פשוט לא יאומן . תשמעו סיפור . לפני כמה ימים , אני יושב על מדרגות בנין ברח. יגאל אלון בת"א מעשן סיגריה בהפסקה , מנהל מו"מ עם סוכן נמרץ , מהיר דיבור המנסה למכור לי משקפת , ולפתע , עוצר לידי איש , נראה קצת מוכר , כזה איך נאמר , אחד משלנו ,פנים נאות, קצת מרושל , יעני "ספורט אלגנט " , עוצר , מסתכל בי בעיניים בוחנות , חודרות , מחייך ושואל : אתה אינגי ? ( זה היה ועדיין כינוי שלי לאנשים המכירים אותי מאוד מקרוב ) אני מסתכל שוב ומיד מזהה , זה י.ש. הבן דוד של קובי נ. (שלמד איתי בבי"ס יסודי בר"ג ) שיחקנו יחד כשהיינו ילדים , וזה היה לפני 45 שנה !!! ולא ראיתי אותו מאז !!! לא האמנתי איך זיהה . זאת הרי יכולת נדירה לאיש עם כישורים מנטלים מיוחדים . אני יודע מי האיש כי הוא דמות מיוחדת : טייס קרב , מפקד טייסת , סמנכ"ל בחברת תעופה ידועה , קפטן וטייס באותה חברה , ד"ר לפסיכולוגיה , שותף בחברה הנותנת שרותי אמון וחניכה לתיקשורת לצוותי אוויר צוותי חדרי ניתוח ו/או כל מצב של אנשים דעתנים העובדים תחת לחץ או משהו דומה . ואני עדיין המום ושואל את עצמי : איך זיהה אותי , לאחר כל כך הרבה שנים , לאחר שפגש במהלך הקרירה שלו עשרות אלפי אנשים בארץ ובעולם .איך מבט אחד מחזיר בן אדם , בהנף אחד ארבעים וחמש שנה אחורה , אחרי שהיו היו לו קשרים בינאישיים כל כך אינטנסיבים עם דורות של לוחמי אויר , צוותי אויר , חברים מהטיסת , מהלימודים , מהמשפחה . איך זה קורה ? ארבעים וחמש שנה אחורה , עם זיהוי כל כך ממוקד ?
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קראתי ונהניתי והבנתי=
רגע, למה לא?
יש לכם במשותף את הדבר הבסיסי החוויתי בחיי כל אדם
ילדות
וזה לכשעצמו מצדיק את הזכרון שלו ושלך אותך ואותו!
אני רואה אומץ, נחישות ועוצמה
מבנה אישיות ברמה
בתיה
משהו בנוכחות שלך לא השתנה. האנרגיה!
*
כיף כשזה קורה.
יש אנשים שפשוט נחקקו בתודעה, יש אנשים שאנחנו ניזכור את הקול שלהם לתמיד או הבעת פנים מסוימת שהפתיעה אותנו
קורה לי הרבה שאני מציקה לאנשים פשוט אני זוכרת אותם , היה משהו , שיחה אפילו מיקרית או מבט לעיתים זה משהו קטן מאוד שניראה זניח באותו רגע אבל הוא ממש לא.
יש אנשים שעברו בתוך חיי שאפילו אם אשמע אותם ואהיה בגבי אליהם בוודאות אדע במי מדובר :) ולא משנה בכלל מה מרחק השנים.
אהבתי, לפעמים הדברים הבסיסים שלנו לא ממש משתנים,
קרה לי לא מזמן שלא היה לי מושג מי פונה אלי ושואלת שלומי ואין מושג ופשוט היא היתה איתי כמה וכמה שנים בלימודים אבל די השתנתה והיא אמרה שבכלל לא השתנתי חחח
דרך אגב, אני מצאתי שהזכרון הכי חזק שלי מתחבר עם ריח. מסוגל לזכור ריחות של לפני עשרות שנים ולשייכם לסיטואציה או פרט.
ואני פגשתי כאן, בקפה, מישהו שישב לידי בכיתה ג', ומאז לא התראינו. לא היתה כל בעיה לזהות.
לאנידין . נכון .את צודקת .
כמו ששרו ה- " Doors " וואן מוריסון זצ"ל :
..."This is the best part of the truth , this is the truth,,,"
תכלס, יש אנשים עם זיכרון מופלא ועם גמישות ויזואלית כמו של מעבדת זיהוי משטרתית. נתקלתי בכאלה שזכרו אותי אחרי המון שנים מבלי שהפרצוף שלהם ידליק לי שביב זיכרון. לא אהבה ולא אנרגיה ולא דוניה, לפעמים זה פשוט זיכרון צילומי. למה כל ההסברים חייבים להיות ספוגים בהלך רוח של העידן החדש?
שכחת לציין את כל הדרך האדירה אותה עברת במהלך השנים
כמו שהוא אדם ששמו הולך לפניו
גם שימך הולך לפניך
כנראה שנגעת בו כאשר היית ילד כמו שנגעת בדרכך בעוד אנשים רבים באופן בו אתה חי את חייך
מסתבר שכבר כילד הייתה לך השפעה אדירה על אנשים
יש אנשים שלעולם לא שוכחים
ולא בגלל מראה
או חוכמה
בגלל שהם יודעים לגעת בנשמה...
כנראה שאנחנו לא משתנים כל כך הרבה כמו שנדמה לנו...
אמנם לא עברו 45 שנים אלא רק כ- 22 אבל יצאתי אתמול מהעבודה ובמגרש חניה אני שומעת "אסנתתתת מה הענינים...." משהו מהתיכון... : )
רק כאן בארצנו הצפופה והקטנטונת ... נשארים סחבקים
הי,
העינים, העינים העינים...........
העינים הן הראי של הנשמה....
הצטלבו מבטכם,
וזיהה אותך
את מבט העינים לא שוכחים לעולם!
אסתי
דרך הצבע
"איך זה קורה ?
ארבעים וחמש שנה אחורה , עם זיהוי כל כך ממוקד ?"
והנה תשובתי... שבחלקה אתה עצמך ענית עליה
"עוצר מסתכל בי בעיניים בוחנות, חודרות, מחייך ושואל: אתה אנגי?"
אנגי.... אומנם גדלת, התפתחת, גופך השתנה, עברו עליך שנים מאז...
עם המון חוויות והפכו אותך לאיש עם דעות ומעשים,
אך דבר אחד בטוח... לא השתנתה אותה הנפש שהקרינו עיניך
האיש/חבר מהעבר זיהה אולי את קולך שחיבר אותו לעבר אך כשהתמקד
ובחן אותך, עיניך הם אלו שאישרו את תחושותיו.
פעם, באוניברסיטה, נרשמתי לסדנה שהועברה ע"י מרצה אורח.
בעוונותי כי רבו, איחרתי...
נכנסתי לכיתה, עומד שם מרצה שלא ראה אותי מימיו ואומר לי "שלום תמר" והזכיר את תחום ההתמחות שלי.....
המילים נעתקו מפי.
דקה אחרי שהתיישבתי, נכנס המאחר הבא (ישראל, אתם יודעים...) ושוב, אותו מרצה - פרופ' זיו קטלן מאונ' Wharton (איש מרשים ומשכמו ומעלה) נוקב בשמו של אותו מאחר ומברך אותו לשלום.
מסתבר שהוא קיבל תמונה ותקציר על כל המשתתפים בסדנה (כמה עשרות אנשים) והספיק לו ריפרוף בחומר תוך כדי הטיסה מארה"ב בשביל לזכור את כולם ולדעת לזהות אותם מאיזו תמונת פספורט מצ'וקמקת.
יש אנשים כאלו....
מעטים.... יחידי סגולה אבל יש וזו בהחלט חוויה לפגוש בהם
היי זאב
אמרת שיש לאיש יכולות מיוחדות ..ולכן מה הפלא שזיהה אותך ..
כנראה יש לו זכרון מופלא ..או שאולי היית בולט באיזה אופן אז בילדות ,
יש כאלה פנים שנחרטים ויש ..שלא ..
העיקר ששמחת זה מה שהכי חשוב ..
שיהיה יום מגניב ציפ
עדיף זיהוי ממוקד, מסיכול ממוקד...
האמת רותי , לא כל כך הבנתי את הקשר .
אולי אני צריך להתעמק בתגובתך , קצת יותר ?
משהו בשפת הגוף
משהו שעובר באויר
צריך להיות מאוד קרובים על מנת להכיר
ואהבה-זה כמו דם ודם אינו מים