"איזה מין משפט אידיוטי זה??? אני בכלל לא מתחברת אליו!", חזרה וטענה בפני מנחת סדנת המודעות, אך זו רק חייכה חיוך סתום והסבירה למשתתפים, שבשבוע הקרוב על כל אחד לחיות את הקלף שקיבל. "אין מקריות", אמרה. "כל אחד קיבל בדיוק את הקלף שהכי נכון לו להפנים ברגע זה". אלא שאיריס סירבה לקבל זאת.

"אני לא מבינה את המשפט הזה!", אמרה בחדות. "האם את רומזת , שבן אדם הוא כמו עץ? או פרח? או שולחן?  האם עלי להפסיק לשאוף,להפסיק לרצות, להפסיק לפעול, להפסיק להתקדם, להפסיק להשתוקק  לשפר את חיי? איזה מין חיים הם אלה פשוט להיות? מבחינתי זה בכלל לא חיים!", כך התריסה בטונים שהלכו וגבהו, אל מול המנחה. אולם פניה של זו נותרו חתומים . "בצעי את המטלה, איריס, כי בלעדיה לא תוכלי להמשיך בסדנה", אמרה בקול שקט אך חודר.

המומה ונרעשת הגיעה איריס למחרת, לבניין הטלוויזיה , מקום עבודתה. כבר בכניסה קיבלה אותה מהומה קולנית. דין ודברים נרגז התנהל בין גבר זר בג'ינס, בעל רעמת שיער עבותה, כסופה, ובין איש הביטחון, שחסם בגופו את הפתח. "אתה לא יכול להיכנס  בלי הודעה ותיאום!", "אבל אני חייב להיכנס, זה דחוף!", "את זה נראה!", "כן, את זה נראה!!!", המשפטים הזועמים שניתזו לכל עבר לחצו על רקותיה של איריס, וכרגיל, עמדה להצטרף למהומה ולהראות לזר הפולש מי קובע כאן את העניינים.

היא כבר פתחה את פיה כדי להוציא ממנו את המשפט היוקרתי –"סליחה! אני איריס פעיל, סגנית עורך התוכניות הראשי, אז תואיל בטובך להקשיב!....", אך שום קול לא יצא ממנה. היא ניסתה שוב, אך מיתרי גרונה פשוט לא צייתו לה. אלוהים אדירים! קולה נעלם!

איריס הרגישה כמו דג. היא פערה את פיה שוב ושוב,הניעה את לשונה, את שפתיה, אימצה את גרונה, אך כל שיצא משם היה נשיפת אויר ריקה. היא שמעה על מקרים כאלה אצל זמרים לפני הופעה. חרדת במה, קוראים לזה. גם לריטה זה קרה לפני שהתפרסמה במחזה "גבירתי הנאווה". רק זה חסר לה, ועוד היום, ביום כל כך עמוס עם פגישות המשקיעים בתוכנית הטיפוחים שלה, שאותה ניסתה לדחוף בכל כוחה, למרות עלותה היקרה. תוכנית שתעסוק במערכות יחסים אצל רווקים ורווקות בני 50, שעדיין לא מצאו בני זוג . כמוה....

בעומק לבה קיוותה שאולי התוכנית הזו תביא לה את בן הזוג המיוחל, זה שמיאן להגיע אליה, ולא שישבה בחיבוק ידיים. נכון, כל חייה השקיעה בקריירה בשאיפה להיות עורכת תוכניות ראשית. למי נותר זמן לעסוק בתחום הרומנטי? דייטים למכביר היו לה  בשל הופעתה המושכת, אך כלום לא יצא מזה. ברור שלא באשמתה! מה היא אשמה שבטלוויזיה עובדים סביב השעון? האם אשמתה היא זו שכדי להצליח בעולם התקשורת צריך להיות ערניים כל הזמן, כדי שלא יחטפו לך את מקומך מתחת לאף?

חדרה היה כוורת מזמזמת ללא הפסקה. אנשים, טלפונים, פקסים, צלילי הודעות נכנסות על צג המחשב, מסך טלוויזיה שטוח על הקיר ממול מקרקר ללא הרף. מזכירות נכנסות ועורמות עוד ועוד ניירת על שולחנה. איריס עבדה בדממה, כשזעקות מוחה החדות נשמעות לאוזניה בלבד: "מה יהיה??? איך מתפקדים ללא קול??? "אסור שאף אחד ירגיש ! ובוודאי לא בישיבה החשובה!".

שארית היום עברה כמו בחלום. איריס  הפכה לאישה אחרת. לשאלות ענתה בניד ראש לצדדים . למבקשים בירורים – שלפה את הנייר המתאים מהערמה על שולחנה, והושיטה למבקש. לטלפונים לא ענתה כלל, ובמקום זאת שלחה הודעות דואל . היא סגרה את דלתה, לראשונה בחייה, ותלתה מבחוץ פתק – "נא לא להפריע". היום עבר בשתיקה מוחלטת. לישיבת המשקיעים הגיעה עם חומר משוכפל שאותו חילקה בחיוך דומם לכולם. את חלקה בישיבה מילאה היטב בשפת גוף. פיה כאב מרוב חיוכים, בעיקר משום ששנים לא חייכה כל כך הרבה. צווארה כאב מתנועות של "כן" ו"לא". היא הקשיבה, כפי שלא הקשיבה מעולם – לכל מילה שיצאה מפי המשתתפים, ורשמה לעצמה רשימות. אלוהים, רק שהיום האילם הזה יעבור כבר, ואז תרוץ לרופא!

בצהריים נמלטה מחדרה למסעדה ממול. גם את זה לא עשתה שנים, כי אף פעם אין זמן.את הטלפון הנייד לא לקחה, כי ממילא אין לה קול...היא נהנתה מליטוף השמש על גבה, וכשחצתה את השדרה הריחה, מוקסמת, את הפרחים הוורודים-כתומים על השיחים , שאף פעם לא שמה לב שהם קיימים בכלל.

את ארוחת הצהריים אכלה בשתיקה. מעולם לא שמה לב  שחזה העוף ברוטב טריאקי כל כך טעים! מפחד שיפנו אליה ולא תוכל לענות, פשוט חייכה סתמית לכל עבר. באחת הפינות נדמה היה לה שהיא רואה את הזר הגבוה, כסוף השיער, שניסה לפלוש לבניין הטלוויזיה בבוקר, אבל אולי זה רק נדמה לה.

עם ערב נשמה לרווחה כשעשתה דרכה לעבר החניון. סוף סוף תרוץ לרופא, שירשום לה משהו חזק שיחזיר לה את קולה! ליד מכוניתה חיכה לה מישהו. אוי, רק לא הנודניק הזה, כסוף השיער מהבוקר...מה הוא רוצה ממנה, לעזאזל? ואיך תגיד לו לעוף קיבינימט, כהרגלה, ללא קול?

מקרוב יכלה לראות שתי עיניים ירוקות עמוקות כים. החיוך שלו האיר את פניו. "אני לא מצליח להגיע לפגישה אתך, וכל היום אני מנסה", אמר בהתנצלות. "שמי דן מאור, ורציתי לשאול אם אפשר עדיין להצטרף לקבוצת המשקיעים בתוכנית החדשה שלך על רווקים בגיל 50. יש לי עניין אישי בתוכנית, כי אני רווק בן 50 בעצמי..."

איריס הניעה את שפתיה האילמות, ולשווא. מתוסכלת, פשוט חייכה לעברו, והושיטה את ידה. לחיצתו הייתה חזקה וחמה, והיא לא רצתה שתיגמר. גם דן חשב כמוה. הכי מוזר הוא, שזה ממש לא נכון כל הסיפורים ששמע על העלמה איריס פעיל, שהיא אישה קשה ואנטיפתית, שהיא שתלטנית , שהיא מכשפה, שיש לה פה של ג'ורה....מוזר מאוד. דווקא הוא ראה משהו לגמרי אחר במשך כל היום שניסה להגיע אליה:  אישה שקטה וחייכנית, מנידה ראשה בחברותיות לכל אדם, ומשרה אוירה נעימה של שלווה. כל תנועה שלה שידרה שהיא אישה ששמחה פשוט .........להיות.

  * מוקדש באהבה רבה לדליה אלעזר וסביון סגל, חבריי בקפה ומנחי סדנאות למערכות יחסים....

*   כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c)