נתחיל מזה שיש לי עכשיו קשר. נכון יש קצת מתיחויות אבל יש קשר, שדי ברור לי שהיא גם רוצה אותו.

המתיחויות הן על רקע שהיא צריכה יותר זמן לעצמה ואני די לחצתי. 

הייתה לנו שיחה ארוכה בעניין, בה התנצלתי שלחצתי וגם הבהרתי מדוע לחצתי והבטחתי שאני אעשה מאמץ שלא ללחוץ יותר וכן ביקשתי שגם היא תלך לקראתי ותשתדל לא לכעוס כפי שכעסה.

בימים האחרונים גם הצלחתי לעצור את עצמי ולא להתקשר אליה, להמתין שהיא תתקשר והיא אכן התקשרה.

מה שמראה שהקשר קיים, עם רצון הדדי, כך שלכעורה בפן הזה של חיי הכל בסדר. בחלקים האחרים של חיי, למרות שעבודה קצת קשה עכשיו, הכל בסדר. אני לא מרגיש מתוח ולחוץ, נהפוך הוא מרגיש רגוע.

אז מה בעצם אני כותב כשהכל טוב?

כאן מגיע החלק המשונה, היום בבוקר בכיתי ללא סיבה. ניסיתי להבין עם עצמי מה הסיבה? האם אני מפחד שהיא תעזוב אותי? לא, ממש לא אני די בטוח שהיא לא עוזבת.

אז האם אני בכלל מפחד ממשהו? לא יודע. בכל זאת הייתה לי מועקה קלה בלב, לאחר מכן בכיתי, כאמור ללא סיבה מוגדרת והמועקה השתחררה.

זהו בנתיים, בפעם הבאה עוד קצת על כמה אני מגוחך.