עלילות סמעכץ' בסקטוריאלילאנד.
\"מרגש ממש\" - גרשון שמשוני. הזרזיר והעם.
פוסטים פופולאריים
-
8. 7. 6. 5.
29/1/09 | 938 צפיות
-
ראשן.
29/9/08 | 689 צפיות
-
Full half of the glass.
1/11/08 | 511 צפיות
-
סאונד של כוכבים - נהרות של דם.
5/12/08 | 1620 צפיות
-
something wrong.
20/11/08 | 648 צפיות
-
תוגת המתפרק.
11/6/08 | 803 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתכון לשניצל. 22/4/10
- 8. 7. 6. 5. 29/1/09
- 9. 21/1/09
- 10. 21/1/09
- קאמינג אאוט קלין. 16/1/09
- עלילות סמעכץ' בממלכת הגמדים. 15/1/09
קרלהיינץ ואנה - ב'.
הלמוט,
שבועיים ימים מאז עזיבתך ואף לא מילה אחת לרפואה? יום יום אני בודק את תיבת הדואר וכלום.. לוצרן - יפה כמו שמספרים? ומה עם שטולסברג? אני בטוח שכבר הפקיד גם את מיטב חסכונותיו האישיים באחי הצעיר והמוכשר.. משתוקק לשמוע הכל!
שטוטגארט יפיפייה, כמה נכון היה בשבילי לעבור. אינני חושב על וינה כמעט. מיום ליום אני מבין עד כמה אתה מכיר אותי באמת. בחירת הדירה היתה מושלמת. סידרתי אותה בצורה חדשה, אתה תופתע לגלות כמה היא מרווחת עכשיו.
אולגה מצבה מצויין. אוכלת טוב ובכלל לא עצבנית. סדנאת האמנים היתה בחירה מצויינת. נוכחים בה אמנים מכל תחום אפשרי, פסלים, משוררים, מוסיקאים. אנשים צבעוניים ביותר. מעוררי השראה. נדמה שהשינוי כבר נותן את אותותיו והתחלתי לעבוד, במקביל, על שלושה ציורים חדשים.
אל תחוש חובה להשיב לי על מכתב זה. אולגה ואני מצפים לשובך הקרב.
שלך, קרלהיינץ.
===
קרל חביבי,
מתנצל שלא עלה בידי לכתוב עד עתה. מסתבר שעל פרטי החוזה מר שטולסברג מתקשה להתגמש. כבר מתחנת הרכבת אסף אותי ביחד עם פרקליטו, מר לוי, וזה מיד התחיל להתפלפל איתי על נקודות כאלו ואחרות בהסכם בדרכנו אל בית המלון.
בלוצרן לצערי אין לי זמן להעמיק משום שאת מרבית זמני אני מעביר במשרדו של שטולסברג או בחדרי מול ערמות של טיוטות חוזים. פרטי ישום העיסקה סבוכים מכפי שציפיתי ועכשיו אנחנו ממתינים לבואו של נציג היצרנית, שיגיע ללוצרן רק בעוד שבוע. אני גם מחכה להגעתו של פרקליטי. הוא נחוץ פה.
נדמה שאאלץ להשאר כאן זמן ארוך מכפי שיעדתי לביקורי. לא נורא. חדר המלון שלי די נוח. נקי ומרווח. אשאר כמה שאטרך עד שנגיע להסכמה שתספק את כל הצדדים. אין מקום לדאגה, אתה מכיר את אחיך, עקשן כמו פרד.
נשיקות לאולגה. התנצל בשמי על שלא שלחתי לה מכתב נפרד.
שלך, הלמוט.
===
הלמוט אחי.
אנא סלח לי מראש שעליי לקצר הפעם. אני בדרכי לסדנא ועליי לארוז תיק ובו מספר בגדים לסוף שבוע שאבלה מחוץ לעיר. אין לי ציורי נוף. אפילו לא אחד. לא היה בי את הרוגע הנחוץ בוינה.. ובכן, קצת טבע לשם שינוי.
אין בליבי ספק שהזמן והמאמץ שאתה משקיע עכשיו יביא לרווחה נפלאה אחר כך!
החיים מביאים עימם הפתעות חדשות הלמוט. בחורה, אנה שמה, מעוררת את תשומת ליבי. משוררת, בעצמה מוינה. טרם שוחחנו ממש אבל אנו מתראים יום יום בכיתת הסדנא. היא מקריאה משירתה, ואחר כך דקות ארוכות דממה עומדת בחלל החדר. מה אפשר לומר? איך יכול להתקיים עומק פלאי כזה בגוף צעיר ויפה כל כך? כל כך הרבה אהבה, מזוקקת למילים שכאילו הומצאו עבור קולה המתוק.. קטונתי מלהבין, גם את תגובתי אליה, כל שאני יודע הוא שאני מרותק אלייה, בכל חושיי.
אל דאגה, אולגה בידיים טובות! אנא, כתוב לה מכתב קטן. היא תשמח בו כל כך.
שלך, קרלהיינץ. |
תגובות אחרונות
-
emd
בתגובה על רוקנרול 101. חלק ב'.
-
suddenh
בתגובה על 21. 20. 19. 18. 17.
-
פיקטישוס דליקטסנז
בתגובה על מתכון לשניצל.
-
G'inges
בתגובה על חמוד של אמא - 3.
-
דני אלנתן
בתגובה על סאונד של כוכבים - נהרות של דם.
-
סטאגר לי
בתגובה על 9.
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רב העונג. סמעכץ' מי סם מור!
טוב אז ככה
זה שציינת שאנחנו בפרק ב' מסמן כבר את פרק ג', וזה מרגיע אותי,
כי אני קצת מוטרדת ממה שקורה עם אולגה ועם מה שזה אומר שהיא "בידיים טובות"....
(לגבי אנה, די ברור לי שאחרי שמקריאים שירה כל מה שנותר זה באמת לדמום בחדר, כי מה אפשר להגיד..)
עוד..
:))
סמעעעעעחצ'
אם הייתה מציץ ללב שלי הייתה רואה כמה הוא מתענג לו. זה מציף אותי בגעגועים עצומים. לתקופה אחרת. לזמנים אחרים. מקומות. ריחות. אנשים. אח א-מחייה :))
איינה קליינה טלגרמה סטאגרליש! און זה בחרפחיח.
סאני, את מהממת אותי. הרעיון לסיפור הזה נולד בדיוק שם.
לפני שנה וחצי בערך פישפשתי בערמה ברחוב שכנראה דיירים חדשים העיפו מבויידם של איזו דירה.
היו שם כל מיני דברים מעניינים, אבל המתנה שלי היתה קמצוץ צילומים ישנים בשחור לבן.
הם ריתקו וממשיכים לרתק אותי.
באותה תקופה הייתי פעיל באתר פליקר והעלתי לשם כל מיני דברים. אחד מהדברים שהעלתי היה התמונה הזאת כאן למטה שערכתי והפכתי למן סוג של גלוייה. שם נולד הרעיון לסיפור! שיחקת אותה, חולצה ותקליט! :)
:) !!:)
אך זו, כתוב לה! כתוב לה און קליינה טלגרמה...היא תשמח כל כך
לקרוא את המכתבים האלה זה קצת כמו להסתכל באלבום תמונות של מישהו זר. האווירה והצבעים שם, ויש איזה סיפור חלקי שמתגבש, ובין לבין חללים שמעוררים סקרנות ורצון למלא את הפער. מצד אחד לא יודעים שום דבר על האנשים בתמונות, מצד שני יש תחושה של היכרות כמעט אינטימית. זה יופי.
המילים שלך מזוקקות באהבה, סמעכץ'.
(מריחים את האפפל שטרודל עד כאן)
איזה יופי