מלכוד 22 הקטע הזה מיועד לאלו שחושבים שאני עושה חיים כאן בצרפת. אז כן, לא רע לי כאן. לחלב, לביצים, ולירקות יש טעם. מזג האוויר נסבל פלוס. הבנק ידידותי ולא גונב לי כסף מהכיס, אם כי חברות הסלולארי המקומיות דווקא מנסות. האוכל והיין טובים, רוחב הפס ענק, הטלוויזיה נסבלת (אם כי משום מה דוברת צרפתית). הלקוחות משלמים (כשיש) וכולם אומרים בונז'ור על הבוקר... אבל מה, אני מתגעגע לבת שלי ולא יכול לראות אותה, כי אני לא יכול לחזור לישראל. הבנק שחיסל את החברה שלי בגלל חריגת אשראי של 1,000 דולר, תבע אותי ואת שותפי, ועתה הוא נושה מספר 1 שלי. בנוסף לכך, עלי לשלם לגרושתי מזונות. אם הבנק ישים ידו על הכסף תשלח אותי גרושתי בחסות ההוצאה לפועל למאסר, אם גרושתי תשים את ידה על הכסף יעשה זאת הבנק. שלא לדבר על מס הכנסה שיאכל חצי מהסכום ואז שניהם יחברו לשלוח אותי לקלבוש. אז אני בתנועה, לא חייב במס בשום מקום ושהבנק יסלח לי אם בראש סדר העדיפויות שלי עומדת בתי והמזונות לפרנסתה. בפעם הבאה שתקראו שאיש עסקים כלשהו ברח מהארץ בגלל חובות כספיים, אל תתבלבלו: זה לא בגלל החובות, אלא כדי שתהיה לו היכולת להחזיר אותם. בישראל אדם בלי כסף הוא עבריין, ובשום מצב לא יוכל להחזיר את חובותיו, אלא אם כן יש לו אב עשיר (ואין לי) או חברים טובים במיוחד. כשאחזור -ואני אחזור- זה יהיה כדי להחזיר את חובותיי, לא כדי לחיות במדמנה. גיליתי שבעולם הרחב יש כבוד לאדם באשר הוא, בישראל עדיין אין. |