ואז הכול נהיה אדום. וילון אדום שקוף שהקיף ואטם אותי. מבעד הוילון ראיתי את שפתיו במעורפל ממשיכות לבטא זרם אינסופי של מילים. כל מילה חדה יותר מקודמתה, חדה כמו סכינו של קצב המתכונן לשחיטה. הכעס פעפע בי, כעס אדום ואלים, מציף את כולי גורם לדם שבעורקי להלום בניסיון לפרוץ החוצה. דפיקות לבי היו כל כך חזקות ששכניי לשולחן סובבו אליי מבט צונן.
ואז הכול החל לדהות. מכה צהובה הלמה בי ודמעה החלה מבצבצת מעין שמאל ואז מימין. ההשפלה הכתה בי. עוצמת ההשפלה הנוראית. ערומה ומושפלת מול מבטים בוחנים ומבקרים החודרים לתוך נפשי מחטטים בה וקורעים אותה לגזרים. כיתה שלמה של מבטים ומורה אחד.
רציתי לקום ולצרוח די! תפסיק! רציתי לקום ולא הצלחתי לזוז. רציתי להתחבא לברוח ולהעלם. לעולם לא להראות שוב. לעולם לא לראות אותו שוב.איך הוא מעיז? לבטל אותי ככה כאילו הייתי זבוב חסר משמעות על הקיר? למה הוא משפיל אותי ככה מול כל הכיתה? איך אסתכל לאנשים האלה בעיניים מחר בבוקר? האם אני באמת שווה כל כך מעט? אני שונאת אותך! ניסיתי בכל כוחי לעצור את הדמעות. הוא הביט ישירות לתוך עיניי וחייך. שפתיו הלחות והאדומות המשיכו לשלוח מילים לחלל האוויר חותכות אותו ונועצות בי סיכה אחר סיכה, כל סיכה מנפצת בלון נוסף, חלום נוסף שלדבריו לעולם לא יתגשם. ישבתי על הכסא קפואה. הרגשות התערבלו והתערבבו. ההשפלה והעלבון גוברים לרגע על הכעס והשנאה ששניות ספורות לאחר מכן שוב עולה ומשתלטת על הכול במכה אדומה. לא ידעתי עוד איפה מתחיל האחד ונגמר האחר...צהוב ואדום מתערבבים שוב ושוב ושוב ושוב עד שהכתום בא לאוויר העולם.כתום עז, חזק וחריף מונע על ידי הכוחות החזקים ביקום, כוחות שאיש לא יכול להם: כעס השנאה וההשפלה שבעלבון. כתום הנקמה.מכאן הכול מתחיל. וכאן זה גם נגמר. קורבנותיי לעולם לא ידעו מה פגע בהם. פניהם מוכות ההלם. עיניהם עוד רואות את הנצנוץ הכתום, הבזק זיכרונם האחרון. אישה נערה בודדה על הכביש, וחצאית כתומה בוהקת. חצאית שגורמת להם לעצור, מושכת את תשומת ליבם לזמן הקצר הדרוש לשלוף ממנה את הסכין החדה. סכין שבאבחה אחת חדה גורמת לפרץ דם קטלני ולצהוב המוות על פניהם.
ברגע האחרון פניהם תמיד משקפות את פניך. שפתיהם המבקשות רחמים ממלמלות עבורי רק משפט אחד: "זה לא שווה כלום, לא יצא ממך שום דבר! "
לו רק ידעת מה כוחו של אותו משפט, כיצד משפט שנאמר בהיסח הדעת ונשכח מזיכרונך מיד לאחר שסיימת לבטאו. משפט אחד שנאמר לפני זמן כה רב, קטע באלימות חלומות כה רבים. חלומותיהם של גברים בודדים הנוסעים בשעת לילה מאוחרת, ורוצחת אחת שכבר לא מעזה לחלום. רק לנקום. |