20 תגובות   יום שישי , 12/12/08, 21:30

אוי ניו אורלינס שלי,

אני מדפדף באלבום תמונות מזעזע על העיר שלא אשכח בחיים,

איך היא נחרבה אחרי ההוריקן שפגע בה, איך פגעי הטבע קימטו אותה,  את אחת הערים הכי סקסיות בעולם לטעמי.

17 שנה לאחור, מדפדף לי בתמונות ונזכר  בקיץ 1991.

זוכרים את השנה הזאת ? 

תרשו לי חברים יקרים לקחת אותכם למסע אל קיץ בלתי נשכח של חיי. 

קיץ 1991 החום הלח של הימים של אחרי ימי הסלוטייפ הזול ונחשי הצפע שבקעו בין שיר ילדים לשדרנים מבולבלים,  היה מתכון ידוע מראש להתפרקות ומיצוי כל דקה על פני האדמה ליהנות נטו כאילו מחר אין מחר.

היום זה נשמע מן זיכרון נוסטלגי מתקתק ושובב שלקוח מסרט ישן, אבל שכמו שכולנו יודעים, יש דברים שאי אפשר לשכוח...ויש אירועים שנחקקים בזיכרון בחלק הרטוב והלח של המוח מה שמאפשר להיזכר ולהרטיב את השפתיים שמתייבשות בקלות  מרוב התרגשות ודופק מואץ. 

ארה"ב מחוף לחוף נראה פיצוי הולם לטיול של אחרי שלוש שנות מדי צבא, לעוד עונת שפל של מכבי ת"א בכדורגל, חורף מוזר עם טילים עיראקים בת"א, וכביש - איילון שעולה על גדותיו שוב ושוב. 

יש נקודות במסע קסום שכזה שאתה מצפה להם כמו בתסריט ידוע מראש אי שם בין יוסטון לאורלנדו. יושבת לה נקודה שמציתה את הדמיון קוראים לה ניו אורלינס- לואיזיאנה.. עוד הרבה לפני שהוריקן אכזרי שטף והחריב אותה .

היא הייתה שטופה בדבר אחד עיקרי מתקתק ומפתה ...חטאים קטנים וזימה. 

עיר החטאים ובמיוחד הרובע הצרפתי שמשך אליו בליינים מכל העולם היה אחד מן אזור מטריף של הפקרות תמימה ונאיבית של ג'אז  משובח וסקס זמין מהסוג שמשדרג אותך בבת אחת לנקודת זמן בחיים שאתה יודע שאחרי חוויה שכזאת שום דבר לא יחזור להיות כמו בעבר התמים והנאיבי.   

מרגע שאתה עובר ברחוב בורבון האדרנלין שלך עולה, אתה הופך בבת אחת לנהנתן כרוני שחושב רק דבר אחד...סקס...סקס ועוד פעם סקס.

מכל עבר זוגות מחליפם נוזלים בנשיקות לוהטות, המחשופים הנדיבים, המבטים, האלכוהול, המוסיקה שבוקעת מן המועדונים הצפופים והריקודים החושניים לא משאירים מקום לדמיון.אתה מדלג מאחת לשניה רוקד ריקוד שמשאיר לך בליטה מביכה  שקשה להסתיר כשמתחככים בך עכוזים לוהטים שרוקדים בסיבובים בלתי אפשריים סביב האגן שלך באקסטזה מהממת "ריקוד" ארוטי מטריף חושים.

 

את חבר שלי כבר מזמן אי אפשר היה למצוא אותו בתוך סבך היפייפות שרקדו איתו ריקודי סנדוויץ' לוהטים. 

כן כן זה הוא ששלח לי את האלבום, 

זה הוא שמסרב יחד איתי לשכוח את הלילות החמים בלואיזיאנה הרחוקה-קרובה.

היפיפייפיות האלה,  המבטים, מזמינים נשיקות רטובות בהן הלשון שלך טובעת בלשון מיומנת וחרמנית, בלי לשאול דבר, בלי שום דבר חוץ מאדרנלין בשמיים וטוטסטרון הרבה יותר ממה שאלוהים התכוון שתבזבז בערב אחד.

הנשיקות הרטובות האלה מושכות את הידיים ללטף ולגעת בעור המצומרר של מי שלעולם לא תדע את שמה. הפטמות הזקורות מבעד לחולצות הדקות מאיימות לפרוץ החוצה אלייך ואתה מנסה כל הזמן להבין את הגבול הדק בין חירמון מותר למגע שעלול להביך.

החושים נהיים כהים, האקסטזה על הרחבה שטופת הזימה  שוברת שיאים.

זה הזמן לבחור, לצוד ולטרוף.כבר מזמן הבחירה נפלה, אי אפשר היה לטעות..היא רקדה ממש ממול, השפתיים הבשרניות שלה כל הזמן קיבלו לחות מלשון ורודה ורטובה שנעה עליהם בחושניות של חתולת מין צמאה לסקס, צמאה למגע מחרמן, צמאה לאורגזמה חזקה שלעולם לא תכבה את תשוקתה המתגברת. 

ניגשתי אליה !

 (תמשיכו מפה....)

אוח פתאום עכשיו, פתאום היום, אני מתגעגע לרחוב בורבון-הבונבון ולניו ארלינס המתוקה שלי.

שחR

דרג את התוכן: