הגוון שבין השחור ללבן
על הכל ועל לא כלום
מנסה להסתכל לעצמי בלבן של העין..
לגעת במקומות הכואבים,
לגעת במקומות הלא שיגרתיים
לגעת בכל אותן נקודות שבחיי היוםיום שלנו אנחנו לפעמים מדחיקים או שוכחים
פוסטים אחרונים
- "על עצמי" 16/2/11
- אהבות שקטות 31/1/11
- על החיים ועל המוות 26/12/10
- אכזבות קטנות 19/12/10
- מעבדות לחירות 6/11/10
- התחלות חדשות 24/10/10
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כשיש רווחים,
שני הצדדים צריכים לצמצם אותם
אחרת יש אי-סימטריה.
לעת עתה,
ישנם רגעים במהם המרחק בינינו הוא אפסי,
וישנם כאלה שבהם הוא אינסופי.
ואם המשפטים ה א ל ה שלך, היפים לי כל כך, לא ישכנעו אותו לצמצם רווחים, מה כן? ואם לא, הוא לא שווה אותך ואת ליבך. קני לך תפוחים ותמרים.
היא לא חייבת להצטמצם.
היא שם.
וזה חלק ממה שמגדיר אותנו.
הגשר הוא מה שחשוב, בעיני.
ואם אני אצטט אותו
"זה קסם"
לעת עתה הוא דו כיווני.
אחרת לא היה דו שיח..
:-)
אולי יותר כמו חוצבי לבב
הי דואנדה...
אכן כיף :-)
וגם כיף שבאת לבקר..
* איזה כף שיש מישהו שמרגיש אותך כך...
מכירה את המקום הזה מצוין...
מקווה שהגשר הוא דו כיווני.
מכירה את התחושה. הלוואי שהתהום הפעורה תצטמצם קצת (או הרבה)
איזה כייף....
בהצלחה!
לכבוד יהיה לי...
אכפת לך שבמידת הצורך אני אצטט את המשפט על הגשר?