In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
הזכיר לי בחורה שפעם הייתה חברתי (לפני שנשרטה קשה על LSD...)
יום אחד (לאחר השריטה שהפכה אותה מרוכזת בעצמה בלבד) היא הלכה איתי ברחוב והגיע להארה:
"את יודעת אביטל, נראה לי שאני יותר מדי מרוכזת בעצמי" ואני לא השבתי, נשמתי לרווחה כי האמנתי שסוף סוף היא מבינה.
ואז היא המשיכה "נכון? כן! אני מרוכזת בעצמי, אני כל הזמן חושבת איך אני נראת, ואני כל הזמן חושבת איך אנשים מסתכלים עלי, ואני כל הזמן דואגת שאני אראה טוב בעייני הסביבה, וחושבת שבטח רואים אותי ככה או אחרת, ואני כל הזמן עסוקה במחשבות, מחשבות על עצמי, חושבת מה לא בסדר בי..."
ופשוט במשך החצי שעה הבאה היא לא הפסיקה לדבר על עצמה, כמה היא מרוכזת בלהיות מרוכזת בעצמה, ולא הבינה שהיא עושה את זה עדיין.
הזכיר לי בחורה שפעם הייתה חברתי (לפני שנשרטה קשה על LSD...)
יום אחד (לאחר השריטה שהפכה אותה מרוכזת בעצמה בלבד) היא הלכה איתי ברחוב והגיע להארה:
"את יודעת אביטל, נראה לי שאני יותר מדי מרוכזת בעצמי" ואני לא השבתי, נשמתי לרווחה כי האמנתי שסוף סוף היא מבינה.
ואז היא המשיכה "נכון? כן! אני מרוכזת בעצמי, אני כל הזמן חושבת איך אני נראת, ואני כל הזמן חושבת איך אנשים מסתכלים עלי, ואני כל הזמן דואגת שאני אראה טוב בעייני הסביבה, וחושבת שבטח רואים אותי ככה או אחרת, ואני כל הזמן עסוקה במחשבות, מחשבות על עצמי, חושבת מה לא בסדר בי..."
ופשוט במשך החצי שעה הבאה היא לא הפסיקה לדבר על עצמה, כמה היא מרוכזת בלהיות מרוכזת בעצמה, ולא הבינה שהיא עושה את זה עדיין.
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
:))
כששואלים אותי אני עונה - לא, אבל אני יכול לארגן לך אחד
(על משקל - אחי יש'ך סיגריה ?)
חוייכתי ועוד מוקדם כל כך על הבוקר
אחזור בשעות הפתיחה של המוח שלי
אוקסימורון
יש לי הימור בטוח שזה קרה במציאות מדומה והם קרובים רחוקים
נושאת נשק
הייתי מכוון אליו עיתון
ההירואיקה מתפיידת
תראי לי גיבור ואכתוב לך טרגדיה
והנוף.. ! Ça va être le bordel
ולי זה מעלה זיכרון של סצנת קרב 1:1 בסרט הגביע הקדוש של מונטי פייטון. אחד רצה לעבור והשני לא רצה לתת לו.
ואני מקפידה להשתמש בלשון שלי בגישור, ככלי למו"מ...
קניתי.
אקנה.
אוקסי10
שני חצ'קוניסטים נפגשו.
כל אחד ראה את עצמו משתקף באחר,
וכלל לא אהב את מה שמוגלה לו.
זה מעלה לי סצינה הזויה מאיזה סרט, על איזה חנון שמתעקש לצאת לדו קרב. אולי יו גרנט בדמות של שופן בסרט על ז'ורז' סנד...
נהדר!
נא להקפיד. יחד עם כובע מימייה ומצב רוח טוב.
נקרעתי לגזרים (המון ויטמינים).
תגובה מעולה !
וטמבו', גם הוצאת הנשק-לשון שלך היא הברקה !!
"שני נרקסיסטים נפגשו.
כל אחד ראה את עצמו משתקף באחר,
וכלל לא אהב את מה שנגלה לו."
אוקסימורון נהדר.
הזכיר לי בחורה שפעם הייתה חברתי (לפני שנשרטה קשה על LSD...)
יום אחד (לאחר השריטה שהפכה אותה מרוכזת בעצמה בלבד) היא הלכה איתי ברחוב והגיע להארה:
"את יודעת אביטל, נראה לי שאני יותר מדי מרוכזת בעצמי" ואני לא השבתי, נשמתי לרווחה כי האמנתי שסוף סוף היא מבינה.
ואז היא המשיכה "נכון? כן! אני מרוכזת בעצמי, אני כל הזמן חושבת איך אני נראת, ואני כל הזמן חושבת איך אנשים מסתכלים עלי, ואני כל הזמן דואגת שאני אראה טוב בעייני הסביבה, וחושבת שבטח רואים אותי ככה או אחרת, ואני כל הזמן עסוקה במחשבות, מחשבות על עצמי, חושבת מה לא בסדר בי..."
ופשוט במשך החצי שעה הבאה היא לא הפסיקה לדבר על עצמה, כמה היא מרוכזת בלהיות מרוכזת בעצמה, ולא הבינה שהיא עושה את זה עדיין.
דו קרב בין שני נרקסיסטים נושאים נשק היה לא אחת מקור למיתוסים הרואיים.
כששואלים אותי אם יש לי נשק
אני עונה:
"לא. מה? היה צריך להביא?"
:).
AD.RA.BA.
אדרבא.