זה נכון מה ש'הזויה' אומרת, ובכל זאת. מי שמצטיין בפועלו תמיד ימצא עבודה!

ולכן אני חושבת שטוב עשית. לשיטתי אדם חייב לאהוב את מקום עבודתו ואת מה שהוא עושה, כי שם הוא מבלה את רוב זמנו. 

אני לא מפחדת מהמהלך שעשית. ואני אומרת לך את זה מתוך ניסיון אישי.

ב1997 עזבתי מקום עבודה (החברה להגנת הטבע) אחרי 7 שנים בגלל ש...הם איכזבו אותי בשקרים שלהם.

לא חלף חודש אחד וכבר הייתה לי עבודה עם משכורת... כפולה. ואפילו לא הספקתי לחפש.

ב2003 עבדתי בארבע מכללות בו זמנית, חלקי משרה בכל אחת מהן, ובאחת היו קיצוצים.

לא התפטרתי, אבל לא הותרתי להם ברירה:

הם  פיטרו את כל מי שלא היה לו דוקטורט, וביקשו ממני להירשם לדוקטורט על מנת שלא יפטרו אותי. לא רציתי.

אז פוטרתי בלית ברירה. היתה זו שנה עם שיאי אבטלה שלא נודעו כמותם. 

לא כל כך ידעתי מה לעשות, אבל בטחתי בעצמי. חשבתי שזו הזדמנות נחמדת להיפתח לכיוונים חדשים.

ותוך חודש, מצאתי מקום עבודה כל כך מוצלח שעד היום אני עובדת בו וטוב לי.

ושיא הקטע היה שבשעה שהמשק נאנק מאבטלה, היו לי שתי משכורות: היות והתחלתי לעבוד בחופשת הקיץ מהמכללות,

הייתה לי גם המשכורת מהמכללות וגם ממקום העבודה החדש.

אז לכי, תצטייני במה שאת עושה ופרנסה תמיד תהיה לך. ולעולם אל תתפשרי!

העבודה זה נתח מרכזי בחיים. אני בעד ליהנות בה!! 

לכי,

כל דקה שנשארת,

מיותרת.

תגדירי מה זו עבודה שפויה, עם חלון. הפסקות? כל ארגון היום מעסיק מיליוני עובדים. שורה תחתונה מעניין אותם הרווח וההפסד והפן המקצועי שלך, ולא אם יש לך עניים כחולות וחיוך של פרסומות, אלא האם הארגון ישרוד בזכות עובדים שילחמו לתת את המיטב שלהם, או לא. אין שום סנטימנטים לאף אחד בימינו. כסף מְדַבֵּר.