
נתחיל מזה שיש לי עכשיו קשר. נכון יש קצת מתיחויות אבל יש קשר, שדי ברור לי שהיא גם רוצה אותו. המתיחויות הן על רקע שהיא צריכה יותר זמן לעצמה ואני די לחצתי. הייתה לנו שיחה ארוכה בעניין, בה התנצלתי שלחצתי וגם הבהרתי מדוע לחצתי והבטחתי שאני אעשה מאמץ שלא ללחוץ יותר וכן ביקשתי שגם היא תלך לקראתי ותשתדל לא לכעוס כפי שכעסה. בימים האחרונים גם הצלחתי לעצור את עצמי ולא להתקשר אליה, להמתין שהיא תתקשר והיא אכן התקשרה. מה שמראה שהקשר קיים, עם רצון הדדי, כך שלכעורה בפן הזה של חיי הכל בסדר. בחלקים האחרים של חיי, למרות שעבודה קצת קשה עכשיו, הכל בסדר. אני לא מרגיש מתוח ולחוץ, נהפוך הוא מרגיש רגוע.
אז מה בעצם אני כותב כשהכל טוב? כאן מגיע החלק המשונה, היום בבוקר בכיתי ללא סיבה. ניסיתי להבין עם עצמי מה הסיבה? האם אני מפחד שהיא תעזוב אותי? לא, ממש לא אני די בטוח שהיא לא עוזבת. אז האם אני בכלל מפחד ממשהו? לא יודע. בכל זאת הייתה לי מועקה קלה בלב, לאחר מכן בכיתי, כאמור ללא סיבה מוגדרת והמועקה השתחררה.
זהו בנתיים, בפעם הבאה עוד קצת על כמה אני מגוחך.
|
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זהו שאני לא ממש יודע מה אני רוצה בקשר.
יודע שאני רוצה קשר. זה הכל.
נכון אני צריך להיות אני עצמי בקשר, אבל מה זה אני? איך מזהים מה אני רוצה מה זה אני באמת ומה זה דברים שהחברה מכתיבה לי?
יש לי קושי לחשוב לבד.
זה רק בתחום הזה. בתחומים אחרים כבר התגברתי על הבעיה. אבל כן גם שם זה היה קיים.
אני מניח שאני בתהליך ובקרוב אצליח גם בתחום הזה.
תודה על התגובות.
שלום לך
תיארת כאן את מה שהיא רוצה ומבטאת ואיך אתה משתדל להתאים את עצמך אליה, מה שלא ראיתי כאן הוא מה שאתה עצמך רוצה
האם גם אתה מבטא בפניה את רצונותיך כפי שהיא מבטאה את שלה?
האם גם היא משתדלת להתאים את עצמה אליך כמו שאתה מתאים את עצמך אליה?
נשמע שאתה מניח למציאות לקבוע את הדרך שלך, במקום שהדרך שלך תקבע את המציאות
הבנתי נכון?
האם זה קורה בעוד חלקים מהחיים שלך?
שווה לך לערוך הירור בינך לבין עצמך לאן אתה רוצה להגיע, והדגש הוא על "אתה", לבנות חיים בהם אתה תיצור את האושר שלך עצמך ולא תהיה תלוי בהחלטתה של בת הזוג שלך או במעשיו של כל אדם אחר
טל
מסוגלת להבין אותך.
כמעט להרגיש בך.
איך תרגיש טוב ומאושר, אם אושרך תלוי באדם אחר? באישה?
אתה לא יכול להיות אתה,
זו כבר בעיה בפני עצמה.
מפני שאם תיהיי אתה, היא תלחץ? תכעס?
ואולי תעזוב.
אז איך אפשר לחיות עם הלבטל את עצמך?
עם ההתאפקויות? עם תנאים שלא באמת מתאימים לך?
אולי המסקנה שהיא פשוט לא הראוייה לך?
אני יודעת שלא תירצה לשמוע זאת.
אבל, מאמינה שזאת שממתינה לך רוצה גם לדעת שאתה קיים
ותשמח על כל שיחה וכל מפגש ותחכה ליד הטלפון לשמוע קולך.
זה לוקח זמן, אבל כשזה בא, זה הכי מושלם.