
הלכתי הלילה להליכה ספורטיוית בשדרות בבית שמש ופתאום התחיל לרדת טיפטוף שהפך חיש מהר לגשם חזק ואחר כך לשבר ענן... רק מה הייתי בלי מעיל ובלי מטריה ועם המעבד של השתל ומכשיר שמיעה על אוזנים. אז מייד כאמצעי חירום שמתי את המעבד של השתל ומכשיר שמיעה בכיס של המכנסים - ואחר כך שהגשם התחזק הכנסתי את שני הידיים לכיס של המכנסים וחפנתי את המכשיר ואת מעבד השתל בתוך כפות ידי. לקח לי 15 דקות עד שהגעתי למקום עם קורת גג יבש חמש דקות מהבית - ואחרי שהגשם נחלש הלכתי מהר הביתה. כולי רטוב הגעתי רק השמעבד של השתל ומכשיר שמיעה היו יבשים, ליתר ביטחון הם עפו ישר למיבש מכשירי שמיעה ושתלים. רק מה שוד ושבר ראיתי שלמעבד חסרה הסוללה - וזה סיפור של מאות שקלים - זכרתי שהוצאתי את את המבד ומכשיר שמיעה לראות מה מצבם בקורת הגג - מיד נסעתי עם המכונית לשם..
ברוך השם ראיתי את הסוללה על הריצפה ועוד יבשה..
לא פשוט להיות גם מושתל וגם להרכיב מכשיר שמיעה... |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חה, צלף, עברתי סיפור כזה בתחילת החורף שעבר, בלי מטריה....
והייתי במקום בו לא היה אפילו מחסה, עד שמצאתי לקח יותר מרבע שעה.
רק אז הצלחתי בכלל להכניס את המעבד ואת המכשיר לתיק שלי.
קודם לכן לא היה טעם אפילו, כי אם הייתי פותחת אותו הכל היה נרטב בפנים.
איך שהגעתי הבייתה, רטובה כולי, שלחתי הכל, כולל את עצמי, לייבוש.
הכל הסתיים בשלום, לא קרה דבר למכשירים היקרים.
אבל לא כדאי לנסות סיבוב חוזר. |:-)
חורף נעים!
הבעיה ורד שהארץ שלנו היא ארץ מידברית שהגשם בה אפילו בחורף זה חזיון לא רגיל - אז אני לא רגיל ללכת לכול מקום עם מטריה במיוחד שבשבת היה די נעים...
זה לא אירופה שגם אם בהיר בבוקר יכול להיות שתוך שעה ירד גשם...
בהחלט לא פשוט.
אני תמיד בלחץ שמתחיל לרדת גשם ואני לבד עם שני הילדים.
לכן תמיד מקפידה לקחת מטריה גדולה, כשאומרים שיירד גשם.
מזל שזה נגמר בטוב...