לך תעשה קוק עם החברים הישנים שלך. אולי תפסיק לדבר על זה כל כך, מצדי עד שידמם. בינתיים אבחר בערבי שירה בציבור, בתנאי שיהיו מזיעים, חמימים יותר מדי, בתנאי סאונד לא משהו, במקומות דחוסים. שיהיו דחוסים שלא יחדור האוויר התחמן הזה, שלא יתפנה הזמן ממקומו המעוגן.
למי שנרתע מאישונים שלא במקומם. כל החברים הישנים שלך, תמיד משעממים, אתה אומר, תמיד ממחזרים, תמיד אתה חוזר.
פתאום זוכרת את כל העלפונות שלך במקומות הכי לא נכונים, את כל העלבונות בכל הסלונים המוזנחים. את שברי החיוכים שמהבהבים, למי שלא מכיר את ההריסות שלך.
למי שלא רגיל, למי שנבהל, מחיוכים. |