פשוט לא יאומן . תשמעו סיפור . לפני כמה ימים , אני יושב על מדרגות בנין ברח. יגאל אלון בת"א מעשן סיגריה בהפסקה , מנהל מו"מ עם סוכן נמרץ , מהיר דיבור המנסה למכור לי משקפת , ולפתע , עוצר לידי איש , נראה קצת מוכר , כזה איך נאמר , אחד משלנו ,פנים נאות, קצת מרושל , יעני "ספורט אלגנט " , עוצר , מסתכל בי בעיניים בוחנות , חודרות , מחייך ושואל : אתה אינגי ? ( זה היה ועדיין כינוי שלי לאנשים המכירים אותי מאוד מקרוב ) אני מסתכל שוב ומיד מזהה , זה י.ש. הבן דוד של קובי נ. (שלמד איתי בבי"ס יסודי בר"ג ) שיחקנו יחד כשהיינו ילדים , וזה היה לפני 45 שנה !!! ולא ראיתי אותו מאז !!! לא האמנתי איך זיהה . זאת הרי יכולת נדירה לאיש עם כישורים מנטלים מיוחדים . אני יודע מי האיש כי הוא דמות מיוחדת : טייס קרב , מפקד טייסת , סמנכ"ל בחברת תעופה ידועה , קפטן וטייס באותה חברה , ד"ר לפסיכולוגיה , שותף בחברה הנותנת שרותי אמון וחניכה לתיקשורת לצוותי אוויר צוותי חדרי ניתוח ו/או כל מצב של אנשים דעתנים העובדים תחת לחץ או משהו דומה . ואני עדיין המום ושואל את עצמי : איך זיהה אותי , לאחר כל כך הרבה שנים , לאחר שפגש במהלך הקרירה שלו עשרות אלפי אנשים בארץ ובעולם .איך מבט אחד מחזיר בן אדם , בהנף אחד ארבעים וחמש שנה אחורה , אחרי שהיו היו לו קשרים בינאישיים כל כך אינטנסיבים עם דורות של לוחמי אויר , צוותי אויר , חברים מהטיסת , מהלימודים , מהמשפחה . איך זה קורה ? ארבעים וחמש שנה אחורה , עם זיהוי כל כך ממוקד ?
|