בהמשך לכתבה על התלונות מהשבוע שעבר, לא נעים לי להציג את העובדות הבאות אבל מישהו חייב: המועצה לצרכנות לא מצליחה להתמודד עם כמות התלונות ובקושי עונה למתלוננים, ונציב קבילות הציבור, שהוא שלוחה של מבקר המדינה, פשוט לא עושה כלום, בשני המקרים אתם תקבלו סביר להניח מכתב שתלונתכם בטיפול אבל זהו... לא יותר מזה.
בכלל זו שיטה ישראלית. אתה מתלונן, ומתמוגג מאושר שאחרי חודש, חודשיים קיבלת מכתב שמאשר שתלונתך הגיעה ליעדה. האושר הזה, שנובע מחוסר אמון שמישהו בכלל יסתכל על המעטפה, נמשך מספר חודשים עד ששכחת על מה התלוננת... בינתיים לא רק שלא קיבלת תשובה, התלונה שלך הלכה ישירות אל הפח הקרוב. שיטה נוספת היא... “דיברנו עם הממונה על הנושא במשרד זה וזה והוא טוען ש...” ואתה כמו טמבל נגרר לחליפת מכתבים סתומה וחסרת פשר, עד שכל התלונה נראית טיפשית וחסרת תועלת.
יש כל כך הרבה גורמים שתפקידם לטפל בתלונות של ציבור אבל אף אחד מהם בלי יוצא מהכלל לא מבצע חלק ולו הקטן ביותר מתפקידם. אומבודסמנים ומבקרים שמחממים כיסאות ויענו לך מבלי לבדוק את מהות תלונתך, לפעמים סתם יענו לך מבלי שקראו או בדקו. מבקרים הפועלים מטעם וכל תפקידם הוא למרוח תלונות - זו כבר לא שיטה ישראלית. בקיצור, אתם רוצים להתלונן? פח נפט, קופסת גפרורים ותעשנו משהו לפני כן, עיניים אדומות ופח נפט עובדים היטב... מקסימום, ייקחו אתכם להדליק משואה לתפארת מדינת ישראל.

פורסם במגזין צ'יף מספר 17 - 2007

http://www.chief.co.il/magazine/2007/17/index.htm