כותרות TheMarker >
    ';

    אחריות חברתית - איכות חיים - למען הדור הבא !

    ♥ פעילות למען צדק חברתי ♥ איכות חיים ◄ אחריות חברתית ◄ ערבות הדדית ◄ טוהר המידות ◄שיתופי פעולה למען הדור הבא ♥ חברה + סביבה + בריאות = קיימות = הישרדות ♥ הבה נלכד את השורות ונקח את גורלנו בידינו ►

    0

    הישרדות 2009 - קיימות למען הדורות הבאים

    12 תגובות   יום שישי , 12/12/08, 12:36

    לפניכם מאמר משנת 1988 הרלוונטי גם לימינו.
    ר' הערת שוליים לעניין המושג קיימות.



    המטרה המדינית שלנו איננה שלום עכשו וגם לא ארץ ישראל השלמה,
    המטרה היחידה, הנכונה והאפשרית – היא הישרדות.


    למסקנה הזו הגעתי באחד הלילות הראשונים של מלחמת יום-הכיפורים. דומני שהיה זה ב-7 באוקטובר 1973. באותו יום הגיע הרמטכ"ל דדו ז"ל לחפ"ק פיקוד דרום באום חשיבה, שתי אוגדות היו אמורות לתקוף את המצרים למחרת בבוקר ולהדוף אותם אל מעבר לתעלה.

    כמדריך במכללה לפו"ם ידעתי את יעודן של שתי האוגדות בתכנוני צה"ל – הן היו אמורות להגיע לשערי קהיר, אם יהיה צורך בכך.

    דדו הקשיב לתוכניות של מפקדי הפיקוד והאוגדות ואז אמר את המשפט החשוב ביותר שנאמר במלחמת יום הכיפורים: "חברים, שתי האוגדות הללו, זה כל מה שיש לנו בין המצרים ובין תל-אביב."

    באותה שעה הבנתי סופית, כי איננו אימפריה ולא מעצמה, אנו אומה שנלחמת על עצם קיומה וכוחה הצבאי, המדיני והחברתי צריך לשרת את המטרה העליונה – הישרדות.

    ***


    הישרדות איננה מטרה של אומות גדולות וחזקות, אלה, קיומן מובטח והן מציבות לעצמן מטרות בתחום משאלות-הלב ההיסטוריות או התועלתניות.

    אומה קטנה הנאבקת על קיומה, ה
    הישרדות היא מטרתה העליונה. כדי שמטרה זו תושג חייבת האסטרטגיה של אומה כזו להצטיין בתכונה שנדרשת מכל כוח קטן הנלחם בכוחות עדיפים – כושר תמרון. אסטרטגיה כזו פרושה שהאומה שומרת לעצמה את הזכות לתקוף בשעת הצורך ולסגת כשאין ברירה אחרת. אומה במצב כזה גם אינה מרשה לעצמה להיות כבולה לאידיאולוגיות או להשתעשע באשליות – היא צריכה להיות פקוחת-עין וחופשית לנקוט בכל שלב בצעד הנכון באותה שעה.

    העיקרון של שמירת חופש התמרון מטיל עול כבד על המנהיג הלאומי ונדרשת ממנו מידה גדולה של תבונה וריסון עצמי כדי שלא לקשור את ידיו במו פיהו. הבעיה של מנהיג כזה נובעת מן הסתירה שבין חובותיו לעמו לבין תפקידו כמדינאי. כמנהיג לאומי הוא חייב להיות אמין וישר כלפי עמו. אולם כמדינאי הנאבק על קיום עמו, נאלץ הוא לעיתים להסתיר, להכחיש ולהטעות. וכך, בהציגו לפני עמו את מדיניות החוץ והביטחון שלו, עלול מנהיג לאומי להיקלע לקושי: ינהג ביושר ויודיע לעמו על תכניותיו וכוונותיו, יהיה זה מעשה חסר אחריות, שכן ידעו עליהן גם יריביה ואויביה של האומה. יטעה או יכחש בדבריו לעמו, יהיה זה דבר מועיל מבחינה מדינית, אך יפגע באמינותו בעיני עמו.

    מה, אם כך, המסקנות ?

    המסקנה הראשונה היא במישור הלאומי. אומה שמטרתה הלאומית היא
    הישרדות, מוטב שלא תנסה לעצב מדיניות לאומית באסיפות עם, בחוגי בית או במערכת בחירות. בנסיבות אלה צריכה אומה מנהיגות שתוכל לתת בה אמון. כך למשל נהגה מדינת ישראל ב-1956. איש לא העלה בדעתו להפוך את שאלת ההתמודדות עם מצרים לשאלת מחלוקת פנימית. בן-גוריון החליט לצאת למלחמה, והחליט זמן קצר לאחר מכן לסגת. מובן שאמון כזה אפשר לתת רק במנהיג שראוי לו. אולם, לא בכל דור קם מנהיג כזה וגם לא בכל דור אומה מוכנה להפקיד את גורלה ללא תנאי בידי מנהיגיה. מה עושים אם זה המצב ?

    אז צריך לבקש מן המנהיג שיציג את שיקוליו והשקפותיו כדי שהעם יוכל לשופטם ולהעריכם. הצגת הדברים צריכה להיות מאוזנת ואחראית ובעיקר – ללא התחייבויות. על המנהיג להציג לפני עמו דרכי פעולה שונות. להציג את היתרונות והחסרונות של כל דרך ולהודיע שהוא שומר לעצמו את הזכות לבחור בבוא העת בדרך שתהיה הטובה ביותר, בנסיבות אותו הזמן. גם אם לבו נוטה לפתרון מסוים מוטב שיזכיר גם את הסיכונים הכרוכים באותו פתרון וידגיש שאין ודאות שניתן יהיה להשיגו.

    ***


    כל העקרונות הללו הולכים ונהרסים במערכת הבחירות שלפנינו. במו ידינו אנו מקטינים את חופש התמרון שלנו ומהדקים את עניבת החנק על צווארנו.

    שתי המפלגות הגדולות אינן ששות למקד את מערכת הבחירות על בעיותינו הפנימיות. אין אחד מהמנהיגים הלאומיים שידיו נקיות מ
    אחריות לשקיעתה החברתית והמדינית של ישראל, לכן מעדיפות המפלגות הגדולות ועמן גרורותיהן להציב לפני הציבור את השאלה הגורלית וההיסטורית: שלום או ארץ-ישראל השלמה. ומובן שמול שאלה ערכית ומוסרית כזו מתגמדות כל הבעיות ה"קטנות" כמו חינוך ובריאות.

    נעזוב הפעם את השאלה המעניינת אילו בעיות הן גדולות באמת ונתרכז רק בתוצאה של מהלכי הפוליטיקאים שלנו. ברור שכאשר מוצגות שתי האלטרנטיבות הגדולות: שלום או ארץ ישראל, ואיש אינו טורח להזכיר את האלטרנטיבה השלישית, חסרה לעם אפשרות בחירה אמיתית והוא נגרר בעל-כורחו לבחירה לא נכונה. במסע התעמולה הקיצוני לטובת ארץ-ישראל השלמה או השלום, גם משכיחים את הנושא שבו מדובר. במקום הכרעה בשאלה מדינית-מעשית שיש לה צדדים מורכבים וסבוכים, נקרא הבוחר להכריע בין ערכים ציוניים למוסריים, בין שחור ללבן, ובין טוב לרע. כך כובל מחנה אחד את המדיניות שלנו לאידיאולוגיה של ארץ-ישראל השלמה והמחנה השני משעבד אותה לאשליות של שלום בנוסח מערב אירופה.

    המנהיגים של המפלגות הגדולות משלימים את התהליך ההרסני הזה באופן אישי. שמעון פרס מבטיח להביא שלום ויצחק שמיר מבטיח להגן על גבולות הארץ, ושתי ההתחייבויות מסכנות את חופש התמרון המדיני שלנו.

    מנהיג של אומה רשאי לצאת לוועידת שלום ולחתום על הסכם, אבל הוא חייב לשמור לעצמו גם את הזכות לחזור הביתה ולהודיע כי התנאים שהוצגו בפניו אינם מצדיקים חתימת הסכם.

    מר פרס מבטיח בבחירות להביא שלום, אולי יצליח. אבל גם ייתכן שהערבים יציגו לו תנאים שלא ניתן לקבלם. האם הוא שומר לעצמו את הזכות לחזור הביתה בידיים ריקות? ספק בדבר. האופי של ההבטחות וההדגשה של חשיבות וגורליות השלום –עלולים להביא לכך שיהיה קשה מאד למר פרס לשמור על חופש התמרון שלו במשא ומתן לשלום. הוא פשוט יחשוש לחזור בלי הסכם, ולכן אולי יתפתה להסכים לתנאים קשים ובלתי מוצדקים.

    אותה סכנה קיימת גם במחנה השני. הליכוד מבטיח להגן על ארץ-ישראל השלמה. האם אפשר יהיה לעמוד בכך בכל התנאים? נניח שייווצרו תנאים קשים במיוחד, לחץ אמריקאי ממשי ואיומי מלחמה בתנאים מסוכנים ביותר ללא גיבוי אמריקני. ייתכן כי בתנאים כאלה מדיניות של
    הישרדות תחייב נסיגה כזו או אחרת, האם מר שמיר מזכיר לציבור את האפשרות הזו? האם לא קיימת סכנה כי העמדה הנחושה וחסרת הפשרות שהוא מתחייב עליה בבחירות, תכבול את ידיו בשעת מבחן מסוכנת?

    אילו היו המפלגות ומנהיגיהן נוהגים בדרך אחראית ובשיקול-דעת, היה נחסך מאיתנו חלק גדול מההסתה ומהשנאה שמאפיינות את הדיון הציבורי בשאלת שטחי המריבה ומאיימות להרוס לחלוטין את אחדותנו הלאומית. אולם מה לעשות, האינטרס המפלגתי שונה והוא הקובע.

    ***


    מנהיגים לאומיים אחראים לא רק לעיצוב מדיניות חוץ לאומית. תפקידם העיקרי הוא בהכנת העם לקראת העתיד. אשרי המנהיגים שעתיד עמם נראה מזהיר והם יכולים להתוות את הדרך בהשקט ובבטחה. האם זה מצבנו? כל מי שעיניו פקוחות מבין שהעתיד הלאומי שלנו אינו נראה נוח וקל. בעתיד יהיה כנראה צורך במאמץ לאומי גדול ובמידה רבה של מסירות והקרבה כדי להגן על עתידנו. ומה עושים מנהיגינו הלאומיים?

    כדי שיוכלו לקבוע שהמטרה הלאומית היא שלום או ארץ-ישראל השלמה, הם מכריזים שאין לנו סכנה קיומית ואפשר לחתור למילוי המטרות הנכספות האחרות. וכך נשמעים קולות דומים, גם מימין וגם משמאל, המבליטים את עוצמתנו הצבאית ומנסים להשכיח את אותות האזהרה שקיבלנו במלחמת יום-הכיפורים ובמלחמת לבנון. שילוח הלוויין לחלל משרת גם הוא מגמה זו – אומה שמשגרת לוויין, ודאי יכולה להגשים משאלות לב כמו שלום או ארץ-ישראל.

    באופן כזה מחזירים אותנו הפוליטיקאים בשני המחנות אל אווירת החג וחוסר ה
    אחריות שאפיינה אותנו בשנים שאחרי מלחמת ששת-הימים והובילה למלחמת יום-הכיפורים. במקום אזהרה מפני הסכנות – מוכרים לעם אשליות. כך, מסיבות פוליטיות פנימיות גוררים הפוליטיקאים את המדיניות הלאומית שלנו להגדרת מטרות לא ריאליות, סוגרים במו ידיהם את יכולת התמרון המדיני שלנו, מערערים את אמינותם שלהם עצמם, מפלגים את העם ומחלישים את כושר עמידתו.

    אל מול מסך האשליות וההסתה שזורעת המערכת הפוליטית לקראת הבחירות צריך להזהיר:
    הישרדות היא מטרתנו המדינית. זו המטרה היחידה שתוכל לשוב ולאחד אותנו והיא גם היחידה שאם נשקיע בה את כל כוחנו וחוכמתנו, יהיה לנו סיכוי להשיגה ולהבטיחה.

    י"ט בתשרי תשמ"ט
    30 בספטמבר 1988

    תנועת לאו"ר
    אחריות - לב אחד ורוח חדשה
    http://laor.org.il

     

     

     

    עוד באותו נושא, התבטא יעקב חסדאי, ב-2001:

     

    המטרה של  הישרדות היא בלתי-נמנעת בתנאים של סכנה ומצוקה, אך היא איננה מספיקה. צריך שיהיה על מה להילחם ועל מי לסמוך. האם יש לנו את שני אלה? האם אנו חברה שמקרינה כבוד וצדק? האם אפשר לסמוך על מערכת פוליטית שטחית ומנוונת?   בתקופה הקרובה, למרות שהערבים יהיו הבעיה הבוערת, השאלה הגורלית תהיה אחרת – איך משנים מהר ובאופן יסודי את דמותה של מדינת ישראל, את דפוסי חייה, את ערכיה ואת רמת מנהיגותה.  כדי להגן על נערינו בדולפינריום, צריך לחזק מיד את יסודות אולמי "ורסאי".  בעיצומו של המאבק על קיומנו צריך להכריז ולהזהיר: מדינת ישראל תתקיים רק אם אזרחיה יהיו גאים במדינתם ואם אב ואם יוכלו לומר לבנם היוצא לצבא – בני, למען המדינה הזאת כדאי להילחם.  ומדינה כזו צריך לבנות מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי.


    ***


    אתר לאו"ר הוסר פורסם באתר לאו"ר בתאריך 29/12/08


    לקריאה נוספת
    :
    אמת בצל המלחמה מאת יעקב חסדאי, בהוצאת זמורה ביתן, 1976
    (מהדורה נוספת 1978)


    ***

    הערת שוליים של בעל הבלוג:

    קיימות (Sustainability) היא היכולת להמשיך לקיים תהליך, או מצב לאורך זמן. מושג הקיימות קשור לכל תחומי החיים, אך בשמו זה מתייחסים אליו בעיקר בנושאים אקולוגיים. בנושאים חברתיים מדובר על רווחה מקסימלית לאדם תוך שמירה על נכסי תרבות ערכיים. קיימות משפיעה על כל רמה ורמה של ארגון חברתי, או עיצוב טכנולוגי - מרמת הפרט ועד לרמה הכלל עולמית. ד"ר יעקב חסדאי התייחס, כלוחם לשעבר, למושג הישרדות (survival), או שרידות (survivability), המוכר בז'רגון הצבאי.

    ***


    פרסומים בקהילות קפה דה מרקר אודות מפלגת אחריות:

     

     

    וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְרוּחַ חֲדָשָׁה (יחזקאל יא,יט)

     

    ____________________________________________________


    פוסט קודם:
       מה הקשר בין חמורים, גאונים והישרדות?    

    הפוסט הבא:  אחריות - חיזוק כוחו של האזרח 

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/09 18:49:


      לכרמית לוי:

       נראה לי שלא הבנת את המסר של ד"ר חסדאי.

      הכוונה שלו כפי שמובנת לי היא שעל ההנהגה לשמור על מידה של חופש פעולה ועמימות שתאפשר תמרון גם כאשר טובת המדינה אינה תואמת במלואה או בחלקה למה שגורמים אחרים בזירה הבינלאומית מנסים להכתיב לה.

      אני מגיב רק עכשיו כי דווקא המקרה של הצהרת שר החוץ ליברמן לאחרונה בדבר מות תהליך אנאפוליס (וההתכחשות במרומז מפיתרון "שתי מדינות") ממחיש היטב את דבריו של חסדאי: אמנם פתרון שתי המדינות אינו רצוי לישראל כעת (בין השאר עקב סכנת החמאס שמעוררת חששות כבדים גם אצל מצרים וירדן אך הן לעולם לא תודינה בכך במפורש), אך בעוד שהנהגה אחראית לא תאמר זאת במפורש כדי לא לעלות על מסלול התנגשות עם ממשל אובמה בתקופה זו, שר החוץ מעדיף להיות "ישר" תוך כדי סיכון היחסים עם ארה"ב ומדינות אחרות.

       

        5/2/09 10:24:


      תשמע דוקטור אתה טועה במאמר שלך בגדול

      ההמלצות שיוצאות מהמאמר שלך מחטיאים את המטרה

      והם יותר נכון מדריך של איך לא לשרוד.

       

      מצטערת אבל אני לא בן אדם שיכול להסתיר את האמת רק משום

      שאתה דוקטור ואני לא פרופסור ומשום שאתה בן אדם יותר בוגר ממני

       

      אני מעריכה אותך מאוד שלא יצטייר אחרת ומקוה שסוג זה של ביקורת לא יעליב

      מתוך הנחה שאתה אדם חכם ומבוגר הרבה יותר ממני שמסוגל לספוג את הביקורת הזאת.

       

      אם הייתי חושבת שאתה אידיוט לא הייתי טורחת לכתוב פה את דעתי.

       

      קריאה למנהיג לעשות ככל העולה על רוחו תוך שמירה על תמרון זה מעשה לא חינוכי

      לא אחראי ובטח שלא יביא להשרדות כלשהי.

       

      אם מנהיג הולך לעשות מעשה שהוא יודע שהוא מסוכן הוא צריך סביבו אנשים ישגיחו

      שהוא לא ישבור את הראש כשהוא נופל מהעץ.

        6/1/09 23:28:

      וואו, מאמר מעניין.  גורם לי למחשבות נוגות על רדידות הפוליטיקה והשיח הציבורי שלנו.

      הרי באמת כולם מדברים על שטחים ועל שלום ובעצם לא מדברים על שום דבר חשוב, אלא בעיקר מחריפים את המחלוקות.

       

      מה שמפחיד אותי זה האינרציה הפוליטית ואי היציבות של כל המערכת. אני אולי קול צף אבל נראה לי שרוב הקולות הם קולות שדבוקים לקרקעית.   תודה.

        26/12/08 21:01:

      תגובה ל- עוגית 2008-12-26 11:59:34


      תודה, עדן  חיוך

       

      והעיקר והעיקר לא לפחד, לא לפחד כלל !

       

      עלינו לקחת אחריות על חיינו

      ולתת אפשרות לאילו שמוכנים לקחת אחריות

      לסייע בעדנו

      למען הדורות הבאים.

       

       

       

        26/12/08 11:59:


        אני מפחדת מאוד, קיימות זו המילה, אני שמחה שאתה מעלה את הנושא הזה וכל הכבוד

      לך , אני מפחדת  , אף אחד כאן לא נותן לי בטחון לא ברק לא נתניהו ולא ציפוש

      אנחנו לא יכולים להיות הומניים אנו חייבים להיות ציוניים אחרת לא ניתקיים פה

      לפעמים אני ממש פוחדת , לא מבינה כל כך בדברים האלה , מה לעשות מה?

        18/12/08 09:22:

      צטט: אורח_פורח 2008-12-17 22:21:51

      הרי זהו הפרדוקס האירוני -

      אין כמו הימין לעשות שלום כפי שאין כמו השמאל לצאת למלחמה.

      זה נגזר מחוסר אמון בסיסי בהנהגה. אם הימין ויתר הרי ברור שלא היתה ברירה, כשם שאם השמאל יצא למלחמה.

       

      קראתי בעניין רב את דברייך.

      בן גוריון אמר "אינני יודע מה רוצה העם, אני יודע מה העם צריך"

       

      לגבי הטענה המרכזית שלך, הרי שהתקנת חוקה עשויה להוות צעד ראשון באותה התנהלות גמישה אותה אתה מציע.

      או אז, יונחו המנהיגים ע"פ רוח המטרות אותם יש להגשים.

      למשל, שרידות העם היהודי יכולה להיות ההנחיה הכללית, או אז אנו פועלים לאורה כאשר חבל הארץ המדויק הוא משני.

       

      כיום נראה לי כי ההשרדות היחידה שנלקחת בחשבון היא השרדות אישית או תוכנית טלוויזיה מצליחה.

       


      חוקה ומערכת חוקים מהווים תנאי הכרחי, אבל לא מספיק.

      חשוב יותר שליד ההגה יעמוד מנהיג שיקח אחריות !!!

       

        17/12/08 22:21:

      הרי זהו הפרדוקס האירוני -

      אין כמו הימין לעשות שלום כפי שאין כמו השמאל לצאת למלחמה.

      זה נגזר מחוסר אמון בסיסי בהנהגה. אם הימין ויתר הרי ברור שלא היתה ברירה, כשם שאם השמאל יצא למלחמה.

       

      קראתי בעניין רב את דברייך.

      בן גוריון אמר "אינני יודע מה רוצה העם, אני יודע מה העם צריך"

       

      לגבי הטענה המרכזית שלך, הרי שהתקנת חוקה עשויה להוות צעד ראשון באותה התנהלות גמישה אותה אתה מציע.

      או אז, יונחו המנהיגים ע"פ רוח המטרות אותם יש להגשים.

      למשל, שרידות העם היהודי יכולה להיות ההנחיה הכללית, או אז אנו פועלים לאורה כאשר חבל הארץ המדויק הוא משני.

       

      כיום נראה לי כי ההשרדות היחידה שנלקחת בחשבון היא השרדות אישית או תוכנית טלוויזיה מצליחה.

        15/12/08 16:23:

      ההשרדות אינה מטרה כפי שהשלום אינו מטרה בפני עצמו אלא אמצעי. ומהי המטרה? השלמת יעודנו בעולם. כמובן שלשם זה צריך להבטיח שמחדלים כמו במלחמת יו"כ ובמלחמת לבנון השניה לא יחזרו על עצמם.

       

      כחלק ממימוש המטרה של עשיית העולם טוב יותר אפשר להתנדב בעמותות חברתיות, אפשר להכנס לפוליטיקה ואפשר גם סתם לחייך לכל מי שאתה פוגש ביום יום.

       

      בהצלחה בתיקון העולם.

        13/12/08 16:15:

      צטט: דורון טל 2008-12-13 16:08:21

       

      עם שאינו מפיק לקחים מהעבר אין לו עתיד!

      - - - - -

      - - - - -

      - - - - - 

      האין זה הזמן "להציל את עצמנו מעצמנו"?

      מה דעתך?

       

       

      תודה, פקחת את עיני.

       

      לא חשבתי על זה קודם, בצורה הזאת.

       

      רגוע

       

        13/12/08 16:08:

      תגובה ל- אfי 2008-12-13 15:40:54


      בשנת 1973 עדיין לא חלמתי להיוולד.

       

      כל מה שקראתי על מלחמת יום הכיפורים נראה לי מבלבל,

      אני בכלל לא יודע מה קרה אז.

       

      מדוע אתם מורידים ענתיקות מהבוידעם?


       

      עם שאינו מפיק לקחים מהעבר אין לו עתיד!

      אם נבחן את כל מה שקרה במדינת ישראל, מאז הקמתה ועד היום, נראה שבשנת 1973 החלה התפוררות ערכית.

       

      ד"ר יעקב חיסדאי, מקים תנועת לאו"ר, מתאר במאמרו (בפוסט למעלה) את מסקנותיו בעת שהיה מפקד קרבי בצה"ל, בשנת 1973. דרך אגב, ד"ר חיסדאי הינו היסטוריון ולכן זה הגיוני שאדם כמוהו ישתמש בהיסטוריה על-מנת להפיק לקחים, למען הדורות הבאים.

      אני סבור שהתפוררות הערכים והרדידות מגיעה לשיאה בימים אלו (ע"ע: האח הגדול). ר' מה כותבים בלוגרים אחרים בקפה דה-מרקר? מה חושבים חברינו על הרדידות התרבותית והערכית שלנו?


      כל עוד אנחנו עוסקים בזוטי דברים, אנחנו לא צריכים אוייבים משום שאנחנו בעצם פעולותינו גורמים לעצמנו הרס עצמי שיגיע לידי ביטוי בטווח של כמה שנים.

      האין זה הזמן "להציל את עצמנו מעצמנו"?

      מה דעתך?

       

        13/12/08 15:40:


      בשנת 1973 עדיין לא חלמתי להיוולד.

       

      כל מה שקראתי על מלחמת יום הכיפורים נראה לי מבלבל,

      אני בכלל לא יודע מה קרה אז.

       

      מדוע אתם מורידים ענתיקות מהבוידעם?


       

      פרופיל

      שינוי/איזון חברתי-כלכלי