אני חייב להודות, ויסלחו לי הקוראים, אבל הפעם אני ממש הולך לכתוב על משהו שאני ממש לא מצוי בו לפרטי פרטים. אולי זה גם יזמין תגובות, שיהיה לי קשה להשיב להם, והכל רק משום שמעולם לא צפיתי בתכנית וכל המידע שיש לי על התופעה היא מגזרי עיתונות, דברי רכיל, וקטעי פרומו שריצדו על מסך הטלוויזיה שלי. ובכל זאת, אף אם אינני מצוי בתוך עמי, עדין יש בי גם תעוזה לכתוב מילים מספר על התופעה.
תוכנית הריאלטי הזו "האח הגדול" לעניות דעתי עשתה משהו בציבור הישראלי. הבנתי מקריאת העיתונים שאחוזי הרייטינג של התוכנית הרקיעו שחקים, נטען עוד כי אף תכנית טלויזיה קודמת לא הצליחה להגיע לשם. הבנתי גם שיש הקרנה רציפה של מצלמות המצלמות בתוך החדרים של הבית בו נמצאים המשתתפים של "האח הגדול", וכך גם ניתן לראות את המשתתפים בתכנית בפעולה בזמן אמת. בשעות היומיום. כך גם יש ביננו כאלה שמקדישים שעות רצופות לאותה התבוננות וחקרנות, וכל זאת בשביל מה?
אינני מצליח להשתחרר מהתחושה שכל אחד מאיתנו כמו בספר טוב מחפש למצוא להזדהות עם דמות מתוך העלילה. כל אחד מחפש את עצמו בתוך עלילה מתרחשת. מי הכי דומה לו מי בכלל אינו כזה ומי עושה דברים "בדיוק כמוני" ואפילו אנחנו לומדים לדעת את מי "אני הכי שונא". אולי שם קבור הכלב שמושך את תשומת הלב, אבל זהו רק המסר הגלוי.
לעניות דעתי, מסתתר ב"אח הגדול " מסר אחר, מסר סמוי, מסר עמוק יותר, מסר של פערים מסר של מרחקים, מסר של ריחוק. הביטוי לאותו מסר הוא בקלישאה שהתלבשה עלינו מהתוכנית הזו כמו מלחמת בני אור בבני חושך, ה"בובלילים" לעומת ה"פרידמנים".
אם יש זכית חמדה טובה לאח הגדול היא דוקא לטעמי העובדה שהיה מי שמצא לשים על השולחן משהו שמנסים כאן כבר הרבה שנים להסתיר. ויהיו ביננו שיגידו שהשד העדתי קפץ מן הבקבוק. הנה פתאום, כל אחד מצליח למקם את עצמו בצד של הבובלילים ובצד של הפרידמנים, ופה בדיוק פה, מתחילה הבעיה שלנו כחברה מתוקנת.
ההתוויה הזו, על בסיס עדתי בין "שפרה" ובין "בובליל", בין אשכנז ובין ספרד, כאילו שאותו בובליל הוא הביטוי הכי ראוי ומשקף של יוצא בן עדות המזרח, והשפרה היא הבטוי הכי ראוי כיציר חלציה של בת עדות האשכנז, היא התוויה בעייתית קשה במיוחד. ויותר מכך, קשה לי, שלא לזהות יד מכוונת של במאי טלויזיה שהוביל את המחזה לנקודת האל חזור הזו, שמבקשת ליצר כתבנית גרוטסקית, את השוני בין המשתתפים על בסיס הרקע הזה.
ג'ודי ניר מוזס שלום אמרה בראיון טלויזיוני שהתקיים ועוקב אחר המרוץ של בעלה, סילבן שלום לשולחן ממשלתו של נתניהו, כמה מילים מאד משמעותיות. היא כנציגת האליטא החברתית הישראלית התריסה כנגד התופעה הזו, שמקפידים תמיד לשים כיצור עילג את המזרחי כאילו שאין "פרידמנים" עילגים. (תבואו אלי אני אסדר לכם כמה מהם בשורות). אבל זה חלק מתופעה כללית של חברה. שבאמת רוצה לשמור על תהליך מסודר של מיסוד , שמשאיר את העילגות לבני עדות המזרח ואת הנאורות לבני עדות אשכנז.
למה האח הגדול כל כך מצליח? לדעתי הרבה בגלל שהוא באמת זוכה לעדנה כזו המשתווה לאוכלוסיה שלמה שהתפארה בעבר בהיותה "עם הספר" ולקרא ספר טוב. התוכנית הזו הראלטי היא מודל טכנולוגי חדש שמקביל אצל אחדים מאתנו לצורך בקריאת ספר איכותי.
כמו בספר טוב בו יש עלילה ראשית ועלילה משנית, בו יש דמויות אנושיות שאנחנו לומדים להזדהות איתם יותר או פחות, ולבקר אותם, בו יש מוטיבים ספרותיים, גם כאן, באח הגדול, יש לנו ספר של חיים, מציאות בה משתתפים מספר גיבורים ובראשם יוסי בובליל.
שום במאי של הצגה לא יכול היה לבחור גיבור להצגה הזו עם שם יותר הולם. בשעה שלסופר יש חופש בחירה מוחלט לבחור שם עם משמעות סימבולית, בא המתמודד יוסי בובליל והביא לבית של האח הגדול את עצמו עם שם ממש סימבולי, כמו היה גבור של הסיפור, גם כאן, איזה שם מוצלח יותר יש מ"בולביל". שם שהולך ישר עם קונוטציה של "מבולבל" יש שיקחו את זה לקונוטציה של "מתבולל". ואפילו של סתם "בולבול". המשחק הזה הוא משהו שלא זכה עדין לשום דיון משמעותי, אבל הסימבוליקה של השם עושה משהו גם לי.
יוסי בולביל, לדעתי לא יזכה בפרס הגדול. לי זה ברור בדיוק כמו שברור לי שסילבן שלום יחכה עוד דור שלם שיהיה כאן ראש ממשלה מזרחי כמו שהוא מתכנן לעצמו. אליטה ה"פרידמנית" בארץ הזו תמיד תדאג לכל מי שאינו שייך לה, להגיע עד הבאר, אך לעולם לא לשתות ממנו. מי שמסוגל לשתות מהבאר ידאגו להרחיק אותו מבעוד מועד. שימו לב כי דוקא במקומות שהוזנחו בידי אותה אליטא, עלה בידי אלה המיצגים את עדות המזרח, להגיע למקומות הראשונים. קחו לדוגמא את התכנית של "כוכב נולד" שם יש עליונות על בסיס עדתי בצורה מובהקת, כמו למשל את הבחירות לרשויות מקומיות, שם פתחו את הסכר וזכו למצא בעקר ראשי מועצות (לא כל כך עיריות) שהם בני עדות המזרח. הכל נעשה כמו שאומרים עם יד מכוון. וגם למחזה הבובלילי הזה יש במאי טלויזיה שיודע לספק את הסחורה הכי טוב, ולשווק את התכנית הזו כמו לחם לרעבים.
בובליל הוא הליצן של החצר, הוא זה שישרת כאן את כולם עד לקו הגמר, ובזמן שיהיה צריך להיפרד גם מהמחאה נאה של מיליון שקלים למה לי כל כך נדמה, שיעניקו את זה ל"פרידמנית" שבהצגה הזו, קוראים לה שפרה? אולי בגלל שהיא למען האמת גם זו שעד כמה שאני מבין, מי שמגיע לה. הרי היא זו שיודעת לא להשחית את זמנה לריק והיא זו שיודעת לסרוג ולעשות מלאכות אחרות, בזמן שהאחרים מעבירים את היום בסבבה ובריגושים רגעיים, ועסוקים במחשבה איך בדיוק הם עוברים יפה במראה.
האח הגדול הוא האח של כולנו. הוא ציור במיקרו קוסמוס של חברה ישראלית, החברה שלנו. שבה השיטה של הקומבינה היא השיטה השלטת, אנחנו לומדים להזדהות עם יצורים שבנסיבות רגילות לא היינו מחליפים איתם מילת שלום של נימוס, רק בגלל שהם נמצאים במרכז העשיה. איזה מסר מביא איתו הבובליל הזה למחזה? לבד מהצגת נלעגות, הדגשת חוסר ההשכלה, וחוסר התובנה. איזה מסר יש לנו כחברה שלמדה לטפח בעיקר את הבינוני והחלש, ולהעדיף אותו על האיכותי והחזק?
המסר היחיד שיש לקחת מהאח הגדול הוא שמדובר בעוד סאגה שבה האליטות החברתיות הישראליות מבקשות לבסס את מעמדם על הרקע הזה שמדגיש את הנבערות בצד השני. שמדגיש את האוכלוסיה החלשה שכאילו אבד עליה הכלח, שהיא חסרת סיכוי, שהיא טובה לריגושים רגעיים, אבל את ההחלטות ואת הכסף בבנק משאירים כאן תמיד לפרידמנים.
ואם אני אטעה בסוף המחזה. זה יהיה רק בגלל שעדין הרוב הזה "הבובליליזם" הוא עדין הרוב השולט ששולח הודעות אס אמ אס, ומשתף פעולה עם החגיגה הזו, של אמצעי התקשורת, שמזמינה את אותם אנשים מקופחים להרגיש חלק של העשיה וחלק עיקרי במסגרת של קבלת החלטות. אבל זה בדיוק גם כל החלק שלו במחזה. חלק שמתחיל וגם מסתיים בההשתתפות במשלוח הודעת SMS קטן וקולע, לעומת מי שבאמת היה ועדין מקבל כאן את ההחלטות המהותיות, והם כמאמר הבובליליזם, היו וישארו ה"פרידמנים".
מוגש לקוראי האיכותיים עם קצת חומר למחשבה..
|