יפה כתבת.

ועדיין, רוב האנשים מחליפים את הנוחות רק כשאין להם ברירה, למשל כשמפטרים אותם.

"הצלחה בחיים עומדת ביחס ישר למידת אי הודאות איתה אנו חיים בנוחות". אהבתי.

העניין הוא להיות שלם עם המקום בו אתה נמצא,

להגשים את עצמך זה עניין של תפיסה, ולא של מקום עבודה

אני לא מוצאת שום דבר רע בלעבוד במשהו שמפרנס אותך.

והיטב. 

תכלס אלפי שנים אנשים עבדו שמה שהיה ובמה שהכתיבו להם. 

לא היה שום מקום לשום דבר אחר. 

אין סיבה שדברים יהיה שחור או לבן. 

 אני גם עובדת בהייטק וגם רקדנית.

אני נהנת בעבודה פחות או יותר, ומגשימה את עצמי בשעות של אחרי. 

ולא אני לא בחוג של פעם בשבוע. 

אני רוקדת 4-5 פעמים בשבוע, אני רקדנית בלהקה ומופיעה באופן שוטף. 

קריירת ההייטק מממנת לי את קריירת הפלמנקו. 

 

הי

מעניין מאוד.. גם אני עברתי דרך דומה..

סיגל

מבין ללבך- עברתי דרך דומה לפני 6 שנים. מי שלא עבר את הדרך לא מבין מה זה לקום בבוקר ולא לרצות יותר...וכבר לא חשובים מנעמי ההיטק ולא חשוב חשבון ההוצאות והנסיעות והרכב- פשוט דיי. הגדרתי את זה כמו תרמיל כבד שאתה נושא על הגב וכל יום מתמלא באבנים- כבד יותר ויותר עד שדיי ואז אתה בא לבוס שם לו את המפתחות על השולחן ואומר לעיניו המשתאות "דיי" . קשה להסביר למי שלא היה שם. זה לא קשור לאהבת המקצוע אלא ללחץ שמגיע רגע ואתה לא רוצה יותר לשאת אותו. אני יכול לומר לך שזו רק תחילת הדרך אל תתגעגע לימים עברו, אל תחשוב על עצמך חלש וכשלון להפך צפוייה לך דרך של התחדשות מרעננת אולי תרוויח פחות אולי תיסע על רכב ישן אבל כל יום שתקום בבוקר תשמח.

רוני 

בהצלחה !!!!!!

החיים קצרים וחולפים ביעף

כל אדם שחש תקוע במקום מסויים(זוגיות,קריירה,מגורים...) כדאי שימפה באופן עמוק את תמונת חייו ויבדוק

לאן הוא בעצם רוצה להגיע.

זה הצעד ההכרחי הראשון. מכאן יש אלף דרכים להגיע לתחושת אושר ומימוש עצמי אם באמת באמת רוצים.

כוכב על הפוסט החשוב שיכול להוות "צילצול מעורר" עבור אנשים מסויימים וכוכב  לך שעמדת בכלל האינטגריטי

"נאה דורש נאה מקיים"

הרבה הצלחה

יש לך את זה

נהניתי לקרוא את הפוסט כי גם אני עברתי תהליך דומה לאחרונה. לאחר קריירה ארוכה ומתגמלת בהייטק, גם אני קמתי יום אחד והרגשתי שזה הזמן לעבור הלאה, למרחב חדש של פעילות. לא מתוך תחושת "מחנק" או "חיים הכלוב של זהב", אלא מתוך תחושה חזקה ששלב אחד חשוב ומשמעותי בחיי הגיע לידי מיצוי, ושלב חדש מחכה לי בפתח. בד בבד אני מוקיר ומעריך כל יום בו עבדתי בעבודתי הקודמת אשר קידמה והביאה אותי למי שאני היום, ואת האנשים להם אני חייב תודות על התמיכה והאמון שהם נתנו בי לאפשר לי להגשים את תוכניותיי הגשמיות. היום אני אמנם נדרש להתקיים בצניעות רבה יותר, אך אין הדבר משמעותי לעומת האושר והסיפוק של הגילויים היומיומיים הקטנים שממלאים את חיי בצורה כה פשוטה ובהירה, ומאירים לי את הדרך הלא וודאית ולא בטוחה בה אני הולך, צעד צעד.

 חשוב לי לתרום לכל אלו מכם העומדים בפתח תהליך דומה: החלום על לעשות את ההפך מ..(עבודה בהייטק)....הוא בדרך כלל עוד צורה של הישענות על הנחת יסוד מוטעית, שאם נתחיל לעשות את כל מה שרצינו לעשות ולא הצלחנו להספיק עד היום, בעקבות חוסר בזמן פנוי, נגיע להגשמה עצמית. בעיני, דבר והיפוכו הם בעצם שני חלקים של אותו הדבר, ואם ברצוננו לחוות חוויות חדשות בחיינו, עלינו לנסות להתנער מכל מה ש"למדנו" בעבר ומכל ה"מסקנות" שהסקנו מניסיון העבר לגבי אישיותנו. לנסות באמת לשחרר את האחיזה בידוע, ולרגע אחד, לחוות את ה"כלום" החדש בחיינו באמת, על מנת לאפשר לדבר חדש לצמוח. סבלנות ובטחון בעצם קיומינו ללא תלות בשום דבר חיצוני הם, לדעתי, המפתח ליציאה אמיתית לדרך חדשה. השחרור מהנחות יסוד שדבקנו בהם בעבר (או עצות למיניהם של חברים) כגון: "כל מאמץ נושא בחובו גמול מיידי" או "עלי להיות עסוק כדי לא לשקוע בדיכאון" או " זה לא הזמן לקחת סיכונים"  יאפשרו לנו לפעול בחופשיות בעולמינו החדש ולברוא את המציאות המתאימה אך ורק לנו ופשוט ליהנות מההליכה בה. ואסיים בסיפור זן שאולי מתאר את כוונתי בצורה הטובה ביותר: "איש בודהיסטי צעיר אשר היה בדרכו לעבר מנזר בו רצה להגיע להתקדשות, נתקל במהלך דרכו בנהר אדיר מימדים אשר לא נראה כי אפשר היה לעוברו בחיים. כמו כן, לא היה ניתן לראות במרחק שום גשר או דרך לעקוף את הנהר. מצידו השני של הנהר, ראה הצעיר איש זקן עומד ומחכה. צעק לו הצעיר מהעבר השני -" זקן מכובד, היודע אתה איך אוכל לעבור את הנהר לצד השני ?"  ענה לו הזקן: "לא מבין אני את רצונך-הרי אתה כבר בצד השני ?!" 

מוכר היטב. אני פשוט שונא את הלחץ הנלווה לשיתוף אחרים בתוכניות לעזוב מקום עבודה.

 

כתבת :   להתראות הייטק, שלום מציאות

בשבילי הייטק זה חלק מהמציאות, ולא בשביל קריירה ולא בשביל כסף

חלק גדול מהחיים זו הצגה,

כשהיית בהייטק - ההצגה שנתת היתה טובה מאוד - אתה ממש טוב בזה

דוקא בתחום החדש שבו בחרת, ידוע שמרבית העוסקים בו עושים הצגה

איך נדע שעכשיו זו לא הצגה ?

אני מאחלת לך בהצלחה בדרכך החדשה!

זה ההבדל בין אנשי היי-טק שהלכו לתחום בגלל הכסף לבין אלו שהלכו לתחום בגלל אהבתם למקצוע. אני בתחום הזה כבר שנים. למעשה מגיל 15 כשהלכתי ללמוד אלקטרוניקה. בזמני עוד היו מלחימים רשתות ומגני-דוד מבדיל והיום רוב "אנשי ההיי-טק" לא יודעים מה זה בדיל. אני מהדור שכתבו בפורטרן ואפילו בקומודור, ואני לא כזה זקן. אני זוכר שבנשת 1994 סיפרתי לאנשים שאני גולש באינטרנט ולא היה להם מושג מה זה בכלל. פשוט אהבנו את מה שעשינו והלכנו לתחום מבלי לדעת כמה מרוויחים שם. אח"כ גם בתואר הראשון והשני היה לי ברור מה מעניין אותי. עד היום אני בתחום ובכל פעם שאני חושב שאולי הגיע הזמן לעלות מדרגה לניהול, אני נרתע מפאת השיעמום מחוסר העשייה שמצפה לי בניהול (או מעשיית הכלום).

שנים לאחר שהודח כראש ממשלה, נשאל ביבי נתניהו (וזה לא קשור כלל לדעותיי הפוליטיות) האם יחזור לפוליטיקה והוא אמרשהוא "מאד נהנה מעסקי ההיי-טק". התפוצצנו מצחוק. הבן-אדם לא ראה נגד או כבל מימיו וסביר שגם לא יודע מה זה, אבל העיקר שהוא "נהנה מעסקי ההיי-טק". זו היתה תקופת הבועה והיי-טק היה טרנד, אז גם ביבי רכב על הגל. אתמול היי-טק, היום נדל"ן ומחר משהו אחר.

אני גם זוכר לפני 8 שנים שהייתי מעביר שיעורים פרטיים לסטודנטים, הגיע אליי יום אחר בחור שסיפר לי שהיה בסיירת X בצבא, ואח"כ עבר לסיירת Y, אח"כ השתחרר וטס לתקופה ארוכה לדרום אמריקה וכשהוא חזר הוא חיפש עבודה שיש בה הרבה כסף, אז הוא פתח עיתון וראה מודעה: "7 חודשים ואתה מהנדס חומרה". אז הוא לקח את הקורס. הוא בה אליי כי היה תקוע. אחרי שעתיים אצלי הוא היה מותש וביקש לצאת להפסקת סיגריה. הוא חזר אחרי רבע שעה ואמר שנמשיך פעם אחרת. כמובן שהוא לא חזר. הוא כנראה לא האמין שבשביל להצליח צריך לעבוד. זה לא הסתדר לו טוב שהרי היה כתוב "7 חודשים ואתה מהנדס חומרה" אבל לא היה כתוב שצריך לעבוד בשביל זה ובשביל להתמיד, כדאי גם שתהיה לך איזושהי זיקה לתחום.

 

בשורה תחתונה, כשאתה הולך לתחום כלשהו רק כי זה טרדני או רק כי מרוויחים שם הרבה, יש מצב שלא תאהב להיות שם ולבסוף תפרוש בקול היענות חזקה. הלקח החשוב בסיפורך כלל לא קשור להיי-טק או לאזיקי הזהב, או מלכודות הדבש וכיו"ב שאני שומע מידיי פעם מכל מיני גיבורים בעבודה ש"עשו את הצעד ונטשו". הלקח מסיפורך הוא שלא משנה מה תבחר, העדף משהו שתאהב לעשות ולא רק בגלל כסף.

 

 

סליחה שאני לוקח טרמפ על הפוסט, אבל זה חשוב -

 

בת 15 מבקשת את חייה ב-SMS

Easier said then done

יש לי הרבה מה להגיד על מה שכתבת (אני ממש לא מסכים עם רוב הדברים) אבל הדבר החשוב ביותר הוא שבעצם לא ניתן "לעזוב" קריירה בהייטק. אם היית מתכנת וראש צוות או מנהל פיתוח תמיד תוכל לחפש שוב עבודה כמתכנת, ואם אתה שווה משהו גם כראש צוות ומעלה. יכול להיות לך קצת קשה למצוא בזמנים קשים אבל אחרי מספר חודשים אתה תמצא עבודה אולי בשכר יותר נמוך. אני מדבר מנסיון של 25 שנה בתחום. יש לי חבר שיודע רק לתכנת בקובול על מינפריים וגם הוא לא עבד מבחירה מספר שנים וכשרצה לחזור לעבוד הצליח למצוא עבודה. וזה מקרה ממש קיצוני.

מנגד, אין דבר כזה קריירה בטוחה בהייטק כי תמיד יכולים לסגור את החברה שאתה עובד בה או למכור אותה או לצמצמם וכו' ואז ממילא תצטרך למצוא עבודה ומצבך יהיה מאוד דומה למצב של אדם שהחליט מבחירה להפסיק לעבוד בתחום למספר שנים והתחרט. אמנם, ככל שיעבור יותר זמן שבו אתה מחוץ לתחום יהיה לך יותר קשה לחזור אבל זה כמעט תמיד עדיין אפשרי. לא כתבת מה אתה הולך לעשות אבל אני מניח שתוך כשנתיים כבר תחליט אם זה מצליח או לא... ועדיין תוכל לחזור לתחום.

לכן:

1. אל תסתכל על זה כעל החלטה גורלית אלא כעל ניסוי. זה הרבה פחות דרמטי והרבה יותר פרקטי.

2. כמו שכתבו כאן לפני, כלוב זהב זה לא סבבה אבל רוב האנשים עובדים בשביל להתפרנס בעבודה פחות מגניבה ממנהל פיתוח. הכלוב שלהם פשוט עשוי מחומר פחות משובח... 

3. אם אתה מסודר עם כסף אז אין בעיה בכלל ואתה יכול לעשות מה שבא לך. אם לא אז אתה יכול לוותר על רמת החיים שלך ולחיות בסבבה בלי לעבוד אבל תצטרך לשלם על זה מחיר. יש לי כמה חברים כאלה שחיים מיוגורט והולכים כל יום ברגל לים ואוספים בקבוקים ומבסוטים מהחיים. הם תמיד נראו לי לא פחות מאושרים ממני אבל כנראה שרוב האנשים בכל זאת נשארים בכלוב בשביל האוכל למרות שאצלנו (בניגוד לכלוב האמיתי של הציפורים) הדלת תמיד פתוחה.

 

לא כולם עובדים בתחום מחוסר ברירה.

אני אוהב את מה שאני עושה.

מאוד.

בישראל אין הרבה תעסוקה

ריוחית ויצירתית כמו עבודה בהיי-טק.

 

אתה עלול למצוא את עצמך בעבודה

גרועה עם רבע מהשכר שלך ( או אפילו פחות)

כאשר אתה עובד פי כמה יותר קשה ללא כול תנאים.

כול רגע עשויים לפטר אותך

ומתישהו גם לא תוכל עבודה

חדשה.

 

 

דרוש הרבה אומץ.

מעט יותר קל אם הכיוון ברור.

האם אתה ידעת מה הכיוון שלך ומה אתה רוצה לעשות כשתהיה "גדול" ?

בהירות, עוצמה, ובעיקר היכרות מעמיקה עם עצמך ועם היכולות שלך - כל אלו יכולים לאפשר שינוי.

ושיהיה בהצלחה - זה תמיד טוב.

 

*

ויש הייטקיסטים שעושים זאת מתוך אהבה..

אהבה למתמטיקה ופתרון בעיות ( סוג של אומנות בעיניי ..) .. ולא בגלל בצע כסף ..

(יש לא מעט שלא .. הם לא מחזיקים מעמד..)

בדומה לצייר שאוהב מכחול ..

או כנר על מיתרים ..

 

שלום יקירי,

 

 במשבר הנוכחי נפתחות גם הרבה הזדמנויות, לא רק לבעלי ממון.

 

אהלן,

הרבה אנשים רוצים לבצע שינוי ואינם מבצעים זאת כי לא ברור להם מהו התהליך ולאן הוא יוביל אותם (ברור שאין הבטחות בשום מקום).

הבהירות שאתה מדבר עליה - היא בהירות של התהליך ולעיתים בהירות שאין לי מה להפסיד - כי כאן ממש לא טוב לי.

אני כתבתי בנושא מלכודת דבש (כלוב מזהב) לפני מספר ימים את דעתי:

http://cafe.themarker.com/view.php?t=758193

ולפי נסיוני - הדרך הקלה יותר היא לחולל שינוי במקביל לעבודה הקיימת ולא למהר ו"לשבור את הכלים"

בהצלחה !

 

אלון

הרבה פעמים מה שמאוד קשה זה, להבין לאן ללכת. כלומר הרבה אנשים לא יודעים מה לעשות אם הם יעזבו את התחום הספציפי הזה. אני חושב שברגע שברור מה אפשר לעשות אם עוזבים, אז הרבה יותר קל לעזוב למי שרוצה (אם נתעלם כרגע משיקולי משפחה, תנאים וכו').

אשמח לשמוע יותר על כמה זמן פלירטטת עם המחשבות לפני שהתקבלה ההחלטה ועל התהליך עצמו.

האם קמת ועזבת מבלי לדעת לאן פניך ורק אז התחלת לחקור? האם דאגת קודם שיהיו לך מספיק חסכונות כרשת-ביטחון להתחלה? האם ידעת כבר לפני מה אתה רוצה, רקמת עור וגידים ורק אז אמרת שלום?

 

אני חושבת שזה חשוב להראות ולשוחח גם על צדדים אלו כדי למנוע את ה"רומנטיזציה" של תהליך שינוי קריירה. אני מאמינה שזהו צעד מבורך אבל הוא גם צריך להיות מושכל.

הכסף בסופו של דבר לא מסוגל לקנות לאדם את תחושת הסיפוק הפנימי וההנאה האמיתית בחיים

כלוב של זהב, הוא עדיין כלוב

עדיף להיות אדם חופשי מאשר להיות בכלוב, גם אם הוא של זהב

העיקר שהכל תלוי בו, הוא שמחה

כאשר האדם אינו שמח הוא לא מסוגל לחשוב בהגיון מה לעשות

ככל שהאדם שמח יותר, כך המחשבה שלו חופשית יותר, וכך הוא יוצא לחופשי גם ברמה המעשית

שיהיה בהצלחה

גיא,

ניסחת זאת מצוין, ואכן, נדרשת בהירות כדי להחליט מה חשוב יותר ועל מה לא מוכנים לוותר; ובכל זאת, נדרש כאן גם אומץ - להאמין בדרכך וללכת בה, למרות אי-הוודאות.

כל הכבוד ובהצלחה!