| הִיא עוֹמֶדֶת בַּתָּוֶךְ
בֵּין הַפְּחָדִים,
שׂוֹרֶטֶת שׁוּב וְשׁוּב
אוֹתוֹ הַדִּיסְק
וְשִׁירִים חוֹרְצִים בָּהּ
תְּלָמִים
שֶׁל אֹשֶׁר רִגְעִי.
לוֹגֶמֶת חֲלוֹמוֹת
מִתּוֹךְ הַמִּילִים
הָעוֹטְפוֹת אֶת גּוּפָה,
מְעוֹפֶפֶת מַעְלָה מַעְלָה,
מַבִּיטָה
אֶל בְּדִידוּתָהּ
הָרוֹבֶצֶת כִּתְהוֹם
מַמְתִּינָה לִנְפִילָתָהּ.
הִיא נוֹפֶלֶת וְקָמָה
יוֹם יוֹם
שָׁעָה שָׁעָה
וַעֲדַיִן מִתְפַּלֵּאת
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ,
לְכֹחָהּ. |