| האמת היא שאני תמיד מפחדת. אין רגע בו אני לא חרדה - לפחות קצת - שהקץ אינו רחוק. אני לא יודעת ממי קיבלתי את הפחד להיות לבד, כבת להורים גרושים אני אמורה לראות את זה כמצב נורמטיבי, אבל אני פשוט לא יכולה להשתחרר. אם ניפרד זה יהיה סוף העולם בשבילי, ואני מפחדת שזה בדיוק מה שיבריח לי אותו. הוא אומר שהוא אוהב אותי, שאני בכלל לא מבינה כמה. אני כן מבינה, זה אתה שלא מבין. אתה לא אוהב אותי אפילו עשירית ממה שאני אוהבת אותך, אני חושבת. אני לא יודעת אם אתה בכלל מסוגל להכיל אהבה גדולה כמו זו שלי - לא מתוך זלזול, חלילה - אלא פשוט כי אני אלופה, ה-אלופה בלהכניס את עצמי למצבים שגדולים עליי בכמה וכמה מידות. |