משוטט כמו נווד על גופך את כמו צל נושמת כל מגע סופגת כל שבריר של אור עוד לפני שמצאת לי שם המשכתי לנדוד
ערכת שולחן לשני כיסאות ריקים ורק מטוטלת השעון הזכירה שהזמן לא עצר צלחות הדורות ריקות נשקו זו לזו
הנרות כמעט שכבו הזכירו אור שאבד ואני מנסה לנחש צבע עינייך בחושך דרך השתיקה
אספת אותי באקראי רייק מתמיד בורח אני מפני שתיקתך יושב מכורבל על מיפתן אהבתך מעלה אבק ממעקה נפשך החלוד
צילי נופל על מחוגי אורלוגין ידיי כענפים יבשים מכים על חלון גופך פתוח למגע רוח חודרת בעדך מנסה להזכיר לי מי אני כי אינני זוכר
כל הזכויות שמורות למרקוזין דב |