מיכל כרמי בפוסט שלה "הבלוגרים נגד העיתונאים" מ ה- 13.12.2008 (מומלץ) כתבה:

בעולם של מסרים וסיפוקים מיידיים, בעולם של מוחצנות ופאשיזם מוחלט של החשיפה הנפשית, שבו המילה "פרטיות" וכבוד לזולת הן מילים גסות, בעולם שבו הקרביים ומערכות יחסים שלמות מבותרות בפרהסיה על המזבח ברשת החברתית

 חשבתי שנכון יהיה להוסיף ולהעצים את מילותיה הכה חשובות....

היום שבו נאנסה הפרטיות והושארה שותתת דם, פרועת שיער וסתורת בגדים על אם הדרך, זה היה יום גסיסתה של העיתונאות המסורתית בפרט ושל התרבות בכלל.

יום זה, בו הועברה זכות הכתיבה הפומבית מידי העיתונאים (שהקפידו על צנעת הפרט) לידי פורעי תרבות מרבבי מילים חסרי אחריות - יזכר לדראון עולם.

יום זה בו הועברה צנעת הפרט לשוכני חורי האנונימיות האינטרנטית, הדורכים ורומסים כל חלקה טובה, נועצים מילותיהם ומרטשים את כל סביבתם - יזכר כיום בו איבדנו את שארית תרבותינו, את נימוסנו ואת אהבת האדם שעוד שרתה בחלק מאיתנו...

מותר האדם על החיה היה יצר האנושיות, החמלה והמצפון.

אלה, אבדו לנו והסימפטום ניכר לא רק בבלוגים אלה גם בשכיות התרבות במזבח התרבות המודרנית הטלוויזיה על תכניות הריאליטי השונות.

כיבין בלוגר מתיימר לבין בובליל הדורבן או דן מנו התככן אין הבדל למעט השמות והתכניות. כולם מהווים דוגמאות ליצורי התרבות החדשה - תרבות הלא אכפת לי, האין מחר.... 

בפועל, כולם ממרפקים, דורסים כל מי שבדרכם בדרך אל עגל הזהב....

כמעט מזכיר את משתאות האצולה באימפריה הרומאית בשעותיה "היפות"

את שחיתות השליטים הקדומים שהכוח והממון הנחו אותם בדרכם.

היכן אותם יפי נפש, משוררים, פטריוטים, חלוצים, הוגי דעות... שחשבו בתחילת המאה שהאנושות התבגרה והיא מתקדמת להארה...

לפעמים דומני שחזרנו לימי הביניים, רק שבמקום סוסים ואבירים יש האמרים וארסים ובמקום נוצה וקלף יש אינטרנט ומקלדות...