שמעתי היום מה חשב אחד הרופאים שמטפלים בי. הוא חשב על אישה אחת, בת שישים בערך, שתוך שבוע בהשגחתו הפכה בת שמונים. היא הגיעה לבית החולים עם כאב קטן ופתאום מצאו אצלה בגוף את כל התחלואות שבעולם. תוך שבוע קרסה ועכשיו היא יכולה רק לפקוח עיניים. כשמביטים בהן נראה שיש לה מה להגיד, אבל היא כבר לא יכולה לדבר, ובכל נשימה אפשר לראות את פניה מתעווים בכאב. טיילתי בבית החולים עד שמצאתי אותה. רציתי לדעת על מה עובר לה בראש.

את גלי הכאב והעצב שלה ניתן היה להרגיש ממרחק גדול וככל שהתקרבתי המחשבות הלכו והתבהרו. היא לא רצתה לעזוב את הבן שלה ואת הנכדים, ודאגה שימסרו את הכלבות שלה לצער בעלי חיים אחרי מותה. היא שאלה את עצמה אם בקרוב תראה את בעלה ואת אבא שלה עליו היא כועסת כי לא הותיר לה דבר בצוואתו. היא התלוננה הרבה, כאב לה ולא היה לה נוח. היא רצתה שישכיבו אותה על צד שמאל, אבל לא יכלה להגיד לאף אחד. היא גם ידעה שלא עשתה הרבה מדי דברים רעים בחייה, אבל בכל זאת, תהתה אם בחרה בדת הנכונה ולאן תלך אחרי שתמות והמחשבה הבעיתה אותה.

נכנסתי לחדר בו שכבה אחרי הקשבה ממושכת למחשבותיה. כשתשושים כל כך לא חושבים הרבה ומדי פעם המחשבות שלה נקטעו על ידי כאב חד זה או אחר. קראתי בשמה והיא פקחה מעט את עיניה. כיוון שלא זיהתה אותי נבהלה וחשבה לרגע שאני המוות שבא לקחת אותה. חייכתי ואמרתי לה שמלאך ראה אותה מלמעלה והורה לי לבוא לדבר איתה. הסברתי שבדרך כלל הם לא עושים דברים כאלה, כי מאחורי כל סבל יש סיבה, אבל היא אישה מאד מיוחדת ולכן עושים את זה בשבילה. המשכתי ואמרתי שהוא ביקש ממני לומר לה שלא תדאג, שבנה והנכדים יחיו חיים ארוכים ופוריים והיא תמיד תוכל להביט עליהם מלמעלה. היא תזכה לפגוש את בעלה ואת כל האנשים שהכירה שעברו מן העולם וכשתעבור לצד השני תבין שלכל דבר שקרה בחייה היתה סיבה. כשעוברים לצד השני דברים כמו עצבות, טינה וכעס לא קיימים בכלל, יש רק אושר נצחי, כך שהיא יכולה להניח לטינה ולכעס מראש. ושגם לא תדאג לכלבות, הן יאומצו על ידי משפחה אוהבת שתטפל בהן. בדיוק כשסיימתי לומר את הדברים המטפלת שלה נכנסה. אמרתי למטפלת שהיא רוצה לשכב על צד שמאל, ככה פחות כואב לה. נפרדתי מהאישה המבוגרת ויצאתי מהחדר, כשאני מרגיש שגם אם מאד כואב לה, היא שלווה לגמרי.

אני מקווה שלא תכעס עלי ששיקרתי. אני לא באמת יודע מה יש בעבר השני. אבל אני כן תוהה איך אגיע לשם.