איזה בן זונה הירקן הזה. זכה בלוטו, סגר את החנות והתחפף. ואני עומד כמו טמבל מול הסורגים ובוכה. ככה עוזבים, בגלל כסף? מה עם קצת אחריות כלפי הלקוחות? הוא בטח יושב עכשיו באיזה חוף בקריביים ומנגב את הטיפות של הברנדי בשטרות של מאה דולר, מסתכל על השקיעה ולא חושב עליי. והוא בטוח לא חושב על אקסית. מה הוא צריך אותה עכשיו, הוא בטח מוקף כוסיות. הוא לא חושב איך היה מסתכל לה על השדיים כשהיא התכופפה לבחור בצל. אני מנגב את הדמעות עם השרוול ונזכר בפעם הראשונה שראיתי אותה, בדיוק פה, בקיץ שעבר. הסתכלתי עליה, ועל איך שהיא מרימה את האפרסק ביד שמאל ומצמידה אותו ללחי, מגלגלת אותו לאף ומריחה, ואז מניחה בשקית. היא עשתה את זה עם חמישה אפרסקים. בראשון ובשני זה היה קצת סקסי אבל אחר כך זה הפך להיות ממש מביך. ואחר כך היא המשיכה עם לימונים ותפוחים ומלפפונים וגמבות. יד שמאל, לחי, אף, שקית.
-"אקסית"? -כן, אקסית. -ואוו. זהו. לא שאלתי אותה למה קוראים לה אקסית, ואם זה קיצור של משהו או סתם שם חיבה. הנחתי שכולם שואלים אותה ורציתי להיות מיוחד. היא גם לא הסבירה. בסדר, לא צריך, זה לא ממש עניין אותי. יצאנו ביחד מהירקן וניצלתי את ההזדמנות להיות גבר ולסחוב לה את האבטיח. הוא שקל איזה עשרה קילו אבל לא צייצתי. בדרך ניסיתי לפתח שיחה. שאלתי במה היא עובדת. היא אמרה שהיא רקדנית. ממש נדלקתי, התחלתי לשאול כל מיני שאלות, אם היא בלהקה ואיפה היא למדה, והיא סיפרה לי שלמדה בלט מגיל שש ואחר כך התקבלה למשהו נחשב בניו יורק אבל חזרה לתל אביב כי נגמר לה הכסף. ופה יש כסף, שאלתי אותה. קצת, ענתה, ובבת אחת לקחה ממני את האבטיח. הידיים שלי נשמטו הצידה. הגענו, היא אמרה והצביעה על דלת לבנה ומיד הוסיפה - תשתה משהו? ולא חיכתה לתשובה. הרגשתי איך הלב שלי מתמוטט.
והזדיינו. הייתי מגיע לאקסית פעם בכמה לילות, אחרי המשמרת. היא בדרך כלל כבר נרדמה. הייתי נכנס בשקט, שוטף ידיים ופנים, מסתכל על עצמי במראה. בוחן את מברשת השיניים שלה, מודד את הכמות של המשחה. אהבתי להיצמד לקירות של האמבטיה, להסניף אותם. היה להם את הריח שלה, אבל לא חזק כמו שמפו, אלא שרידים שלו, בתערובת של סבון נוזלי ונוזל אינטימי וכל השטויות האלה. זה הפך לטקס שלם. הייתי נשאר שם כמה דקות טובות, מוריד את הקרש, מתיישב על האסלה, מתלהב מעצמי. אפילו אחרי חצי שנה עדיין הקפדתי להיות לבד באמבטיה שלה. הרגשתי כמו גיבור שיוצא למשימה על הירח. ואז הייתי נכנס בשקט לחדר השינה, מתפשט ונשכב לידה. לפעמים לא הייתי מעיר אותה מיד אלא סתם שוכב שם. היה לה שעון מעורר חשמלי עם כל מיני כפתורים זוהרים בחושך והייתי בוהה בהם, סתם ככה, במשך שעה. ואחר כך הייתי מסובב אותה אליי ומנשק לה את הפה והצוואר, והיא הייתה מתעוררת לאט-לאט ומנשקת אותי בחזרה, והייתה לה בדיחה קבועה, היא הייתה שואלת "מי זה" ואני הייתי אומר "מי זאת" ושנינו היינו מצחקקים כמו זוג מפגרים, ואחר כך היינו מזדיינים והייתי הולך הביתה, לבד, מבואס, עם זין מסריח ושאריות של הריח שלה, שהלוואי שיכולתי לומר שהוא מבושם כמו באגדה רומנטית אבל מה לעשות, גם היא בן אדם, ושנינו יצאנו מהזיונים האלה מטונפים כמו חזירים. בבית הייתי מעיף את החתולה מהמיטה שלי ונכנס פנימה ככה, כמו שאני, כדי שתהיה לי סיבה טובה להיגעל מעצמי.
איזה בן זונה הירקן הזה. ממלא לוטו. מי מאמין בשטויות האלה בכלל, הרי אף פעם לא מודיעים על זוכים, תמיד עושים כזה בלגן לפני ההגרלה ואחר כך יש דום-שתיקה. ובכלל שמעתי את זה מהשכנה של אקסית. גם היא קראה לו בן זונה, ואז סיפרה איך הוא התחיל לקפוץ בכל החנות וכולם חשבו שהוא התחרפן סופית, אבל אחרי שהוא סיים להתלהב הוא סגר את החנות וגמרנו. חאלס, אין אפרסקים, אין אבטיחים. נשאר רק הירקן המעצבן בצד השני של השכונה, זה שתמיד שם את הילד שלו בכניסה כדי שיסתכל אם אנשים גונבים. איזה דיכאון. מצא אישה ועשה ילד כדי להפוך אותו לרדאר. טמטום של אנשים. טמטום.
|