קודם כל אני חייבת תיקון קטן לפוסט של שבוע שעבר: המרכיב השני של דיאטת האושר של מרתה בק אינו מכונה "רגשות" אלא "אמת". מטרתו היא פחות להגיע לדברים הכואבים ויותר לחוש מתי אני כנה עם עצמי או מתי הרגש אמיתי. אני לא בטוחה שקלטתי עדיין בדיוק את התחושה שמשרה האמת ולכן אולי זה טיפשי מצידי לעבור למרכיב השלישי, אבל אני לא יכולה להתאפק כבר. המרכיב השלישי קשור בזיהוי הרצונות שלנו (התשוקות שלנו) וזאת בדיוק המטרה שלי כבר תקופה ארוכה: לדעת מה בדיוק אני רוצה.
המרכיב הזה נראה לי הרבה יותר מסובך. מתחילים כרגיל עם 15 דקות של עשיית כלום, דבר שכבר אמור לבא בקלות, אבל דוקא היום היה לי קשה במיוחד. לא הצלחתי לשחרר את המחשבות מהסוג "האם אני עושה את בסדר?" או מחשבות שממללות את התחושות וגם מחשבות על איך אני אבצע את המרכיב החדש.
אחרי 15 דקות של עשיית כלום אני אמורה לשאול בכנות (כאן אמור לעזור מרכיב 2) "למה אני משתוקקת עכשיו?". לא משנה האם מדובר על תשוקה גדולה או קטנה. כל דבר אפילו הכי טריואלי עשוי להיות סימן דרך לאיזו תשוקה משמעותית יותר. התשוקה הראשונה שעלתה לי בראש הבוקר היתה לכתוב בפנקס הספירלי הפירחוני (בין הפרחים מתחבאים מלאכים קטנים ומעל הציור מפוזרים פירורי זהב כמו בדגל של שמחת תורה, רק ששם הם לרוב בצבע כסף). בשבוע האחרון הוצאתי את הפנקס ממדף הדיקט שעליו מונחים כמה עשרות פנקסים צבעוניים שמשמשים לכל מיני תרגילי אושר למינהם, והתחלתי לכתוב בו לפעמים את מרכיב מס' 2.
השלב הבא הוא לבדוק את הרצון ולראות האם הוא אמיתי או שאולי עומד מאחוריו משהו אחר. המבחן לתשוקה אמיתית הוא תחושת פתיחות שלווה ועניין מתגבר. תוך כדי עשיית התרגיל חשבתי שאולי מדובר על תשוקה כללית לכתוב, אבל הרגשות הפכו לכבדים ומפחידים, אז כנראה לא על זה מדובר. כאן נתקעתי. עכשיו אני חושבת שאולי התשוקה היא בכלל לא לכתיבה אלא לעטיפה: לוורדים האדומים וורודים ולפעמוניות הלבנות עם פירורי הזהב. משהו בעטיפה הזו גורם לי לגעגוע אבל למה, אילו ידעתי למה אולי הייתי יודעת מהו הרצון האמיתי אליו מובילה התשוקה לציורי הפרחים האלו.
השלב הבא הוא להפוך את הרצון לכוונה, כלומר לחשוב על עצמי כמי שבאמת יקבל את מה שהוא רוצה. טוב, את המחברת כבר יש לי ואת הרצון האמיתי מאחורי התשוקה אליה עוד לא גיליתי, אז כאן ממש נתקעתי.
השלב הבא הוא למצוא דרך משלי להשיג את הדבר, כלומר, לוותר על הדרכים המוכרות ולחשוב על דרך אחרת. מאחר שכבר נתקעתי בשלב הקודם, לא ממש יכולתי לבצע את השלב הזה וגם לא את שני השלבים הבאים. האחד הוא לשאול "וכשאקבל את מה שאני רוצה, מה אז?" גם זו דרך לבחון האם מה שנדמה לנו שאנו רוצים הוא באמת משהו ששווה לרצות. אם היומיום שמדמיינים מרגש לא פחות מהמטרה, אזי מדובר על כיוון אמיתי. לדוגמה אם מישהו רוצה לזכות בפרס בתחרות בינלאומית לפסנתרנים מתחילים, הוא אמור לשאול את עצמו האם שגרת האימונים של פסנתרן מרגשת אותו לא פחות (דוגמה של בק).
השלב האחרון הוא להאמין שנוכל לסובב את חיינו סביב הרצון שלנו, לדחוק הצידה את הספקות והפחדים.
יש לחזור על מרכיב זה כל יום. אחרי שחוקרים את הרצון אין צורך להידבק אליו, אם הוא יצוץ שוב אפשר לחקור אותו שוב ואם יצוץ למחרת משהו אחר אז אפשר לחקור אותו. בשלב זה אין צורך לממש את הרצונות באופן מיידי. החזרה על מרכיב זה כל יום אין משמעה שכל יום אנחנו מצליחים להגיע לרצונות האמיתיים, לפעמים זה תהליך שלוקח חודשים. לפעמים מסתבר שרצון שמתבטא בהתחלה כ"אני רוצה להרביץ לבן דודי שהציק לי" מתחלפת בסופו של דבר בתשוקה לתת מסגרת תומכרת לילדים שמתעללים בהם במשפחה (שוב דוגמה של בק, לא שלי).
|