ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אמא טרייה / קטלוג / שליטה מזל טוב! נולד פעוט במשקל שלוש מאה חמישים, ומיד קיבל ציון (הראשון בחייו) . הצוות באיכילוב היה מקצועי שחבל על הזמן והתנאים מעולים, והיתה התלבטות, כי חברה שלה ילדה חודש לפניה בתל השומר והצוות היה מעולה והתנאים חבל על הזמן, והנה היא כאן, קצת אחרי, בתחילת חופשת הלידה, על ספסל שטוף-שמש חורפית בשדרה, יד ימין חובקת כוס קרטון ועליה האות R בגדול, ובכוס (הגדולה, יש גם בינוני וקטן) קפוצ'ינו חלש דל חם מאוד נטול, יד שמאל משחקת בהיסח הדעת בצעצוע התפתחותי מפלסטיק רך ובטיחותי בצבעים צהוב, סגול, כחול ואדום שהומלץ בפורום האמהות הטוב ביותר. על העגלה, שהיתה כמעט היקרה ביותר בחנות הענקית בפאתי רמת גן, ונבחרה בזכות בולמי זעזועים מצויינים, כך היה כתוב במבחן המקיף במוסף הצרכנות, שעורכו שלח את הכתב להיות אורח חברת העגלות באיטליה, אבל את זה היא לא תדע, תלוי תיק בד כחול עם פסים לבנים, ובו מוצצי סיליקון עם תו תקן, גם אמריקאי וגם של האיחוד האירופאי (היחיד שמחזיק בשניהם, אמרה אמא של בעלה), בקבוקים עם צינורית מיוחדת שיורדת מהפיה לתחתית ואמורה למנוע גזים בכל המקומות האפשריים, ופחית עם אבקה לבנה-צהבהבה. כן, היא היניקה קצת והפסיקה, אבל זה בסדר, כתבה לה אישית מנהלת פורום הנקה אלטרנטיבית במייל שנחת בוקר אחד בתיבת הג'ימייל שלה, שבע נקודה שתיים ג'יגה-בייט אנד קאונטינג. עוד בתיק מונחת מעטפה בצבע אדום בוהק עם זיכויים ותלושי-שי לאותה חנות ענקית בפאתי וגו'. היות ויש לה עוד חברות "באותו סטאטוס", הן צוחקות, אמהות טריות, מיד אחרי הלידות הותנע פרפטום מובילה שבמהלכו ידיים מחליפות עד היום מעטפות עם תלושים, לפעמים סתם מתנות שמוחלפות תמורת זיכוי, לפעמים התלושים מחליפים מתנות פלוס זיכוי, לפעמים הן נפגשות שם באקראי, ובשבוע שעבר היא פגשה שם את ההיא שלא הפסיקה לעשן אפילו בהריון, אבל היא עצמה חוטאת באיזה ג'וינט פה ושם אז היא לא תשפוט אותה, בפרט שבתחילת ההריון היא קיבלה ממנה טיפ מעולה על אחד הרופאים הכי נחשבים שעושים סקירה, הוא אחד הראשונים בארץ שהיה להם אולטראסאונד עם הדמיה תלת מימדית, אלפיים ארבע מאות שקל ודיסק עם קובץ תמונות של העובר (תלת מימדי!) מיד אחרי הבדיקה. הקפה כמעט נגמר. (יש גם תינוק בעגלה), היא רוכנת אליו ורואה שהוא
סדרן מוניות / פורמייקה / ביצים כמה שנים הוא כבר כאן? מבחינתו, התחנה היתה קיימת מאז ומתמיד. אח"כ סללו את רחוב בלפור פינת רוטשילד סביב התחנה, ולבסוף בנו את תלאביב מסביב לפינה הזאת. הוא נועץ מבטו בפינה דמיונית בתקרת החדר. או עכביש זעיר או מסמר, חולפת בראשו המחשבה המעניינת ביותר מאז תחילת המשמרת. עכשיו שתיים בלילה. שולחן פורמייקה. לוח שנה שכבר שלושה חודשים פלוס שנה לא הפכו בו דף. על החלון, מבפנים החוצה, תלויות כמה מודעות זהות. למוניות בלפור דרושות. למוניות בלפור דרושות. למוניות בלפור דרושות. במוניות בלפור הולכים על הדגשת המסר.
בקצה הרחוב פתחו בית קפה חדש. מוּ? בוּ? משהו כזה. לפעמים הוא רואה שם צעירה רזה, יפה, פעם היה לה שיער ארוך מאוד ועכשיו פחות (פחות ארוך, לא פחות שערות על הראש), גוהרת מעל מחשב נייד מהחדשים-מבריקים האלה. פעם הוא רצה להתחיל איתה, לבש את החולצה היפה שלו מהחתונה, הכניס את הכרס, התיישב באלכסון וקצת רחוק ממנה אבל בטווח ראיה, הזמין אספרסו (אין להם קפה שחור), ואז היא קמה, ארזה את המחשב והסתלקה.
התחנה הזאת, התחנה שלו, קפאה בשנות השבעים ונורתה הישר לחודש האחרון של 2008. הפורמייקה, הניאון, סיגריות ישנות (גם כשהן בקופסה), ריח של חרובים, הטיפוסים שמסתובבים כאן בלילה. בפינת שינקין הוא ראה את הזמר ההוא משנות השבעים, פעם האצבעות שלו היו טסות על הגיטרה, עכשיו הן רועדות, בקושי מדליקות סיגריה, הוא שמן ועצוב ויש לו זיפים לבנים מוזנחים.
הוא אוהב את התחנה בשעות האלה. אוהב את החרדים שעוברים כאן, מאיטים לרגע, מציצים וממשיכים למלצ'ט או פאירברג או יוסף הנשיא. פעם היה כאן אחד שעבר כל ערב, ביקש שקל ואיחל בריאות לכולם, עכשיו גם הוא איננו.
לסירוגין, ידו מלטפת את כרסו ומפשפשת במפשעתו, מסדרת את הביצים במקום. ושוב לכרס. על השולחן מוסף 24 שעות מלפני שלושה ימים, בפינת התקרה עדיין הנקודה ההיא, לא זזה.
כשהגיעו הוריו לארץ, היתה הגרלה. חלק מהעולים היו זכאים לדירה מצפון לירקון, וחלק (הוריו) - ממזרח לאיילון. היום העיר הזאת כולה שלו, בלחיצת כפתור הוא מזיז בה אנשים מהירקון לאיילון, מיפו ליודה מכבי, מיודה לוי לדרך השלום ובחזרה.
ולפעמים, בשעות האלה, העיר נשאבת במערבולת, מתכווצת לריבוע שבין רוטשילד לאלנבי לקינג ג'ורג', מתרכזת בפינה של בלפור, עד שכל קיומה מתכנס לתוך הנקודה הכהה בפינת התקרה, שפתאום זזה קצת. בכל זאת עכביש.
כלב אני אתפוס את הכלבה הזאת. אני אתפוס את הכלבה הזאת ואדחוף לה את הלשון לתחת, כמו שעשיתי לאחותה. ואח"כ אני אתפוס את אח שלה הכלב ואקרע לו את הצורה, כמו שעשיתי לחצי-אח שלהם כשהורדתי לו את האוזן ועכשיו הוא מסתובב בעיר עם אהיל מסביב לצוואר. אסור לגלות חולשה לרגע. להיות מלך השדרה זה מחייב. יש אפילו מישהי מיוחדת, היא הולכת אחרי לכל מקום ואוספת לשקית את מה שאני משאיר.
*
בתמונות: ביתקפה הנסיך הקטן, רגע לפני הסגירה, חדר מדרגות ברחוב מרכז בעלי מלאכה, פינת אחד העם מול הבימה
*
*
|
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
rikyc
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
shulamit
בתגובה על סיפור העין
sexatraf
בתגובה על מגלידות ועד סקס בבוקר - חמש המלצות חורפיות
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מצויין.
1. אני מודה שהתחקיר שערכתי לפני הפוסט היה קצת שטחי,
2. אני בכלל אוהב דיבורים של קבוצות, גילדות, כאלה שהעברית שלהם היא מוטציה של עברית.
מה עם איזה פוסט על נחלת בנימין - שפ"ר - גרוזנברג ?
נהניתי מאוד מהפוסט שלך.
הסיפור הראשון מיזוגני משהו אבל אנחנו מביאות את זה על עצמנו. קורה לנו משהו בהריון ובלידה ובילד השני זה עובר (או אמור לעבור).
הסיפור השני מרגיש קצת פחות מפותח אבל למי שמכיר את הדמויות בסיפור זה מספיק נוסטלגי בשביל להתרפק.
והסיפור השלישי בדיוק במקום.
יופי!
הלו הלו, לא יודעת כמה אתה מבין בהיררכיות של תחנות מוניות, אבל למיטב ידיעתי הסדרן הוא ראשון בין שווים, כלומר היה לרוב פעם נהג מונית והתקדם, אלא במקרה שהוא נכה צה"ל.
אבל אתה צודק. עכשיו הוא סדרן, ואת התואר הזה לא ניקח לו.
אני חולה על דיבורים בקשר של תחנות מוניות.
עכשיו, כשאני אעבור על יד מוניות בלפור אסתכל על הסדרן בעיניים חדשות.
:-)
תענוג. יש שם גם תינוק.
ובאהיל על הצואר של הכלב, צחקתי בקול רם!
אסתטיקה טהורה, ישר קולטים שאתה לא תל-אביבי :)
(ברגע זה עברתי ללובי לבדוק אם אתה שם בנבחרים, והזדעזעתי מה"עיצוב" הקקפוני המחודש. אפרופו אסתטיקה מקומית)
פנטסטי. הכל.
גם אני חשבתי שהתינוק מת. הסיפור הוא מניפסט חריף נגד צרכנות הילודה, אבל חסר בו באמת קצת יותר אנושיות לאמא.אבל הסיום מצויין כי הוא מנסח במשפט אחד את כל העסק.
הסיפור על סדרן המוניות הוא הטוב ביותר, את הנערה היפה עם הלפטופ זיהיתי מיד, ובעיקר הוא בשיאו בסוף, כי יש בו מעבר חד בין מטאפיזיות ספרותית לפרוזאיות יום יומית, "בכל זאת, עכביש", זה סיום מבריק.
אני גם בתור
א
לא הבנתי. אז התינוק מת? (עוכר ישראל, אני יודע)
ב
מה שהאם הביונית צריכה זה בן שיח. או בת שיח ראויה. מיליוני אנשים לבד, בהוויה האורבנית המנכרת.
ג
הכלב הזה כנראה מקדים את זמנו.
yesh matzav
להשכרה - דירת שני חדרים פיצפונים במתחם המדובר. לסופי שבוע בלבד.
יש מעוניין?
תודה רבה. אני אמסור לזה שמצולם (כלומר, לא לגילספי. לשני).שלוש אפיזודות מהחיים וכתיבה יפה כל כך*תודה
תודה. אני תמיד מעדיף לקחת זכרונות של אחרים (שלי משעממים מדי) .
ואגב, זה לא נהג מונית, זה הסדרן של התחנה.
כתוב נפלא!!!
תודה!
שי
עמיר עמיר... איש תחנת המוניות - זה משהו...
וגם הצילום השלישי
כן
תפיסה מעולה של הרגע...
כתוב נהדר, הכי אהבתי את הגיגי הכלב וצילום של הנסיך הקטן,
מקום קסום שרכשתי ממנו בין השאר את כל כרכי קאסוטו (אז מה עם זה מהדורה משנת תרפפ"ו?
קאסוטו קם כל שנה לתחיה כדי לפרשן במהדורה מחודשת?
מבריק, עמיר
מהפוסטים הטובים שלך
דווקא מזדהה (עם) ומעריך את חוסר החמלה היחסית וחוסר האהדה היחסית לאם (הישראלית) הטרייה והמאובזרת
יפה
התבוננות מפוכחת.
אבל גם אני חושבת שהטיפוסית הראשונה ראויה למעט יותר חמלה. אמנם אני לא עשירה כמוה, אבל יכולה להזדהות איתה.
מקסים..*
זה נורא יפה ומעורר געגועים, מה שכתבת, למרות שלא לזה התכוונת, למרות שככל הנראה אלה לא ממש הזכרונות שלך ולמרות שגילית הרבה יותר אהדה לנהג המונית (לדעתי אני עוד זוכרת את המספר בעל פה) מאשר לאם המשולבת היטב.
עדיין.
כתיבה מרתקת. תמשיך תמשיך.
ועכשי הכוכב ה-3
כתוב מקסים.