
עיסקה ראשונה פתחנו את המשרד, אנו עסוקים בקליטת הקליינטורה החדשה, ופליטת הקליינטורה הפלילית הזעירה של שותפי, (ראו פוסט הצד הפלילי של המטבע) ולפתע – הפתעה.דווקא אחד הקליינטים הפליליים ההם של שותפי, מגיע עם אמו, ומביא לנו עיסקת רכישה של דירה. העיסקה לא רק "אזרחית" למהדרין, היא גם רווחית, ובתחילת פעולתו של משרדנו – בהחלט תשפיע על המאזן. כמו תמיד, התפקיד שלי הוא לחבל בחגיגה. "מהיכן יש לעבריין הזעיר ולאמו, שאינה מפרנסת-למופת, מימון לעיסקה"? שותפי הנאמן שואל את לקוחותיו. מסתבר שיש להם מעט לדמי קדימה, ובעוד שבעה חודשים יוכלו למכור את המכונית שרכשו בלא מסים – בלי לשלם את המסים – ואז יהיה להם כסף ליתרה. אני מסביר לשותפי ששבעה חודשים בחיי מכונית זה הרבה זמן, ומספיקה תאונה אחת קטנה, ואנו הרי מחוייבים גם למוכרים. בכאב כיס אנו מסכימים שהעיסקה הזו אינה יכולה להתבצע. אני מתקשר בדיסקרטיות למוכרים לא מספר להם כלום, כמובן, אבל מציע להם שבמפגש החתימה על ההסכם ישאלו את הקונים כיצד בדעתם לשלם, כלומר, מנין יבוא כספם. אנו הכנו את המטען – והמוכרת, להפתעת הקונים בלבד, מציתה את הפתיל. העיסקה כמובן מתבטלת. אני שמח ששמרתי על בריאותי – ומצטער שהפסדנו את שכר הטרחה.
את מה שקרה אח"כ, הייתי צריך לצפות, אבל לא צפיתי. כעבור זמן קצר מגיעים אלינו המוכרים עם קונים חדשים. העובדה שדאגנו להם גם תוך אבדן שכר הטירחה שלנו, לא התבזבזה עליהם. הם נשארו קליינטים נאמנים, ואנו – את השכ"ט שלנו – קבלנו. פעם נחשב איש עסקים מוכשר – "מי שיכול למכור קרח לאסקימואים".היום אנו יודעים שאתה אמנם יכול "למכור קרח לאסקימואים" פעם אחת – אבל אתה מסתכן בכך שבפעם הבאה שתראה את פניך באלסקה – יחכו לך כולם עם דוקרני קרח... הרבה יותר משתלם למכור להם תנורי חימום. כך מובטח לך שתמשיך למכור להם חומרי דלק להסקה, חלקי חילוף – וכמובן, תנורים חדישים שיחליפו את הישנים.
שותפי מתהדר בהיכרות אישית עם מנהליה של חברה גדולה שמרכזה בחיפה, דא עקה, לחברה כבר יש ייעוץ משפטי קבוע, במשרד עו"ד בינוני בגדלו שמרכזו בחיפה. יום אחד מביא לי שותפי בשמחה גדולה ידיעה כי החברה מוכנה להעביר אלינו כעשרים שטרי חוב שלא נפרעו, על מנת שנגבה אותם בהוצל"פ. כמו במרבית החדשות מסוג זה – הכל בסדר עד שנבדקות העובדות. החובות המגיעים אלי הם בעשרות בודדות של ל"י כל אחד. אם אקבל עליהם את שכר הטרחה הנגזר מגודל החוב, כמקובל – יצא שכרי בהפסדי. אני קובע על כן שכר קצוב לכל תיק, בלי קשר לגובהו, וכך מודיע לחשב החברה. זה מתקשר אלי בבהילות, מסביר לי ששכר הטרחה גבוה מן החוב, ומזכיר לי שמדובר בחברה גדולה המסוגלת להעביר לנו עבודות רבות. אני מזכיר לו שאת העבודות הרבות - הוא כבר מעביר למשרד עו"ד ________, ומציין באוזניו שהוא לא היה טורח להעביר אלינו אפילו תיקים זעירים אלה, לולא סירב אותו משרד לעסוק בהם בכל מחיר שהוא, למרות הפרנסה הרבה שמשרדם מספק לו. בצד השני משתררת דומיה. החשב אינו שקרן – ואת האמת כבר אמרתי אני. אנו מקבלים את שכר הטרחה שדרשתי, ופועלים בהוצל"פ. בהדרגה אני מקבל הוראות לסגור תיק אחר תיק.
למען האמת, מלכתחילה לא הבנתי את רצונה של החברה לפעול נגד האנשים האלה. כמו רבים מאתנו, בחיי האישיים (והמקצועיים) ויתרתי על חובות גדולים בהרבה מאלה, כאשר חשבתי שאין הם שווים את הטרחה, ההוצאה, או הבריאות, הכרוכים במאבק עליהם. בדיקה של שותפי מעלה כי מדובר בעובדים לשעבר של החברה, שבמסגרת סגירת חשבונות כללית עימם (ביותר ממובן אחד, הנחנו אז), הוחלט לגבות מהם חובות אלה. מאחר שהחייבים הם אנשים הבנויים לעבודה לא קלה בתנאים לא נוחים, באו אלה אחד אחד אל משרדי הנהלת החברה, ושכנעו את ההנהלה – בדרכי נועם ובדברי טעם, כמובן – כי אין זה נאה, ואין זה ראוי, לעשות חישובים קטנוניים עם אנשים כמותם. למותר לציין כי למרות איכות העבודה והחריצות שהפגנתי, מעולם לא הגיע אלינו תיק נוסף מאותה חברה. |
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה על התגובה המעודדת.
שמחתי מאוד לקרוא את דבריך בדבר התנהגות נאותה בעסקים .
אני עוסק במתן שירות לקולגות - מודדים מוסמכים . ההגינות והאמינות הן נר לרגלי . כל הלקוחות שלי מגיעים אלי גם בגלל השירות המקצועי אך בראש ובראשונה בגלל הסיבות הנ"ל . במקרים המעטים בהם קרו חילוקי דעות שנגררו לכעסים אלו או אחרים , סכרתי את פי ושמרתי על שתיקה . כיבדתי כל החלטה שלהם . כל אותם אנשים חזרו והמשיכו בעבודתם אתי ללא כל משקעים שיעיבו על היחסים בינינו .
במשך שנים רבות סבלתי לשמוע את המלים "ככה זה" ו"אין מה לעשות" . היום אני יודע מנסיוני האישי שאין זה כך . וכשאני שומע על כך מאחרים זו שמחה גדולה .
תודה על הרעיון.
בפעם הבאה.
אבל זה כבר יהיה עם אלמנה אחרת.
מדוע לא לערוך גם במקרה כזה צוואה ליתר ביטחון? וזאת להגנה מפני רמאים, צוואות קודמות וכו'
תודה רבה לך.
מיהם עשרת הצדיקים שעוד בחייהם וכו'
כמאמר סרט הבורקס
מכל פוסט שלך אני לומד משהו
יכולת, תמיד טוב שיש.
כאשר קרובת משפחה שלי מכרה בקניונים בארה"ב מיני קוסמטיקה, היא התלוננה באזני על אי הנוחות שחשה כאשר היא מוכרת לשכבות החלשות יותר, מוצר שהן לא בהכרח צריכות.אמרתי לה שה"קליינטורה" שלה, תבזבז את כספה בכל מקרה. השאלה רק אם היא תקנה זאת אצלה, או בדוכן שמעבר לפינה.
הקליינטורה המגיעה להונג קונג או ניו יורק, דווקא באה לרכוש מוצרים מסויימים מאד, בהנחה ששם זול יותר.
שם, אם אתה מצליח למכור ביוקר, תוך שכנוע הקליינט שאתה מוכר בזול - עשית את ה"יומית".
אישית, אני נעדר את הכושר הזה. כאשר הגיעה אלי אלמנה וביקשה לערוך צוואה בה היא מורישה את כל רכושה לבתה היחידה - אמרתי לה, לאחר שאלה נוספת או שתיים - שהיא לא צריכה צוואה. בתה תירש בכל מקרה.
הלך השכ"ט.
סיפורים יפים כמו תמיד,
דרך אגב יש עסקים שהיכולת הנכונה שאיש המכירות צריך היא"למכור קרח לאסקימואים" , כמו חנויות חשמל בניו יורק, הונג קונג, שמוכרים לתיירים שלא יראו אותם עוד ואין ענין של מערכת יחסים ארוכת טווח,
הייתי אומר שרצוי שתהיה את היכולת לאיש המכירות בכל מקרה , השאלה היא מה עושים איתה ומתי חכם להשתמש בה .
תודה רבה,
מסכים עם אילנה, אני נהנה מהפוסטים שלך.
תודה רבה לך.
מלים טובות, תמיד נעים לשמוע.
כן, גם אני בעד ההצעה, ומאותן סיבות.
תודה רבה,
יש בסיפורים שלך את אותו "משהו" שמצליח להעביר בסיפור קצר
תורה שלמה. אלו לא רק העובדות שעושות את הסיפור אלא תפיסת
החיים הנבונה, השליטה בניואנסים והניווט העדין אבל גם הבטוח של האירועים
שמסתתרים להם במשפטים הקצרים והברורים.
אהבתי
ספיר, אני בעד ההצעה של אריאל.
לא רק כי אני משוחד (מת על סיפורים כאלה)
הפוסט (והאדם) רגש אותי.
1. גם כתיבת הזכרונות שלי החלה כשקראתי משפט מדיון של יגאל קרט (הרפליקה הקלאסית "מה כבר עשית בסך הכל?"). כך גם את הפוסט השני. רשמתי זכרון משלי אצלו - ושילבתי אותו בפוסט שכתבתי באותו נושא.
ראיתי עוד כמה חוויות שפרסמו אחרים מאז, אבל לא במועדים קבועים.
2. אכן היו כמה שפרסמו ספרי זכרונות, עו"ד וקס המנוח עולה בדעתי כרגע.
אני אולי לא זקן כרגע (כתבתי "מזדקן") - אבל אני מאד מקווה לזכות ולהיות.
3. די ברור שבצד השניים שרשמת אצלי, יש לך עוד "אי אלו" זכרונות. אתה לא חייב לרכז סיפורים של אחרים - פשוט רכז את אלה שלך, כל עוד אתה זוכר אותם. פרסם בקצב שלך, אבל שכבר עתה יתקבע זכרונך על כונן.
זה היופי בפוסטים שלך, עולות אנלוגיות לדברים דומים.
אין עדיין איזה ספר "מזכרונותיו של עו"ד מזדקן", שיספר
חוויות כאלה או אחרות? (חוץ מזה אתה בכלל לא זקן)
אני מכיר כמה עו"ד וותיקים מאוד בחיפה, לכל אחד מהם יש כמה וכמה
סיפורים מדהימים ומרתקים שאני לפעמים יושב עם פה פעור.
מאחר ואני אוהב לכתוב ומת לכתוב, אולי פעם אתיישב עם כמה עו"ד
וארכז סיפורים בנוסח "תמונות יפואיות" "מאחורי הגלימה".
עו"ד בן צוק, תודה על תרומתך מזכרונותיך.
עכשיו, מי שנכנס לפוסט שלי כבר מקבל ארבעה סיפורים באותו מחיר.
תודה על החוויות האלה ואחרות.
אני בכלל מת על חוויות מהסוג של משרדי עו"ד עם לקחות כאלה או אחרים.
יש פתגם ידוע של אנשי ים, "מכל פלברה יש מה ללמוד".
לעניין הראשון,
ישבתי לפני כמה חודשים במשרד עו"ד בחיפה, יש נסח טאבו,
כל הניירת 100 אחוז, פתאום עו"ד של הקונה כאילו "משמיים" אומר רק שנייה אני רוצה
לבדוק משהו, נכנס דרך המחשב לרשם המקרקעין, ומגלה כי היום בבוקר (הנסח היה מלפני יומיים),
הוטל עיקול של כשני מליון ש"ח על הנכס לטובת מס ההכנסה.
העיסקה בוטלה, עו"ד של המוכר (לא אני) היה בהלם !
לעניין השני,
פנה אלי לקוח שיש לו סימן מסחר ידוע שרשום בכמה מקומות בעולם וביקש אותי לבדוק ולחדש רישומים.
תוך כדי זה שהוא אצלי ומקשקש לי מיליוני דולרים וכול' מסתבר שהוא מנהל תיק כבד על סימן מסחר
והתנגדות לרישומו מול רשם סימני המסחר עם משרד עו"ד ידוע בתחומו בתל אביב וכן שילם שם
עשרות אלפי דולרים.
אמרתי לעצמי, אם הוא לא הביא אלי את התיק ההוא ובא אלי עם דגי רקק של רישומים, שילך לחפש
לו עו"ד אחרים שיעשו עבורו עבודות שוליים.
אני מראש לא מקבל לקוח שמגיע אלי "ומתהדר" שיש לו תיקים פזורים בכמה משרדים וגם מעיז להתייעץ איתי האם אני חושב שההוא או ההוא התרשל, דהיינו "מלכלך" על חברי למקצוע.