רוב אלה שסיפרתי להם על העזיבה הקרובה החמיאו לאומץ לעשות שינוי כזה קיצוני. התגובה הזו מתחברת לפחד הגדול ביותר של מי שמפלרטט עם המחשבה לעזוב קריירה בהייטק – איך אקבל בחוץ את אותם תנאי שכר ואיך אצור את אותה ודאות. במהלך שנותיי כאיש הייטק, רוב האנשים שפגשתי לא נהנו מהעשייה וזה בלשון המעטה. הם היו לא מסופקים ואילולא השיקול הכלכלי, לא היו נשארים עוד יום אחד בתפקיד. אלא שהנוחות ותנאי העבודה בענף הם משהו שלא קל לוותר עליו, בטח היום בתנאי אי ודאות שקיימים בשוק העבודה. אני מאמין שאלה שמתלבטים האם להישאר או לעזוב מישרה שלא מתאימה להם יונחו בסופו של דבר על ידי סולם הערכים שלהם. אם הצורך שלהם בעניין, משמעות וסיפוק גדולים יותר מהפחד ואי הודאות, הם עשויים לעשות את הצעד ולצאת לדרך חדשה. טוני רובינס אמר על הצורך האנושי בודאות ש"הצלחה עומדת ביחס ישר למידת אי הודאות איתה אנו חיים בנוחות". קיים בנו צורך בסיסי בודאות ורבים לא יכולים לשאת מצבים שמערערים אותה. אלא שמידה כזו או אחרת של אי ודאות היא בלתי נמנעת ביציאה לדרך חדשה ולא מוכרת. התיידדות עם אי הנוחות והפחד שבאים ביציאה מתחום הנוחות שלנו, הכרה בכך שזהו חלק בלתי נפרד מכל תהליך שינוי היא פשוט חיונית. בשנתיים שלפני העזיבה לא עבר יום בו לא חשבתי על היציאה לדרך עצמאית. מה שאיפשר בסופו של דבר לתרגם את המחשבות למעשים היה משהו חזק הרבה יותר מהאומץ שייחסו לי - בהירות. בהירות בראיית מה נכון לי יותר ומה הרבה פחות. הבנתי שאם לא אעזוב ואלך אחרי צו ליבי, משהו בי ימות! לא פחות. נוכח המשבר הכלכלי וגל הפיטורין יש את אלה שאיתרע מזלם והנסיבות קיבלו החלטה בשבילם. מפוטרים נאלצים להתמודד עם מצב שמישהו אחר בחר ותיזמן עבורם. יש מי שבשבילו זאת הזדמנות פז לנער את האבק מקריירה שהאנרציה וההרגל השתלטו עליה ולצאת לדרך חדשה. לאלה עשויים לעזור הכלים שעזרו גם לי - הסתכלות מפוקחת על עצמם ועל חייהם, בחינת הערכים שהיו רוצים להביא לידי ביטוי בחיים האישיים והמקצועיים, השגת בהירות ביחס למקום הנכון עבורם ופעולה עכבית ומתמשכת, גם גם תחת מעטה של אי ודאות, בכדי להגיע לשם. בהצלחה! |