים ועמוק הסבלנות.

       

      רק ויכוח ( קריצה) אחד היה לי עם הפוסט - הבוגונויליה מתהדרת בו ולא להיפך :)

       

      קרן, אהובונת

      מקסים היחס שלך לעצים.

      כל יציאה שלי מהבית היא טיול ביער. וזה עושה לי טוב.

       

      טיילתי בואדי כלח, והיה שם עץ שהתערבב כל כך באבן של דופן הואדי,

      שלא היה ברור מי השתלב במי.

       

      והעץ ובוגונביליתו חיים בהרמוניה חיוך

       

      תודה, יקירה

        11/12/08 17:26:

      צטט: באביז 2008-12-11 15:00:59

      יקירתי, עיני דומעות.. כל כך אנושי, חם, חכם.

      מקסים!!!

       

       

      רינתי, איזה כיף שקפצת לביקור.

      הוחמאתי

        11/12/08 17:22:

      צטט: m i n d the gap 2008-12-11 14:16:43


      מקסים (שבי לידו)

       

      את

      תמיד נעים לי כשאת חולפת פה

      שוב תודה
        11/12/08 17:06:

      צטט: אירה ג 2008-12-11 14:06:07

      חיבוק. חיבוק יהיה טוב...

       

       

       לחבק את העץ ?

      אני רואה אותו. מבחינה בו. זהו

        11/12/08 17:04:

      צטט: kerenshemesh 2008-12-11 14:02:39


      זה יפה זה.

       

      יפה פה בחוץ. תענוג

      תודה

        11/12/08 16:59:

      צטט: *עדינה* 2008-12-11 12:19:42

       

      מדהימה!

      כולה עץ, ותראי איזה תיאור חי ואמיתי.

      נשיקה

       

       

      תודה תודה עדינה :)

      העץ הזה מאוד חי וכל פעם אני רואה בו תזוזה קטנה, שינוי.

      ענף כפוף יותר, אחר שהתארך. והקולות שלו.

        11/12/08 15:09:

      מכירה עצים.

      זה מזכיר לי פיקוס אחד שהיה שכן שלי בת"א.

      ברוח חזקה חריקות הענפים העבותים שלו

      פשוט דיברו שפת עצים ברורה שאמרה -

      לא מוצלח כל הקיום הזה בעיר,

      ובכלל האנשים...

       

      נעים להכיר, אגב,

      סליחה על ההתפרצות. 

       

        11/12/08 15:06:


      כמה יפה.

      כמה רגיש ומתבונן ומרגיש.

       

      לפני שני סיבובי חיים גרתי במקום שהיה קשור לגינה פרטית וגדולה אליה יכולתי להסתנן והייתי מטיילת בה כבשלי ולעיתים נדירות היו נוכחים בטיול שלי בני אדם. אני והכלב.

      פעם הלכתי עם אדם בנתיבים הידועים לי בגן והוא אמר לי "סליחה??" אמרתי מה? הוא אמר לי ממי ביקשת סליחה עכשיו ואני פעם ראשונה שמתי לב שאני מבקשת סליחה מעצים. היה שם עץ שבאופן קבוע נאלצתי לדרוך על שורשיו בכדי להגיע לחלקת אלוהים חבויה וזה הפך אוטומט.

      אח"כ שמתי לב שאני עושה את זה גם כשהכלב שלי מושך אותי פתאום ואני פוגעת בעץ, בדרך.

       

      ועצים מסויימים אני מחבקת.

       

      ועצים מסויימים במסלולים שלי היום הם משענת הגב והנשמה שלי. אני עוצרת לידם, משכנעת את הכלבים להמתין ונשענת, גבי נשמתי וכולי ואוספת אליי את כוחם עב השנים ועמוק הסבלנות.

       

      רק ויכוח ( קריצה) אחד היה לי עם הפוסט - הבוגונויליה מתהדרת בו ולא להיפך :)

        11/12/08 15:00:

      יקירתי, עיני דומעות.. כל כך אנושי, חם, חכם.

      מקסים!!!

       

        11/12/08 14:16:

      מקסים (שבי לידו)
        11/12/08 14:06:

      חיבוק. חיבוק יהיה טוב...

       

        11/12/08 14:02:

      זה יפה זה.
        11/12/08 12:19:

       

      מדהימה!

      כולה עץ, ותראי איזה תיאור חי ואמיתי.

      נשיקה

       

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין