אתמול בלילה הרגשתי משהו מפרפר בתוכי, בהתחלה לא הבנתי מה קורה ואז נזכרתי בו. קטן, ישנוני, כבר כמעט שכחתי מקיומו. המצפון שלי.

החבר החתיך איים על אחד שהתחיל איתי קצת - אני חשבתי שזה היה מאוד אבירי מצדו וגם קצת מצחיק, מאוד נהניתי מההגנה הצמודה והבטחון שבמרוקאי לובש מדים, אבל פתאום אנשים שאני די מעריכה את דעתם התחילו לנקוף את מצפוני בעזרת נאומים מאכזבים על כמה שזה לא בסדר לשלח את השרירי שלי בילד מסכן שממילא לא היווה שום איום קלוש על היחסים שלנו, שלא היה צריך להיות כאן ניצול של תדמית חזקה ושימוש בה על מנת להשפיל מישהו כל כך מנודה וחיוור. לצערי, מעטים האנשים שמעריכים את הפן הקומי באפיזודה.

להתנכר לחברים המטיפים או להטיף לחבר החתיך? בינתיים אני נוטה לכיוון האפשרות הראשונה...