לודאי מוכרים לכם מזמן שירי האהבה וכחלולי הנפש המופלצים, בעיקר נשים כותבות אותם.
במקום לשימם בעדינות בין טישו תכול לורדרד במגירה כדי שלעולם לא יראו אור יום, כפי שמגיע להם, הם מוצאים מקום, אפילו מקום של כבוד, מסתבר, על גבי דפי הקפה.
יש להם מגוון קבוע של שורות ומילים.
בצד שמות העצם נמצא את איוושות הלב, קרני הירח, הרוח בעלי הסתיו, אדוות גלי הים, מחול החיים, וכו'.
בצד הפעלים מככבים בגדול לוטף (עדיף על מלטף), לוקק (עדיף על מלקק), מסחרר, סוער, מרעיד ואוהב כמובן.
על שמות התואר נפסח, כבר הבנתם את הרעיון.
כל הקומבינציות אפשריות. על כן נמצא גם את איוושת החיים, גלי הלב, קרני הסתיו, מחול הרוח,ועוד ועוד. חשבון קומבינטורי קצרצר יגלה לכם שרק מחמשת הדוגמאות לעיל תוכלו לצוות מאה ועשרים צמדי מילים! הכל הולך עם הכל. וכי מה רע באיוושת גלי הים ומה פסול במחול עלי הסתיו? אפילו קרני הלב עובר מסך. מליוני שירים ניתן לכתוב. איזה מיליונים. מיליארדים. בלי שום בעיה. ופה רק עברתי על שמות העצם. בצימודים עם הפעלים מגיעים לטרות, טרות של שירים מופלצים, כולם מתעסקים בסערת הנפש החמקמקה תחת עצי אזדרכת שוקקים.
מה שגם כל כך צפוי הוא מצעד המריעים: יפה, נהדר, מדאאים, נפש תאומה, אהבתי מאוד, מתחבר לי, גדולה כמו תמיד, נשמה, מרגש.
נו, מה חדש פה תאמרו, מה לא צפוי? אה, שלפעמים תגובה צינית מעט, מהסוג שהבאתי בכותרת נמחקת. (למען האמת, הספציפית הזאת לא נמחקה).
מפעים, אין מילים בפי, מפעים ביותר. |