לאחר כל הרעש וההמולה לפני, הגיעו בשבת שתי נשים בלבד. שרון ויפעת. מ' לא התעוררה, ע' לא ענתה, טלפונים רצו אך הגענו שלושתינו למצוק המדהים בשילת. שבת של שמש חורפית נעימה - ממש תענוג!

פרקנו מהרכב את הציוד והתחלנו לטפס. יפעת באה עם כלבה חמודה אך "חולת נפש" כהגדרתה. הטיפוס לתחתית המצוק כולל מעבר מכשולים של נחל ביוב ריחני, עליות בשבילים לא קלים. עמוס בתיקים, החלקתי וכמעט, אבל ממש כמעט, הגעתי לנחל. למזלי, נותרתי יבש אך משופשף בכמה מקומות. כשיפעת שמעה שנפלתי, ציפתה לתשובה שאכן נפלתי למים המזוהמים. מה רבה היתה אכזבתה כששמעה שלא. שאלתי אותה אם המצלמה שלה עמידה במים כי היא נרטבה קלות. יפעת פערה פה בתימהון ואצה רצה אלי, כדי לגלות שהמצלמה שלה יבשה. בצרפתית עתיקה אומרים: "צחוק, צחוק, צחוקן!".

בתחתית המצוק, פרשנו את הציוד. בעוד אני עולה למעלה לבנות תחנת עיגון לטופ רופ, יפעת הכינה תה משובח וטעים. שתינו תוך כדי לבישת הציוד ויפעת הילה מטפסת.

מה אומר ומה אגיד, "חיה רעה" הבחורה הזו. טיפסה עד נקיק קשה, עקפה אותו מימין, טיפסה והגיעה למעלה. הורדתי אותה בעדינות למטה. כל הכבוד לבחורה הזו.

עתה, הגיעה תורה של שרון. שרון, שלדבריה, בעלת פחד גבהים, סירבה בהתחלה אך נסחפה בהתלהבות וטיפסה אף היא! טיפוס ראשון, הבינה את הרעיון והקשיים.

עתה, היה תורי לטפס. נרתמתי לחבל בעוד יפעת מאבטחת אותי. טיפסתי בהנאה מרובה עד למעלה. בדרך, טיפסתי במסלול ששרון טיפסה בו. הסברתי לה על מעבר הקטע ואת ההסברים שאמרנו לה מלמטה, יפעת ואני.

לאחר אתנחתא עם קפה שחור ומהביל, מעשה ידיה של יפעת, שוב קמה לטפס. הפעם, לא ויתרה לנקיק הקשה וטיפסה בו בהצלחה. חיה רעה, אמרתי?

שרון טיפסה שוב. הפעם, טוב יותר מהפעם הקודמת.

אט אט, החלו עננים מכסים את השמיים. קיפלנו את הציוד וירדנו למטה. שרון הכינה לחמניות מדהימות שהמתינו לנו ברכב שלה. נפרדנו בחיבוקים ויצאנו לדרך חזרה. נסעתי לאסוף את הילדים והביתה.

לצערי הגדול, לא הכנו שקשוקה בשטח למרות שכל הציוד והמצרכים היו מוכנים, אך אל דאגה. כשהגענו הביתה, מה הדבר הראשון שעשיתי לאחר פריקת הציוד? הכנתי שקשוקה....

שרון ויפעת, נעמתן לי מאוד. לחיי ימים נוספים של גלישה וטיפוס יחד!

ההתרשמות של יפעת: http://cafe.themarker.com/view.php?t=777749